ילדים ומתבגרים שחוו אובדן הורה לפני זמן קצר מתמודדים עם תחושות מאוד קשות כגון- צער, יגון, כאב פיזי, שוק, כעס, דיכאון וחרדה. אובדן נחשב כטראומה ממשית לילדנו ובין אם זה לאבד הורה בילדות המוקדמת או שמה בתקופת ההתבגרות. הורה מהווה מקור לביטחון, הבנה, תובנה, הזדהות, אמפטיה התפתחות תקינה ועוד. ברגע שאחד ההורים נפטר עולמו של הילדה מתערער, התחושה היא שכל הספינה טובעת וההסתגלות לעובדה קשה זו דורשת מאמץ נפשי רב, כאמור, ההתגייסות הרגשית של הילד/ה היא לעבד ולכוון לתהליך של קבלת עובדה קשה זו.
"לפני חצי שנה איבדתי את אימא שלי ומאז אני לא מפסיקה לחלום עליה, היא מופיעה לי בחלומות, אני רוצה שהיא תדבר איתי, תושיט לי יד, אני מתגעגעת לחיבוק החם אך בפתאומיות אני מתעוררת לעולם זר וכאוב ללא אימי" .
בספרות המחקרית המבקשת לבדוק את מרכיבי ההתמודדות המאפיינים שייבדקו יהיו קוגניטיביים, רגשיים והתנהגותיים, כך יבדקו כיצד מאפיינים אלו באים לידי ביטוי בתקופה שלאחר האובדן.
המרכיב הקוגניטיבי מתייחס לרמת החשיבה המופשטת, התייחסות והתמקדות בקבוצת השווים, הופעת שאלות כמו "מה אם" (כגון- "מה אם הייתי שם עם אימא בזמן תאונת הדרכים אולי היא היתה עוד חייה").
המרכיב הרגשי מתחבר לתחושת קבלת אחריות על אובדן ההורה, עצבות, דיכאון, כעס וחרדה.
המרכיב ההתנהגותי מתייחס להתנהגויות של הימנעויות מביטויים ריגשיים, התנהגויות מוחצנות וירידה בהישגים לימודיים.
10 דרכים לסייע לבתך להתמודד עם האבל-
• ביטוי רגשות- אפשר/י לילדיך להביע רגשות, מחשבות ובכי.
• לא להאיץ- אפשר/י לילדיך לדבר על האובדן ועל התחושות השונות בהתאם לרצונם, אין צורך להאיץ בה.
• שיתוף בזיכרונות- אפשר/י לעצמך לחלוק עימם זיכרונות שונים ובכך לתת לגיטימציה לדבר על ההורה והן לאפשר שיתוף במחשבותיה השונים (לעיין באלבום התמונות ולחלוק את זיכרון הרגעים שהיו).
• כתיבת יומן זיכרונות- הצע/י להם לכתוב יומן שבו יוכלו לחלוק את כל התחושות והמחשבות שהם חווים.
• צורך בביטחון הישארות ההורה הנותר- היי/ה ער/ה כי בתחושה זו תעלה חרדה רבה "חרדת נטישה" ורצון לשמור על בטחון ההורה שנותר. חשוב לדבר עימם כי לא ייעזבו, וכי הם יקרים מאוד וכך להעניק לה תחושת ביטחון ואהבה.
• הפחיתו שינויים חיצוניים- שינויים חיצויים עשויים להקשות על עיבוד האבל. לדוגמא- מעבר דירה, הכירות עם בן זוג חדש, חזרה בתשובה.
• אחריות על מות ההורה- ברגעים כי נראה כי ילדיך לוקחים אחריות על מות ההורה יש להבהיר ולשקף כי סיבת המוות אינה קשורה לבתך בהתאמה לאמונה הדתית הרווחת בבית (כמובן, בהתאם לשלב ההתפתחותי).
• אזכור מועדים משמעותיים הקשורים למות ההורה- אפשר/י לילדיך לציין מועדים הקשורים למות ההורה ובמיוחד להשתתף באזכרה (על פי רצון בילדיך).
• קשיי ריכוז בלימודים- היו ערים לירידה בלימודים ובמידה והירידה מתמשכת יש מקום לשקול סיוע נוסף כמו-טיפול רגשי ובכך לסייע לארגן מחדש את התחושות ולהקל על העומס הרגשי.
• הופעת ההורה בחלומות- היי/ה ער/ה להופעת חלומות על ההורה שנפטר ואפשר/י לדבר על החלום ולשאול כיצד תוכל/י לסייע ולהקל עם הופעת החלומות (ילדה שביקשה מאימה לא להדליק את האור מהר בבוקר מכיוון שהיא רוצה להספיק להיפרד מאבא בחלום).
חשוב לציין כי לפעמים המשפחה המורחבת מתגייסת ומסייעת להורה הנותר, אך גם הם לא תמיד יוכלו "להגיע" אל ליבה הכאוב של הילדה או המתבגרת והדבר עשוי להשאיר אותן עם תחושת בדידות בהתמודדותן עם תחושות האבל ודרישת המציאות- לחזור לשגרת החיים.
ציפי גליק גולופסט, מטפלת קוגניטיבית התנהגותית רגשית, מנחת קבוצות ועובדת סוציאלית.
לייעוץ נוסף- 054-5504228, ניתן להיכנס לאתר שלי- http://www.mitbagrot.co.il