אם אחד מבכירי כלכלננו, מאלה שמנהלים את העולם בזחיחות בלתי נלאית כשתי מאות פחות או יותר, היה נשאל בערב הכיבוש של הבסטיליה, (1789), מה דעתו על המהלכים שם, היה פוטר את השואל בשאלה משלו: וכי מה עשו מניותיו של הברון מינכאוזן בבורסת לונדון?
ומאחר ומניותיו של זה עלו בשתי עשיריות האחוז באותו יום - בעקבות יבולי שיא בשדות החיטה בערבות הונגריה, הכלכלן הבכיר היה מנבא מיד, כי ה"התפרעות של האספסוף" בפריז חסרת משמעות בהיבט הכלכלי והפוליטי כמו גם בהיבט הגלובלי, אם זאת, הוא מייעץ למכור את האופציות של הדגנים, וממליץ על השקעה חליפית באגרות החוב של המלך לואי השישה עשר, כי אלה נמכרים במחירי דמפינג.
הסוף כמובן ידוע. המלך איבד את ראשו, המהפכנים הצרפתים שינו את העולם מן הקצה אל הקצה והכלכלנים הפכו לכוהני ד(ע)ת של העולם המודרני.
כך משלו אדם סמיט, המסתגף הפרוטסטנטי ומילטון פרידמן, הצנון היהודי, כל אחד בעיתו, בחוויה האנושית פלוס מינוס מאתיים שנה, עד שהביאו את הגלובוס לקריסה מערכתית שכוללת את תחום ההתמחות שלהם, אולם לא רק.
אז נשאלת השאלה, כיצד האדם, זה שהוגה כבר כמאתיים אלף שנה, כל כך מטומטם, שהפקיד את ניהול העולם לשתי מאות לפחות בידי שרלטנים אקדמיים שקוראים לעצמם כלכלנים, ונותן להם לפתח מודלים שמהם נגזרים המהלכים הפיננסיים – פוליטיים של הכוחות הדומיננטיים על פני הגלובוס, בעוד אם נושיב פאנל של זוכי נובל בכלכלה על המדוכה בכמה ימכור אולג הירקן מרובע ד' באשדוד את העגבנייה מחר נניח, הם כולם יכשלו בגדול, כי אולג יחליט רק מחר בבוקר על המחיר, וזה תלוי אם אשתו טטיאנה היפה תסכים למצוץ לו או לא. (זה בעת שכל מהמר אצל ג'קו במועדון הקלפים השכונתי, היה מנחש בדיוק רב את המחיר, הרי כל אשדודי יודע שטטיאנה מוצצת רק לשכן מלמעלה וזה בבית רק בסופי שבוע).
אז מה הסיבה לכשל של טובי כלכלננו ולמה אנחנו מעדיפים לדפוק לעצמנו את הצורה, ולהפסיד את רוב חסכונותינו בסבבים של עשור נניח ואת כולם לפחות פעם במאה?
לרוברט טריברס יש תשובה, והיא לא רק משכנעת, אלא גם כנראה נכונה, כי אנחנו, כלומר כולנו, אני, את(ה), וגם משה והנכדים של שלנו אוהבים יותר מכל, להונות את עצמנו.
כמובן שאם כבר להונות, אז צריך גם ליהנות, כך שהנטייה הזאת לא רק שהיא לגמרי אוניברסאלית, אלא היא תמיד נוטה להונאה נעימה, או כזאת שמעוותת את תמונת המציאות שלנו לטובה והופכת אותו להפי אנד מתמשך, שהוא לא רק נצחי וטוטאלי, אלא גם נעדר מסר כלשהו ותהליך של טיהור, (קטרזיס), מה שהיה הופך את המהלך כולו לקצת יותר חיובי במובן של הסקת מסקנות ברמה האינטלקטואלית ומוסר השכל בתחום הרגשי גם.
בעת שבה מחצית ממדינות אירופה מתקרבות לחדלות פירעון על פי תחזית של חברת מדרוג שהייתה שם לא מזמן, (בחדלות פירעון) וניצלה בעור שיניה על ידי ממשל שגם לו היא הורידה את הדירוג לאחרונה, טובי כלכלננו עדיין עוש(ס)קים בניתוח שוק המניות העולמי ובעיקר בנטיית היואן הסיני לעלות או לרדת, וזה תלוי כמובן במסתכל, כי אם הוא יעמוד על ראשו, הלמעלה יהיה למטה. [כך, כל אלה שנמצאים בצד השני של הכדור, (הארץ), כמו האמריקאים, יראו את מצבו בדיוק הפוך מן הסינים נניח].
ומאיגרה רמה לבירה עמיקתא. במצב דברים כזה, אין להתפלא שכלכלן בכיר של מוסד פיננסי גדול בארץ הקודש, מדבר בלשון ביבים של נרקומן במהלך קריז, אחרי יומיים של יובש והמודלים שלו בכלכלה נשענים על חוויה אישית מימי הגן, בה שולמית, בתו של הרוקח האשכנזי מן השכונה, לא נתנה לו נשיקה, כי לא אהבה, כך חשב את הגוון של עורו שהיה כהה משלה, (בעוד היא בעצם חשבה רק שיש לו פרצוף תחת).
מי שיעיין במאמר אודות רוברט טריברס למעלה, ימצא לא מעט תשובות למצעד האיוולת שכולנו משתתפים בו.
רוברט טריברס הוא ביולוג אבולוציוני, דיסציפלינה חדשה יחסית שהוא נמנה אל מייסדיה, יחד עם ריצ'רד דוקינס, (הגן האנוכי), ועוד מדענים בתחומי מדעי החברה, שמנסים לצקת שיטות מחקר אמפיריות ותוכן מדעי לתוככי המחקר האנושי, במקום הממבו ג'מבו הכלכלי שהשתלט עליו מזה מאה.
המסר של החברים האלה חשוב בעיני, למרות שהם נמצאים בשולי המיליה האקדמי ולעולם איש מהם, לפחות לא בעתיד הקרוב, יזכה בנובל.
וכך הם אומרים: " ההונאה העצמית היא מנגנון להורדת העומס הקוגניטיבי ולהפחתת הלחץ והביטויים הפיזיים שלו. היא בעצם מה שמאפשר לרבים כל כך מאיתנו להסתדר בעולם ולפעול בלי להיות במתח תמידי או לקרוס בתשישות".
***
למרות שנובל קשישא החריג גם את הכלכלנים מן הרשימה של הזוכים שלו, רצונו של מייסד הפרס התגמש כנגד שיעור הקומה ושיקול הדעת של האדמינסטרטורים של ועדת הפרס, שהכניסו את הכלכלנים לרשימה בכל זאת, וכך זוכים שרלטנים מדי שנה בפרס שלא יועד להם מלכתחילה, על חשבון מדענים של ממש שנתפסים בעת המודרנית כסתם נביאי זעם או אנשים הזויים שאין להם מקום ראוי בשום דיסציפלינה.
הנטייה שלנו לשקר לעצמנו גוברת על הנטייה לשקר לזולת.
באופן לגמרי פרדוקסאלי, גם הישרים בינינו, אלה שנמנעים בכל מחיר לשקר לזולתם, לא יחסכו את השקר מעצמם ועל פי המחקר, יעשו זאת לפחות כשש פעם ביום, מה שיוצר אלפי שקרים במהלך החיים של כל אחד מאתנו.
אולי זו הדרך היחידה לשרוד את העולם המודרני, בו כל אחד מאתנו חשוף לאין סוף של מסרים מניפולטיביים שמתיימרים ליצור את המציאות של כולנו ומרביתם בלתי הגיוני ומיותר לגמרי.
למשל השקר שכל אחד מאתנו יכול להיות ווארן באפט, כלומר הבסיס המניפולטיבי של החלום האמריקאי?
האמנם?
אילו מישהו היה מחשב את סיכוייו של הנכד של "אל ג'ונס" ה – RED NECK מדרום דקוטה, להיות האיש העשיר בעולם, היה מבין שסיכוייו קטנים משלי להפוך למשיח, (איש לא עושה מחקר כזה, וגם לא יעשה בעתיד הנראה לעין וחבל שזה כך, כי תוצאותיו אולי היו פוקחים איזה שתי עיניים). למרות זאת, אל ג'ונס הוא רפובליקאי ומתנגד לחוק הבריאות של אובמה, תוך התעלמות בלתי מובנת מן העובדה המציקה שכל אלפי החללים האמריקאים במלחמות ג'ורג' בוש ברחבי הגלובוס, היו RED NECKS נטולי חזון והבנה כמוהו, והוא עצמו, אם יחלה נניח לעולם לא יזכה לטיפול רפואי הולם, גם לא בסטנדרט של ניגריה.
מה הפלא איפה שעיקר תומכיו של נתניהו נגזרים מן האוכלוסייה הכי עשוקה בארץ הקודש.
הרי מה נפקא מינה של ה"עם הנבער" מציבור אדומי הצוואר בדרום וב"מיד ווסט" האמריקאי.
כי בנוסף לרמות את עצמנו, אנחנו אוהבים את אלה שעושקים אותנו, תשאלו את ויקי כנפו או את רוב של תושבי קריית מלאכי או חצור הגלילית, שימשיכו להצביע למען זה שעושק אותם, כלומר לתת את קולם לנתניהו.
אבל אני סתם לוקח על עצמי, בשם מגזר שלם וחף אשמה בלתי ראויה.
הרי יש מספר עצום בעם הזה שמשוכנע שנתניהו שקרן, בדיוק כמו אלה שמכירים אותו מקרוב, תשאלו את סרקוזי ואת אובמה, או לחילופין אחד עם הכרות אינטנסיבית עוד יותר, שאול מופז החביב, שמרוב תיעוב של האיש, הורס ללא מישים את האלטרנטיבה, (נבך ואוי לנו), היחידה שיש לפוליטיקה הישראלית להציע לאיש הנכלולי הזה, למן היום הראשון שהצטרף לקדימה.
ומה עם בנו של האיש הבוטה, זה שהיה לו בשפתו של ג'רי סיינפלד, את "המבט" בעיניים, בעת שה-"ה" מעניק את המשמעות למושג עצמו, לאמור מבט של מטורף, רושף ונושף גיצים לכל עבר, גם בעת שנמצא בסביבה ידידותית לגמרי.
בנו אינו כזה. בלוריתו אמנם מתדלדלת, אולם הוא אינו נוטר כמו אביו אלא מטפטף בעיקר נופת צופים א-לה ה – VOICE, תכנית הדגל הנוכחית של מצביעי נתניהו.
אז מה זה מותיר לציבור שאני טוען שהוא גדול, שנבדל בעיקר מן הרוב בכך שהוא נוטר על ההונאה אך אינו עושה דבר לשינוי, כי נוח לו לחשוב שמדובר במצב זמני, והעם סביבו יתעשת כפי שעשה זאת אף פעם.
אז אמתיק לכם סוד רבותי, העם לא יתעשת אף פעם, כי מאוד טוב לו במרבץ החמים של הביצה המדמנתית שייצר הטריאומווירט המרובע של ישראל המתאבדת.
הרי בראש ההונאה לא ניצב רק השקרן, (אליבא דה מנהיגי העולם נניח), נתניהו, אלא יש שם את פוטין הקטן, (ראה ארי שביט ביום חמישי בהארץ), זה שבטלוויזיה לפני שנים הציגו מספיק ראיות נגדו לתיק של מרמה והפרת אמונים פלוס הלבנת הון, (מסמכי הבנק על שמו מקפריסין, אלה שעוזרו השאיר בלשכתו של הח"כ הקונקורנט בתחילת המאה).
ויש את נפוליון הלא מוצלח, הברק, זה שתאריך התפוגה שלו פג מיד אחרי שהוא פינה אותנו מן הלבנון שבגין ושרון הקדושים כיום, הכניסו אותנו.
וכמובן יש את הגזען רך הדיבר, ריק המבט והעילג, ישי נניח, שעדיין עמל על הדפורטציה של אנשים כהי עור קצת יותר ממנו, כי מסתבר שעומק הגוון קובע.
אז עם פוליטיקאים כאלה, האם יש עתיד לפוליטיקה הישראלית.?
או ברמה המקרו אנושית, האם יש סיכוי לבני האדם, לא רק הישראליים, שנפלו למלכוד ההונאה של משטרים שהופכים כל ממצא בתחום מדעי ההתנהגות לעוד כלי כדי להזיק לכל אחד מאתנו ולהעמיק בנו את האחיזה, על מנת שנהפוך לבורג כמה שיותר יעיל במכונה המקרטעת של הקפיטליזם.
***
כבר כתבתי למעלה שאני מסכים עם טריברס.
אז מה אפשר לעשות אם הנתון של ההונאה העצמית הוא חלק אינטגראלי של כולנו ובלעדיו לא היינו שורדים בעולם העוין שהקב"ה תקע אותנו.
למזלנו, לבני האדם יש יכולת לחשוב בכמה שכבות או רמות של מחשבה. אנחנו אמנם נאחזים באף וזה הולך ומתארך בסגנון של פינוקיו, אולם רבים מאתנו ברובד של המודעות לא חיים עם זה בשלום ומנסים לפעול אחרת.
כלומר למרות ההונאה העצמית, יש אפשרות של בחירה למרביתנו, אפשר שאולי אפילו לרוב העם הזה, למרות כסילים כמו הכלכלן הבכיר שהזכרתי קודם.
השאלה רק מי תהיה הפיה הטובה של הרוב הזה, שכמו אצל פינוקיו, כך אצלנו, תראה לנו את הדרך להיפטר מן הלפיתה הבלתי נעימה של שמשון ויובב המרובע שלנו.
אין בפוליטיקה הישראלית איש שממש יכול להיות פיה, אולם אם יש מישהי שיכולה, ולו רק בזכות טוהר מידתה להדמות קצת לפיה, זו ציפי לבני דווקא.
היא היחידה שמוכנה מזה דורות לחרף את נפשה בפוליטיקה הישראלית למען האידיאולוגיה. (היא עשתה זאת פעמיים).
היא היחידה שאם כל השפויים יחברו תחתה, נוכל לשנות את השיטה הפוליטית ובאמצעות השינוי, נקטין במידה רבה את יכולת ההנהגה הפוליטית כלכלית לשטות בנו.
נכון, היא לא בדיוק הפיה שדמיינו בעת שקראנו את ספרו של קרלו קולידי בילדותנו, אבל בי נשבעתי שהיא הכי קרובה לזה במדמנה הפוליטית הישראלית.
אז מה אנחנו יכולים לעשות, אנחנו, הרוב הספקני, שאמנם מובל באף, אולם מודע לזאת?
אנחנו יכולים להבהיר לכל המצטרפים החדשים לפוליטיקה הישראלית, ובראשן בעלה חסר האופקים של ליהי:
הלו, חברים, כבר היינו בסרט הזה, איש מכם לבדו לא יביא לנו מזור.
חברו לאחת שבחולשתה הוכיחה את עליונותה על כולכם, חדשים ישנים כאחד, תנו לה צ'אנס לחסל את שלטון הביבים של הימין וליצור אלטרנטיבה שתעשה את הדבר היחיד שניתן לעשות כדי להציל את העם הזה מאבדון וחורבן בית שלישי.
ולא, אני לא ממומן על ידי ציפורה לבני, אני פשוט מנסה לרסן את הנטייה שלי להונאה העצמית. (ואולי אני עוסק בכל המאמר המתיש הזה בהונאה עצמית בעצם).
ימים יגידו.
כותב, מבקר ומייחל.
