עדכון הצופיות 

גם אני, בתור בוגר תנועת הצופים וחבר שנת שירות במרכז הארצי לצופיות, מתקשה להגדיר
את אותו מושג עליו מתבסס שמה של תנועת הצופים - הצופיות. כולנו עברנו או העברנו
עשרות פעולות צופיות במשך שנותינו בתנועה. כל אחד מאיתנו יכול לדמיין לעצמו פעולה צופית
"בסיסית" שהוא זוכר היטב ומבדיקות שערכתי בנושא עם הרבה מאוד אנשים מכל הארץ - סביר
להניח שבאותה פעולה היו חבלים... יותר מזה, קשה מאוד לקבוע שיש בפעולות הצופיות
של זמננו. הסיבות לשימוש בצופיות כבר מזמן נשכחו, אותם ערכים שהלורד באדן פאוול חשב
עליהם בדרך-כלל לא עוברים דרך החבל, אבל בהחלט אפשר להגיד שמשהו טוב כן יוצא מזה, יש
צורך להשתמש בצופיות בתנועת הצופים (ובחינוך בכלל) והוא לא בא מחשיבות המסורת של התנועה
או ממשיכת הדור הצעיר לחבלים ולאבק.
 
בכתבה זו החלטתי לשנות קצת את דרך המחשבה ואת הסידור המאוד ברור שיש לכולנו בראש
בנוגע לצופיות. סביר להניח שרבים לא יסכימו איתי, יכול להיות שהדברים שייכתבו כאן לא
יתקבלו על-ידי המובילים בתנועה ובאמת לא כל-כך בטוח שאחרי קריאת הכתבה הזו תחליטו לשנות
את מחנות הקיץ או את ימי מעבר הדרגה המסורתיים, אבל שווה לפחות לחשוב על כך...
 
 
ההגדרה למושג "צופיות" מופיעה בהרבה ספרים ומאמרים ואותנו במרל"צ לימדו למלמל את
ההגדרה כבר מתוך שינה, למרות זאת, הנה היא כאן לפניכם:
 
צופיות היא שיטת הדרכה, דרך להעברת מסרים חינוכיים, כלי להשגת מטרות וכמעט מתודה.
הצופיות מבוססת על שלושה עקרונות:
 
קבוצה קטנה, מכיוון שבקבוצה קטנה, לכל חבר יש יותר משמעות וחשיבות, האחריות
המוטלת עליו גדולה יותר ולמדריך יש יחס ישיר ואישי לכל חניך וחניך. מדובר על קבוצה
ולא על יחיד מכיוון שדרך הקבוצה החניך יכול ללמוד לעבוד בשיתוף פעולה, להתחשב בזולת
ולעזור לו וגם לקבל ביקורת מאחרים (ולא רק מהמדריך).
 
למידה בהתנסות, בהתבסס על המשפט: "שמעתי-שכחתי, ראיתי-זכרתי, עשיתי-הבנתי".
התנסות אישית היא השיטה הטובה ביותר להפנים נושאים, ערכים, מיומנויות וכו'. צריך להפסיק
לדבר על ערכים ולהתחיל ליישם אותם - רק כך יבינו החניכים באמת את חשיבותם ויפנימו אותם.
 
חיק הטבע, זירת הפעולה לשני העקרונות הקודמים משתי סיבות עיקריות:
1. חיק הטבע יוצר לנו בידוד של החניכים מהסביבה היומיומית והופך את הקבוצה למרכז הפעילות.
אין גירויים חיצוניים כמו טלוויזיה או חניכים מקבוצות אחרות.
2. הטבע מציב לנו אתגרים אשר תוך כדי ההתגברות עליהם או ניסיון ההתגברות עליהם הקבוצה
עוברת תהליך מסוים של ישום ערכים או הפנמת נושא, הכול בהתאם לאתגר. מטרת המדריך היא
לא עמידת החניך באתגר אלא ישום הערכים והתהליך שעובר על החניך ועל הקבוצה במהלך האתגר.
 

כמה פעמים בחייו יהיה החניך חייב לבנות טבון?
 
כיצד כל זה מתקשר לאותה צופיות מוכרת לנו? כפיתות, קשרים, איתות, בישולי שדה, ניווטים?
אלו הן בעצם מיומנויות שבעזרתם החניכים יכולים להתגבר על האתגרים שנציב בפניהם.
לכן אין טעם ללמד את החניך כפיתה לשם כפיתה, או ללמד כיצד בונים טבון על מנת שיידע
כיצד בונים טבון, כמה פעמים בחייו יהיה החניך חייב לבנות טבון? או לכפות? התשובה גובלת
באפס. לכן אסור לנו להישאר בשלב לימוד המיומנויות, לכך אין טעם ומשמעות. אנו חייבים
לעבור לשלב השני: עמידה באתגרים לצורך הפנמת ערכים.
 
כמה מיומנויות צופיות ישנן? אני מאמין שלעולם לא יימצא מספר סופי של מיומנויות מכיוון
שבכל תקופה ניתן להמציא מיומנויות מתאימות, לכל מקום יש מיומנויות שונות ומכיוון שעם
הזמן גם ה"טבע" שלנו משתנה - לא ניתן לדעת אילו מיומנויות יצוצו בעתיד. לכן הוחלט לחלק
את כל המיומנויות הצופיות לחמישה נושאים כך שיהיה פשוט יותר לעקוב אחרי מיומנויות חדשות
ולעדכן ישנות. חמשת הנושאים היו קבועים: מחנאות, שדאות, עמלנות, התמצאות
וטבע.
 

סביבת הפעולה שלנו לא צריכה להיות תמיד חיק הטבע אלא הסביבה והקהילה
שלנו
 
חמשת הנושאים (או המימדים, כפי שהם נקראים בחלק מהשבטים בארץ) היו טובים מאוד ועזרו
לנו לזכור את כל המיומנויות עד לא מזמן, בעצם, עד לתקופה בה הצופים כבר כמעט שכחו את
אותן מיומנויות. אנחנו נמצאים בשלב בו החינוך דרך יציאה לטיולים, ניווט והישרדות אינו
מספיק. למרות שזוהי דרך מצוינת להחדרת ערכים ויכול להיות שזוהי הדרך הטובה ביותר לבנייה
של קבוצה - כדי להיות אזרחים טובים בעולם של היום זה לא מספיק. תנועת הצופים נכנסה
לשלב בו אותו "טבע" השתנה, הסביבה שלנו היא כבר לא הסביבה שבאדן פאוול הסתובב בה והכשיר
את הנוער דרך מפקדים ומשחקי צבא. עכשיו הכי חשוב לצאת ולתרום לקהילה, להיות מעורבים
ולא לצפות מהצד. סביבת הפעולה שלנו לא צריכה להיות תמיד חיק הטבע אלא הסביבה והקהילה
שלנו. האתגרים שהטבע מציב לנו שונים מהאתגרים שהטבע הציב בעבר. לכן אנשים וגופים רבים
העוסקים בצופיות החליטו לשנות את הנושא החמישי בחלוקת המיומנויות מ"טבע" ל"חברה".
 
דרך כל מיומנות צופית אפשר לפתח כישורים אישיים-קבוצתיים כמו מנהיגות, תקשורת, התמודדות
עם בעיות, עבודה בקבוצה וכו'. במחנאות אפשר לעשות זאת דרך יציאה ליער ובניית מבנה מחנאי,
בעמלנות אפשר לעשות זאת דרך יצירה של כלים או אמנות בכל חומר, בשדאות אפשר לעשות זאת
דרך הישרדות בטבע, בהתמצאות אפשר לעשות זאת דרך ניווטים ובנושא ה"חדש" שלנו, חברה,
אפשר לפתח את אותם הכישורים דרך תרומה לקהילה, מעורבות חברתית, השתתפות בהפגנות
ודיונים פוליטיים.
 
בדיוק כמו שאפשר לקחת את הקבוצה הקטנה שלנו ליער ולתת לה אתגרים שהטבע מציב לה תוך
כדי למידה בהתנסות, כך אפשר גם לקחת את אותה קבוצה קטנה ולתת לה לארגן אירוע התנדבותי
בשכונה הקרובה. בעת ארגון האירוע, הקבוצה מתמודדת עם קשיים ואתגרים רבים שהטבע - הסביבה
הטבעית של החניכים - מציב להם. רק אחרי מספר ניסיונות והבנה של דרך הפעולה של ארגון
אירוע שכזה, הקבוצה תבין ותצליח להתנדב בצורה הטובה ביותר ולתרום לקהילה שלה - ואילו
בעצם עקרונות הצופיות.
 

הקושי הפך להיות היציאה מהשגרה והחזרה לרחובות ולשכונה שלנו
 
כל הזמן שומעים אנשים שמדברים על הרגע בו הם "יגיעו", סוף-סוף, לחיים ה"אמיתיים",
לאזרחות, לתקופה בה חיים לבד ומסתדרים לבד - זהו בעצם חיק הטבע החדש של התקופה שלנו.
פעם, מגיל צעיר מאוד היו מגיעים לאותו טבע, ילדים קטנים נאלצו למצוא עבודה ולהתגייס
לצבא בגלל קשיים אלו ואחרים. הטבע באותה תקופה היה היערות והסביבה שמחוץ למגורים, מחוץ
לעבודה, מחוץ לבתי-הספר. היום, "הסביבה שמחוץ" היא בפנים. הטבע שלנו, בו נעלמות כל
המסכות ואפשר ללמוד בו הכי הרבה על ערכים בסיסיים של כבוד ושל חיים בקבוצה, כבר לא
רחוק כל-כך. בתקופה בה ילדים מסתגרים בבתים מול המחשב והטלוויזיה, הקושי הפך להיות
היציאה מהשגרה הזו והחזרה לרחובות ולשכונה שלנו.
בעבר כולם הכירו את כולם, לא היו כל-כך הרבה שכנים בכל בניין והשכונה הייתה הרבה יותר
קטנה. היום נדיר מאוד להכיר את האדם שמנקה את הרחוב שלך. מעטים האנשים שמנפנפים לשלום
לקראת מכבי-האש או המשטרה שעוברת באזור. בבנייני מגורים רבי-קומות כבר לא מכירים את
השכנים שבקומה מעל ובדרך-כלל "ועד-בית" זו חברה חיצונית שמטפלת בכל ענייני הבניין ולא
נציגי הדיירים.
 
הצופיות מלמדת אותנו להשתמש בכלים שיש לנו, בכל מיומנות שאפשר, כדי לחזור שלב אחד
קודם - לצאת החוצה (וזה לא משנה אם יוצאים מחוץ לבית, מחוץ לעיר, טסים במטוס או גולשים
באינטרנט...) ולהתפתח. דרך הצופיות אפשר לחנך לכל דבר בכמעט כל כלי שנמצא מתאים אבל
אנחנו צריכים לזכור שאפשר ומותר לנו לעדכן את הצופיות הזו, מותר לנו להתאים אותה לשיקוף
המצב שלנו ולמה שיש לנו בשטח. כדי שהצופיות תמשיך להשפיע ברמה הכי טובה שאפשר אנחנו
חייבים להתאים אותה אלינו בדיוק כמו שאם יורד גשם בחוץ אנחנו (בד"כ) לא נצא לטייל אלא
ניצור פעילות שמתאימה לנו בתוך מבנה סגור או עם מטריות. החבלים והסנדות כבר לא חייבים
להיות הכלים היחידים שלנו, היציאה החוצה ל"טבע" כבר לא חייבת להיות עם ציוד מינימאלי
כמו בימי השדאות של פעם. "הישרדות" הפכה להיות סדרת טלוויזיה ואין טעם לצאת למחנות
קיץ ולטיולי הישרדות שונים כשיש לנו סוג חדש של הישרדות - מדינת ישראל.
 
 
כל הזמן ישנם דיבורים וויכוחים על כוח ההשפעה של תנועת הצופים. כדי שהתנועה תוכל
להשפיע באמת ובסדרי גודל גדולים בהרבה עלינו לאמץ את הצופיות החדשה והמעודכנת - "הצופיות
החברתית", זו שיכולה לשלב בין חיק הטבע הכולל את ההרים, הנחלים, החיות והצמחים לבין
חיק הטבע העכשווי הכולל את בני-האדם, את הבניינים, הרחובות והמכוניות, את מקומות העבודה
ואת המובטלים, את הצבא ואת בתי-הספר ובעצם את "החיים האמיתיים". חשוב שהצופים ידאגו
לטבע שכמעט ונעלם, לזיהום הנחלים, לשריפות, לחיות שבהכחדה ולצמחייה הארצישראלית אבל
חשוב (ואולי חשוב יותר) שהצופים ידאגו לטבע שהולך וגובר, לטבע שאנחנו נולדנו אליו,
לטבע שבאמת וברצינות נמצא כרגע בהכחדה - בני-האדם!
 
אני לא אומר שמעכשיו אנחנו צריכים להפסיק להשתמש בחבלים, לבטל את כל הטיולים ומחנות
הקיץ ולצאת לנקות רחובות ולהפגין מול הממשלה אבל אני אומר שאפשר לחבר בין הדברים, חשוב
לעסוק בשני סוגי הטבע ביחד וחשוב להבין שזוהי הצופיות האמיתית! המיומנויות הצופיות
המוכרות לנו לא צריכות להעלם אבל אנחנו צריכים להבין שמיומנויות צופיות הן דבר משתנה,
הולך ומתרבה, ועלינו לקבל לתוכניות ההדרכה שלנו כמה שיותר מיומנויות חדשות כדי שתמיד
נהיה בעניינים. במקום לצאת למחנה הקיץ ולשכוח משאר העולם אנחנו יכולים לקחת איתנו למחנה
קבוצות של נוער שלא משתלב בחברה שלנו, אפשר לארגן מחנה קיץ בהתאמה למצב המדיני ובמקום
לעשות טיולי הכנה ליערות אפשר לארגן טיולי הכנה ערכיים לשכונות עוני.