עו"ד ורד כהן ועו"ד רענן בר - און, בעלי משרד העוסק גם בדיני משפחה, מסבירים על ההשלכות של המלצות הועדה.
מה משמעות ביטול חזקת הגיל הרך ?
לפי החוק הקיים, משמעותה של "חזקת הגיל הרך" הינה, שכל עוד ההורים לא הסכימו אחרת, יהיו ילדים עד גיל 6 אצל אמם (בהנחה שאין סיבה מיוחדת לקבוע אחרת). הווה אומר : החוק רואה באם את המטפלת העיקרית בילד.
הועדה ממליצה על ביטול "חזקת הגיל הרך", וקביעת עקרון אחר במקומה :
שני ההורים יטפלו בילד ויממשו את אחריותם ההורית כלפיו, תוך בחינת טובת הילד באופן פרטני.
כיצד הדבר יתבצע - אם ערוצי ההידברות המומלצים על ידי הועדה לא יועילו, וההורים לא יגיעו להסכמות בנוגע לילד המשותף, רשאי יהא כל אחד מההורים להגיש לבית המשפט הסכם הורות המוצע על ידו, ולבקש לקבוע את אופן מימוש האחריות ההורית בהתאם למוצע על ידו. הסכם ההורות שיוצע על ידי כל אחד מהצדדים צריך להתייחס למכלול העניינים הנוגעים לשיגרת חייו של הילד ולטובת הילד, במנותק מיתר נושאי המחלוקת בין ההורים לבין עצמם. או אז, יקבע בית המשפט את הסדר ההורות לפי טובת הילד, ולאחר שישקול שלל קריטריונים עליהם מצביעה הועדה. זאת, לרבות צרכיו ההתפתחותיים של הילד, יציבות חייו, רצונו של הילד, זכותו של הילד לקשר משמעותי וסדיר עם שני הוריו, נכונות ההורים לשתף פעולה במימוש אחריותם ההורית, כישוריו של כל אחד מההורים, הטיפול שהעניק כל אחד מההורים לילד, מידת הנכונות והיכולת של כל אחד מההורים לאפשר את מימוש הקשר ועוד.
החלטת בית המשפט בדבר חלוקת השותפות ההורית תהיה לאחר שקילת ואיזון מכלול הקריטריונים, ללא כל הבחנה מגדרית ובלא שיהא כבול לאחריות של הורה כלשהו.
הרעיון הוא הרחבת מעורבותו של האב בחיי הילד, ונטילת אחריות הורית שווה לזו של האם. כלומר – לכל אחד מההורים יש חובה (לא זכות) למימוש אחריותו ההורית. חידוש נוסף הוא בקביעת הסנקציות להן יהא חשוף הורה שיפר את אחריותו ההורית (תשלום פיצויים בגין הפרתו והתרשלותו).
האם חקיקת החוק משמעותה "לקחת לאמא את הילד" ?
חלילה ! החידוש הוא בקביעת הגדרה הורית שווה לשני ההורים – האם והאב גם יחד. שני ההורים ייראו כבעלי אחריות הורית שווה לילד. אדרבא ! האם תחדל להיות ברירת המחדל הבלעדית לטיפול בילד, וכמי שכל האחריות נופלת על כתפיה. עקרון העל הוא טובת הילד, וכמובן שביטול האם הינו ההיפך הגמור מטובת הילד. ההורים יחלקו יחד בגידול הילדים, למרות שההורים עצמם נפרדו. זאת, משום ההכרה בחשיבותו של כל אחד מההורים לילד, וזכותו של הילד שכל אחד מהוריו יממש את הורותו כלפיו.
כיום נקודת המוצא הינה, שהילד יהיה אצל אמו 100% מהזמן, בעוד שלאב מוענקים הסדרי ראיה מוגבלים. השינוי הוא בקביעה, שחלוקת הימים בין ההורים צריכה להיות שוויונית ככל הניתן ומבוססת על יסוד כישוריהם, יכולתם ונכונותם לשתף פעולה עם ההורה האחר למימוש זכויות הילד, ובהתאם לכך לקבוע את חלוקת זמני השהות של הילד עם כל הורה.
האם המשמעות היא חלוקת זמן מגורים שווה של הילד עם כל אחד מהוריו ?
לא. ההצעה מגדירה את המושג "אחריות הורית" כמחוייבות כוללת של שני ההורים למילוי צורכי חייהם המגוונים של ילדם, מעורבות אישית של כל אחד מהם בנוגע לגידולו, חינוכו ודאגה למכלול ענייניו ולקיום קשר אישי וסדיר עימו.
אין הדבר אומר בהכרח חלוקה שווה של זמן המגורים של הילד עם כל אחד מהוריו. חלוקת זמן המגורים תיקבע לפי שיקולי טובתו של הילד. חלוקת זמן המגורים תיקבע או בהסדר מוסכם בין ההורים, ובאם אין הסכמה – על ידי ביהמ"ש, על פי צורכי הילד ונסיבות המקרה הספציפי שנדון בפניו.
מה החידוש בהצעה בנוגע להורה המשמורן ?
במצב דהיום, ההורה שהופך להיות המשמורן – בדרך כלל האם – הוא למעשה מי שמנהל, מחליט ומבצע, על דעת עצמו, כל דבר וענין הקשור לילד, למרות שמלכתחילה לא זו היתה כוונת המחוקק. כך, בפרקטיקה, ההורה המשמורן מתנהל במרבית המקרים כאילו היה אפוטרופוס בלעדי על הילד. ההנחה
המוטעית הינה, כאילו ההורה המשמורן הוא האחראי לילד, או לפחות האחראי "יותר" מההורה האחר, וכאילו הוא בעל הזכויות העודפות לגבי הילד.
החידוש בשינוי המוצע הוא בביטול הדירוג בין ההורים. לפי ההצעה, כבר לא יהא בנמצא הורה בעל משמורת והורה אחר בעל הסדרי ראיה. אלא שני ההורים יהיו המטפלים והאחראים לילד, על פי המתווה שנקבע כמתחייב מטובת הילד.
לשני ההורים יהא מעמד הורי שווה, ללא קשר למשך זמן שהותו של הילד אצל כל אחד מהם. אף אחד מההורים לא יוגדר כמשמורן.
כלומר – ממש כשם שלפני הגירושין – זכה הילד לאבא ואמא, שווי מעמד, כך לאחר הגירושין יש לילד אבא ואמא, ואלה לא הפכו להורה עיקרי והורה משני.
בזכות ההגדרה ההורית השווה – יראה הילד את שני ההורים במעמד הורי זהה, ויראו ההורים עצמם שאף אחד מהם אינו בעל סמכות עליונה.
כיצד ישפיע הדבר על המאבקים בין ההורים ?
אם יבוטל המעמד המדורג של ההורים – הורה עיקרי והורה משני – ויושווה מעמד שניהם, עשוי הדבר להפחית משמעותית את המאבקים בין ההורים. במצב כיום מתקיימת, במקרים רבים, תחרות בין ההורים, כאשר כל אחד מהם צובר ראיות להוכיח את התאמתו לתפקיד ההורה המשמורן, עימו יהא לילד קשר יומיומי, ובמיוחד שוקד על איסוף ראיות לאי התאמתו של ההורה האחר להיות הורה משמורן. מאבקים אלה לא זו בלבד שמעמיקים את הקרע בין ההורים עד כדי נזק בלתי הפיך, אלא מעל לכל חושפים את הילד לקונפליקט ההורי, לניכור ולתפיסת מציאות מעוותת. לאחר השינוי המוצע - יהפוך הנושא לבלתי רלבנטי.
שהרי שני ההורים יוכרו כשווים באחריותם ההורית, והדבר יאפשר את הפניית משאביהם ומלוא מרצם להיטיב עם הילד, בלא להידרש למאבקים חסרי תוחלת ומזיקים.
האם להמלצות הועדה יש השפעה על גובה המזונות שישלם האב ?
לא. הועדה לא עסקה בנושא המזונות, ולהמלצותיה אין השפעה בנושא המזונות.
כך, נוצר מצב, בו לצד הקביעה לפיה שני ההורים ייטלו חלק שווה בגידול הילדים אין הצעת פתרון לענין תשלום המזונות של הילדים. על פי החוק, החובה לתשלום המזונות הבסיסיים מוטל על שכמו של האב. ההמלצות אינן כוללות התייחסות לבעיה כיצד יהא בידי אבות ליטול חלק שווה בגידול הילדים, כאשר הם שנושאים בעיקר נטל המזונות. במיוחד כאשר לאב יש יותר מילד אחד, וסכומי המזונות מגיעים לאלפי שקלים בחודש. כך, בצד הקביעה של אחריות הורית משותפת, וקיום קשר ישיר שווה בין הילד לבין כל אחד מהוריו – אין קביעה משלימה המסדירה את סוגיית המזונות. הועדה אינה מציעה פתרון למחיר היקר
שיגבה השוויון :
מבחינת האבות - צמצום שעות עבודתם (על מנת לשהות עם הילד), היעדרויות מעבודה, אי קבלת קידום ואי העלאת שכר ;
מבחינת האמהות – החשש שאלה תיסחטנה לוותר על חלק מסכומי המזונות כדי לזכות בחלוקת זמן בלתי שוויונית, לפיה ישהה הילד אצל האם יותר מאצל האב.
כיום, ההטבה היחידה לאב החולק עם האם משמורת משותפת היא הפחתה של 25% מדמי המדור.
במצב דהיום האב משתתף בתשלום מדור עבור הילד, בנוסף לסכום המזונות. (דמי המדור עומדים על 33% מהוצאות המדור בגין ילד אחד, 40% בגין שני ילדים ו- 50% בגין 3 ילדים ומעלה) כאמור, אין בהמלצת הועדה קביעה כלשהי לענין הוצאות המזונות.
