המהפכה של זמנינו 

לכסף ישנם שני פירושים שהם הפוכים זה מזה, כוח למשוך, לקבל, או כוח לדחות, לתת.

בסוף אלפי שנות התפתחות, כשמגלים שכסף לא יכול באמת למלאות אותנו, אנו הופכים את המטבע ועוברים לכסף במשמעות של כוח לדחות, לתת, רק עכשיו מתחילים באמת ליהנות מהחיים, בצורה מושלמת ונצחית.

ברור מאליו שזה לא הכסף עצמו שמסב לנו אושר, הרי כסף הוא דבר מופשט, אלא ההנאות שהוא מאפשר לנו להשיג. חופש, כוח, ביטחון, חכמה, תרבות, אמנות, מה לא, כל התענוגים שרק נוכל לתאר לעצמנו - כמעט את כולם נוכל היום לקנות תמורת כסף. אפילו אהבה ושנאה יכולים להיות מונעים על ידי תאוות ממון.
למה "כמעט הכול"? כי בדברים השייכים לעצם החיים, למשל בריאות, הכסף לא תמיד יכול לסייע. אותו הדין לגבי מה שמעבר לגבולות החיים הגשמיים המוכרים לנו, גם לשם ידו של הכסף אינה מגעת. שם קיים כסף אחר, כסף שמשמעותו כוח לדחות,

-----

ללא הכרזות גרנדיוזיות, מתחת לפני השטח, מתחוללת בשנים האחרונות מהפכה ביחס האדם לכסף.
ישנה מגמה חברתית בולטת שהביאה עימה המאה ה-21 - תחושת ריקנות, מין שעמום, חוסר חשק. ולא מדובר רק במבוגרים, שהדחף לכבוש את העולם כבר מזמן אחריהם, אלא בצעירים. עוד לא התחילו לחיות, וכבר "עייפים". תופעה זו חוצה גבולות ויבשות, דתות ולאומים, מעמדות חברתיים וסוציו-אקונומיים, ויש לה השלכה ישירה על היחס לכסף.
כאמור, כסף פירושו כוח או יכולת לממש את שאיפותינו, ועד כה הוא היווה אמצעי לסיפוק רצונותינו השונים. אבל עתה מתעורר בעוד ועוד אנשים רצון חדש. עדיין אין לרצון הזה שם ברור, קשה לאנשים להגדיר מה הם בדיוק רוצים. מה שכן ברור להם, הוא שכל מה שהעולם מסוגל להציע, כבר לא ממש מספק אותם.
לא חכמה ולא מדע, לא תרבות ולא חינוך, לא כבוד ולא שליטה, לא אוכל ולא מין, לא משפחה ולא חברה - שום דבר מוכר לא יוכל לספק את הרצון הזה. כל אלה נחמדים, טובים ונדרשים, אבל משהו נוסף חסר.
תהליך זה המתרחש ברמת הרצון, משפיע ישירות על יחסנו אל האמצעי למילוי הרצונות שלנו - על יחסנו לכסף. כלומר, כתוצאה מהתפתחות הרצון החדש, הכסף מאבד מחשיבותו.
זה לא אומר שאנשים היום יסכימו לרעוב ללחם, ישמחו להתנזר מהחיים או לפזר את ממונם. ודאי שלא. רק הכסף אינו יכול עוד להוות קנה מידה או ערובה לסיפוקים והנאות פוטנציאליים.

------

לא במקרה מתעורר היום בקרב רבים הרצון החדש. זהו מהלך המתוכנן מראש בתוכנית ההתפתחות האבולוציונית שהוגדרה למין האנושי - רצון זה עומד להעלותנו לרמת קיום חדשה.
בואו נבחן לרגע את הדינאמיקה של החיים שאנו חווים עתה. למעשה, היא די פשוטה: מתעורר בנו רצון לדבר-מה, אנחנו עושים את הדרוש להשיגו, משלמים עבורו במאמץ ובכסף, והנה הדבר בידינו. מה הלאה? עכשיו אנו נהנים ממה שהשגנו, אך בהדרגה ההנאה דועכת. שוב מתעורר רצון לדבר-מה חדש, שוב רצים... וחוזר חלילה. כך הם החיים, דומים לחשבון "עובר ושב".
אם נתעמק בדוח הרווח והפסד מכל פרויקט (רצון) שאותו מימשנו - נראה שאנו במינוס תמידי. הרי מלכתחילה הערכנו שגודל ההנאה שנשיג יהיה מסוים ובהתאם לכך גם השקענו בעניין, ולבסוף מתברר שבפועל נהנינו הרבה פחות. זוכרים את הפעם האחרונה שהחלפתם אוטו או אפילו סתם רכשתם בגד חדש? אני מניח שאתם מבינים על מה אני מדבר...
אם כן, כסף במובן מסוים מסמל את הכוח למשוך מילוי לתוך הרצון, ובזאת לקבל הנאה וסיפוק. אבל אף פעם הוא לא באמת מספק אותנו. אז מה עושים? הופכים את המטבע. משתמשים בכסף במשמעות של כוח הדחיה,

----

כסף במובן של דחיה, מבוסס על דינאמיקה הפוכה. לאחר שהאדם מרגיש שבצורה ישירה אין הוא מסוגל לספק באמת את רצונותיו והמילוי תמיד חומק ממנו, הוא מתחיל להבין שרק אם הוא מכסה את הרצון שלו, נפתחת לו אפשרות חדשה ליהנות - הנאה ממילוי רצון האחר.
מי שרוכש את היכולת לכסות את רצונותיו הפרטיים, זוכה לכוח הגדול ביותר במציאות, לאושר המושלם.
להיפוך הזה, למעבר ממבט פנימה למבט כלפי חוץ, אני מתכוון באומרי שעלינו להפוך את המטבע, לעבור לכסף מהסוג הזה. זוהי שיטה אחרת של הנאה,

הנאה ממילוי רצונות האחרים, הנאה מלתת, במקום ממילוי הרצון לקבל רק לעצמנו.

----

על פניו זה נראה תלוש לחלוטין. שאני ארצה לתת? מה ייצא לי מזה? אבל האמת היא שההבדל בין שתי הדרכים הללו להנאה הוא פסיכולוגי בלבד. הטבע יצר אותנו כיצורים שרוצים ליהנות. לא באמת אכפת לנו ממה, העיקר ליהנות.
מרגע שנולדנו, הוטבעו בנו תבניות של הנאה מלמשוך הכול לעצמנו, וכך אנו רגילים לחיות. ברגע שאנו מתחילים להרגיש שזה לא עובד, ולא מספיק, ומשעמם... אנו בשלים למהפכת המטבע.
האמצעי לביצוע - הגדלת "כוח הדחיה-מסך-כיסוי" שנמצא בכל אחד למידה המקסימלית  ע"י השפעה הדדית, בכך חוווים הנאה מושלמת, הנאה מלתת. רק כך אפשר להיות באמת מלאים, ללא גבול וללא הפסק.
(ואני לא מדבר על עזרה לזולת במישור הגשמי, שמבלי לפגוע באיש גם היא מבוססת על אגו, אלא על משהו אחר לחלוטין, על קשר בין הרצונות - מבטיח שבהזדמנות ארחיב על כך).