אני לא מתכוונת למטלה היומית שיש לבצע בבית, אני מתכוונת לפעולה שעלינו לעשות בכל פעם שהראש שלנו מתמלא בזבל. בדיוק כמו שאם נשאיר זבל בבית הוא יסריח, יתפוס מקום מיותר ואף יפריע לנו למצוא דברים אחרים, כך גם הזבל שממלא את ראשינו מפריע לנו לעשות סדר, לראות מה חשוב. לכן עלינו להוציא את הזבל מידי פעם, לא לתת לו להיערם בערמות גדולות ולא לסחוב אותו מפה לשם ללא תועלת.
הכל התחיל כששמתי לב השבוע כיצד הזבל שנערם בראשי מפריע להתנהל, לחשוב,להחליט החלטות. שמתי לב שכאשר הוא נוכח – הזבל, הגעתי למסקנות שגויות, התעלמתי מדברים שידעתי, נחלשתי. כאשר רוקנתי את הזבל, ראיתי את התמונה בבהירות, לקחתי בחשבון את כל המרכיבים, התחזקתי, חוש ההומור חזר אלי.
חשוב לי להדגיש שכחלק מתהליך אימוני, אני ממליצה לעשות סדר גם מבחינה פיזית, לסדר את הבית, החדר,הרכב, המשרד וכל מרחב פיזי אחר שבו שורר אי סדר המפריע לנו להתנהל. אני מאמינה שיצירת סדר פיזי עשויה להקל אלינו ביצירת סדר במחשבותינו, הרגשותינו ומכאן לשפר את התנהלותנו ואיכות חיינו.
להפטר מכל הג'אנק שאנחנו מחזיקים בביתנו, בליבנו ובראשינו יסייע לנו לחשוב באופן צלול יותר, ממוקד וכנה. להיאחז בדברים החשובים באמת, ולמלא את כל אלו שהזכרתי למעלה באהבה, בפרופורציות, באור ובשמחת חיים. אין ספק שלעשות סדר הוא משהו שצריך לעשות מידי פעם, ולא, אין צורך לחכות לפסח או לכל מועד מיוחד אחר. במצב שבו ה"פח מלא", כאשר מרגישים שאנחנו מוצפים, עולים על גדותינו ואיננו מצליחים להכיל עוד- כי פשוט אין מקום, זהו הרגע הנכון לומר "סטופ!", להפטר ממה שמכביד עלינו ולצאת לדרך חדשה, אם כי אני מאמינה שלא כדאי להגיע למקום הדחוק הזה ורצוי להוציא את הזבל עוד קודם, כשנהיה צפוף והוא מתחיל להתערב בכל דבר.
פעולה כזו יכולה לאפשר לנו לבחון את המצב מנקודות מבט נוספות, מ"הנעליים" של משהו אחר. לא להקשיב רק לעצמינו כי, יכול להיות שאנחנו מפספסים משהו, שופטים הכל בהתאם למה שאנחנו מכירים, יודעים וחושבים וכן לפעמים מצטבר שם זבל. אם נעזוב לקצת זמן את המקום שלנו ונבחן איך לעמוד במקומו של האחר, נוכל לחשוב על עוד דברים. בכל מקרה לא נוכל לדעת מה אדם אחר חושב אז חבל על הזמן שלנו לנסות בכלל, אבל מה שחשוב הוא, שאנחנו נוכל לאפשר לעצמנו מגוון של מחשבות המבוססות על עוד נקודות מבט, "לחשוב מחוץ לקופסא" שלנו- נקרא לזה ככה.
לאחרונה מצאתי את עצמי במין "ישורת", השגרה התחילה לתת אותותיה ולי התחיל לשעמם, ברור שיכולתי להתמסר לשעמום ולחוות אותו לגמרי אבל הרי אם אפעל כך ברור לי שמדובר בבזבוז של זמן ואנרגיה, בזבוז של הזדמנויות. הרגשת ריקנות מתגנבת לה, אם רק נאפשר לה ולכן לא אאפשר זאת, החלטתי לעשות סדר, בכל המובנים, לחשוב מחוץ לקופסא. להשתעמם זו בחירה כמו כל הבחירות האחרות שאנו מבצעים בחיינו, ולכן לא אבחר בה, אם כי מדובר בבחירה קלה הדורשת אפס אחוז של מאמץ, אבל אם נשאבים לתוכה קשה לצאת – מהשעמום.
לא אחת אני מוצאת את עצמי רוטנת על כך שהצד השני לא מבין אותי, לא יודע מה זה להיות "בנעליים" שלי. בצדק נראה לי ת'אמת, כל אחד מאיתנו נמצא ב"נעליו", עסוק בענייניו ולא תמיד חושב על האחר או מוכן להתחשב באחר. במידה מסוימת חשוב שנבין, כל אחד מאיתנו אחראי בעיקר לעצמו, חושב בעיקר על עצמו וזה תקין – זה בסדר, אגלה לכם בסוד, יש רגעים שאנחנו לא מעניינים אף אחד רק את עצמנו, ולכן חשוב שנדאג לעצמנו ונשים את עצמנו במקום הראשון. אין זה אומר שעליכם לגלות חוסר התחשבות באף אחד אחר, או שאף אחד אחר אינו נמצא בעמדה הראויה להתייחסות חוץ מזו שלנו- להיפך. אבל, יחד עם זאת חשוב שנבין שבסופו של עניין, בשורה התחתונה, עלינו להחליט את ההחלטות הנכונות עבורנו, המשרתות את מטרותינו בטווח הקצר והארוך. לרוקן את הראש זה גם אומר להוציא ממנו את כל הפחדים שאחרים נטעו בנו, את כל האמונות השליליות שלנו אודות עצמנו, שאספנו בדרך אולי במקרה בכלל, את הספקות...להיות בנעליים של האחר זה גם אומר לראות איך אנחנו נראים משם, מה אנחנו מקרינים החוצה- האם אנחנו אוהבים את מה שאנחנו רואים? מדוע אחרים מתרחקים או מתקרבים אלינו? דברים שרואים מכאן, לא רואים משם– ולהיפך. ולכן חשוב לזוז, לקבל פרספקטיבה, לרוקן אתה הראש, למלא את הלב......שבוע טוב קוראים יקרים!
חשוב, עשה - היה! אימון אישי לשיפור איכות החיים.
