מסעות (ו) הארבה 

אני פותחת את דלת האולם, חומקת החוצה וסוגרת את הדלת מאחורי, כבר החלטתי - יהיה מה שיהיה, לשם לאולם הקר ההוא אינני חוזרת גם אם היא הדרך היחידה לחזור אל הכיכר ו...רגע, רגע, איפה יצר ההרפתקנות שלי, מי אומר ואיפה כתוב שאני צריכה לחזור אל הכיכר -
אני בחוץ, כן ממש בחוץ, כאן לא חדר ולא אולם או משהו דומה, כאן מרחבים, שדות. מרחוק מיתמר עשן ואני מבחינה באנשים רצים וצועקים בקול, הם מנפנפים במה שנראה לי מרחוק כמוטות עץ אבל קשה לי לזהות מה אכן בידיהם. עכשיו אני מבחינה שהשמיים מעל מתכסים במהירות בעננים כהים, כמעט שחורים, העננים נעים במהירות גדולה ובבת אחת אני מבינה, אלה אינם עננים, זהו ארבה, ענני ארבה שפושטים על השדות, ומהיכן ידיעה ברורה זו - אני נזכרת שבילדותי ראיתי ענן כזה של ארבה חולף מעל ביתנו. אבל מה שאני רואה עכשיו איננו הזכרון של ילדותי, לא. לידי עומדת אישה והיא מחייכת אלי, לרגע נדמה לי שזו אמי אבל זו אינה אמי, נכון היא דומה לה ואני מזהה אותה, זוהי פרל.ס.בק הסופרת האהובה עלי מימי נעורי . אני מריחה את העשן ושומעת את רחש האש המתפשטת בשדה. אבל פרל.ס.בק ממשיכה לחייך אלי בשלווה ואני מגלה שדמותה היא רק תמונה והמראה כולו של השדה העולה באש, האיכרים וענני הארבה גם כל המראה הזה נראה כמוקרן על מסך לפני. אני נזכרת שאת המראות האלה בדיוק ראיתי בסרט "האדמה הטובה" זה היה סרט שראיתי כשהייתי קטנה, סרט שנעשה לפי ספרה של פרל.ס.בק, וכשתובנות אלה מגיעות הכל מתפוגג ונעלם, בכל זאת יש ריח עשן באויר ואני עדיין בשדה הפתוח. דמותה של פרל.ס.בק נעלמה גם היא וברוח מסתחרר עלה שלכת שהופך לפיסת נייר, אך לא, זו איננה פיסת נייר זהו תצלום, תצלום של אמי בנעוריה, אני מחייכת לעצמי ולתצלום, באמת יש דמיון בינה לבין פרל.ס.בק. אני מטמינה את התצלום בתוך כיס חולצתי ומשהו בתוכי, כמו איזה איתות גורם לי להביט מטה אל הבגדים שאני לובשת, היתה זו התחושה בכף ידי כשהחלקתי את התצלום לתוך כיס החולצה שגרמה לי להיות ערה . מגע החולצה היה מגע חלק של משי עם חיספוס של ריקמה. זו איננה החולצה שהייתי לבושה בה, גם המכנסיים הם עכשיו מכנסי משי צהובות ונעלי הן נעלי בד שחורות וכפות רגלי נראות מאוד קטנות בהן. אני נוגעת בשערי והוא חלק ומשיי לא בדיוק שערי . הייתי רוצה מראה להתבונן במראה החדש שלי אבל כמובן מראה אינה כרגע בהישג ידי. במעלה הגבעה מטפסת, רצה אלי, אישה והיא מנופפת בידיה ומדברת בהתרגשות, אינני מבינה את דבריה כי היא בדברת בשפה הסינית, אני מנחשת שאולי זהו אחד הניבים של השפה הסינית, היא נראת מאוד נרגשת וכשהיא מגיעה אלי אני רואה שפניה שטופות בדמעות והיא ממשיכה לדבר באותה שפה לא מובנת מחבקת אותי בזרועותיה בחום ואנחנו יורדות ביחד במורד הגבעה...