ארתור גרייזר וקסדת הפלדה 

ארתור גרייזר, 1946-1897, היה מהדמויות הבולטות במפלגה הנאצית ובמינהל הרייך השלישי.
הוא היה בנו של פקיד הוצאה לפועל גרמני מחבל פוזנן, שהיה חלק מגרמניה שלפני מלחמת העולם הראשונה. לאחר המלחמה הפך השטח לחלק ממערב מדינת פולין.
במהלך כל חייו פעל בעיקר באזור זה, שגבולותיו הכלליים הם הים הבלטי בצפון, צ'כוסלובקיה בדרום, נהר הוויסלה במזרח, והפריפריה של העיר ברלין במערב.

במלחמת-העולם הראשונה היה טייס וקצין בחיל האוויר הגרמני. ב-1914 הצטרף לצי, אך ב-1917 עבר לחיל האוויר. את הקריירה התעופתית התחיל כתצפיתן, בדומה להרמן גרינג, וכטייס ימי. הוא הגיע לדרגת מפקד טייסת מטוסים בצי הגרמני.

גרייזר שירת בלהק של הרמן גרינג בשלבי המלחמה האחרונים, כאשר 'הקירקס המעופף' ריכז את שרידי הטייסות שעדיין נותרו כשירות לפעולה, לצורך פעילות מרוכזת בחזית המערבית.

הוא זכה לצלב הברזל דרגה ראשונה ושניה, עיטור הפצועים ואותות כבוד נוספים.

לאחר מלחמת העולם הראשונה פוצלה גרמניה לשתיים. במסגרת ההסדר הגיאוגרפי החדש הפריד כל מערב פולין בין שני חלקי גרמניה.

פולין הייתה מדינה שהוקמה כתוצאה מהמלחמה, והחלוקה הגיאוגרפית החדשה הפכה את גרייזר גזעני במיוחד כלפי פולנים.

מ-1919 עד 1921 השתייך לאחת מיחידות הפרייקורפס, שהיו מיליציות החיילים המשוחררים שממשלת ויימאר החזיקה, ונלחם בארצות הבלטיות נגד החדירה הסובייטית. במקביל, ניסה בלי הצלחה לעסוק במסחר.

בתחילת שנות ה-1920 גר בעיר הנמל דאנציג, כאחד מראשי מיליצית 'קסדת הפלדה' הלאומנית, שהוקמה על ידי משוחררי הפרייקורפס. דאנציג הייתה עיר בשלטון משותף פולני-גרמני, בתוך מערב פולין.

לגרמנים היה רוב אתני בעיר, ולכן שאפו להפוך אותה לגרמנית. לו היו זוכים בכך, היה הדבר מחזק גם את תקוותיהם לאיחוד מחודש בין שני חלקי גרמניה. הפולנים היו זקוקים למוצא לים, ולכן לא יכלו לוותר על העיר.

גרייזר הצטרף למפלגה הנאצית בשנת 1928, ולאס.אס. ב-1931.

הוא זכה ליוקרה מפלגתית רבה, כראש העיר חם המזג של דאנציג בין השנים 1935-1939.

במישרה זאת היה האחראי באופן ישיר למתחים המסלימים עם הרפובליקה הפולנית, שהיו העילה המרכזית והרישמית לפרוץ מלחמת העולם השנייה.

פולמוס דאנציג יצר כותרות בתיקשורת, והפך את השאלה הגיאוגרפית לשאלה קיומית. היה זה כאילו שאלת דאנציג ומכלול היחסים הבינלאומיים הם ישות אחת. העלילה האזורית כיכבה בפוליטיקה הבינלאומית. המונחים הגיאוגרפיים הקשורים: מובלעת, מסדרון, נמל, הפרדה, וכדומה, הפכו בלהט הויכוח לאיברים אורגאניים בקרב השחקנים במערכת. למרות השימושיות של ההסדר, הייתה בו חוסר שלמות צורנית. היו אלה גבולות בלתי הרמוניים על רקע צורת דמות האנוש של הים הבלטי, גוף המים ונתיב הסחר העיקרי באיזור.

אם לא היה גרייזר הנאצי מספר אחד בדאנציג יתכן ולא הייתה פורצת מלחמת העולם השנייה. לו הייתה שם דמות בעלת שעור קומה קטן יותר, אין ספק שהיטלר היה חושב פעמיים לפני שהיה פותח במערכה נגד פולין. אך זרמו אליו חדשות שוטפות אודות הטייס המתלהם, שהצליח ללכד חלקים גדולים מהאוכלוסייה תחת מנהיגותו, וגרם לתסיסה פוליטית בלתי פוסקת. העניינים דרשו טיפול תמידי. הייתה תחושת חובה להתאחד עימו, והסיכויים לניצחון נראו גדולים הרבה יותר.

פעילותו כנאצי מספר אחד בדאנציג, הפכה את גרייזר לאחד הצירים המרכזיים שעליהם הסתובב הרייך. בכך דמה מאד להיידריך, שגם השפעתו הייתה רבה הרבה יותר מאשר מעמדו הרישמי.

בתום כיבוש פולין, באוקטובר 1939, סופחה מערב פולין לגרמניה הנאצית, וחולקה לשתי נפות. גרייזר מונה לראש מינהל המפלגה ולמושל מטעם הרייך בחבל הדרומי, שבליבו העיר לודז', ושנקרא נפת וורטלנד. הנפה הצפונית עם העיר דאנציג נמסרה על ידי היטלר למושל אחר, שהפך ליריבו הפוליטי המר של גרייזר.

שלא כמושלי החבלים האחרים בפולין הכבושה ידע גרייזר לקבל את תמיכתם של המושכים בחוטים בלשכת הקנצלר בברלין. בשנת 1942 הועלה לדרגת גנרל באס.אס.. יתכן שסומן גם כיורשו של היידריך לאחר שזה חוסל.

כטייס קרב לשעבר נהנה גרייזר מקשרים מצוינים עם האליטה המפלגתית, והילה בקרב הדרגים הנמוכים יותר. הוא היה הבולט והמשפיע מבין כול העשרות הרבות של מושלי הנפות, שהיו ברובם דמויות פלבאיות ואף מגוחכות. הוא היה שיך לאליטה הצבאית עם גרינג, הס והיידריך. מבחינתו, הדרך הקצרה ביותר לצמרת עברה באמצעות קואליציה עימם.

כגזען קיצוני, הוא יישם בהתלהבות תוכנית 'טיהור אתני' שנועדה לסלק מהנפה שלו את כל הפולנים, ולישב בו גרמנים.

מדיניותו האנטי-פולנית יושמה בתחומים שונים, כגון בהחרמת רכוש, בהגבלות בתחום החינוך והתרבות, בגירמון יתומים פולנים ובמסע נגד הדת הקתולית וכמריה.

אך הצד החמור היה גירושי הפולנים והיהודים מהנפה. גרושים המוניים והוצאות המוניות להורג היו לנורמה. סך הכול הוא החליף כ-600,000 פולנים אותם גירש, בכ-600,000 גרמנים אתניים.

העיר פוזנן, בירת החבל ההיסטורית, הייתה לדוגמא ומופת לעיר ש'גורמנה'. באוגוסט 1943 אירח בה גרייזר את הועידה הארצית של ראשי המחוזות והנאצים הבכירים.

גרייזר הנלהב ובעל התרבות הארגונית הצבאית, הפך את הנפה בה שלט לדוגמא לנאציפיקציה ליתר האזורים ברחבי אירופה שנכבשו על ידי הנאצים. הנאציפיקציה, ובהמשך גטו לודז' והשמדת היהודים, היו ראשונים מסוגם בשטחי פולין הכבושה. הם הפכו למציאות ולמודל לדפוס הפעולה בכל מזרח אירופה. אין שיעור למשמעות הדבר ביחס לגורל היהודים. זה היה המודל שעל פיו בוצע הפיתרון הסופי.

בלודז', העיר הגדולה בחבל והשנייה בגודלה בפולין, פעל הגטו הגדול ביותר בפולין. תושביו הצדיקו את קיומם בעיני השלטון הנאצי בזכות התעשייה הענפה שעבדו בה, שתרמה למאמץ המלחמתי הגרמני.

למרות זאת גרייזר סירב להיענות לפניות לשפר את מנות המזון של היהודים בגטו, ועמדתו האנטי-יהודית הקיצונית הדריכה את הפקידים הכפופים לו ברוח זו.

גרייזר היה מודע ופעיל בהחלת השואה. עוד ב-1940 הוא קרא תיגר על גרינג בנוגע למאמצים לדכא את גירושם של יהודי לודז'.

בתחום שלטונו הוקם מתקן ההשמדה הראשון. במתקן נערכו ניסיונות רבים עד שהפך ליעיל. מאוחר יותר יושמו הלקחים מתפעולו בכל מתקני ההשמדה.

הפעלתו הראשונה של המתקן הייתה לאחר שבספטמבר 1941 הודיע הימלר לגרייזר כי הוא שולח אליו 60,000 יהודים מצ'כוסלובקיה. היה זה משלוח ראשון מיני רבים.

גרייזר הורה לטפל בצפיפות היתר. פיקודיו התחילו לטפל בבעיה באמצעות בהשמדה המונית על ידי משאיות גאז, במתקן ניסיוני ליד העיר חלמנו, כ-56 קמ' מלודז'. השיטה שוכללה, וחלמנו הפך לבית חרושת למוות, ואב הטיפוס של כל מתקני ההשמדה.

במהלך המלחמה נרצחו במתקן זה כ 320,000- נפש, כ 98%- מתוכם יהודים.

גרייזר שיבח את אנשי היחידה הנאצית שהפעילו את המתקן. במכתב להימלר אחרי מבצע ההשמדה, הוא הציע לנקוט באותה שיטה גם לגבי פולנים הנגועים בשחפת והמסכנים את בריאותם של הגרמנים.

ב6 לאוקטובר 1943 אירח גרייזר בעיר פוזנן כנס לאומי של בכירי האס.אס.. בכנס זה נאם הימלר בהתלהבות על השמדת היהודים בכל רחבי הרייך, באופן שלא השאיר מקום לאי הבנות.

גרייזר היה בסוף המלחמה קורבן לאינטריגות בין ראשי המשטר בברלין, וקיבל פקודות סותרות בנוגע להגנת החבל מהסובייטים המתקרבים. כתוצאה מכך הוא נשלח לבווריה.

ב 1945 הוא נתפס בידי האמריקנים בהרי האלפים והוסגר לפולין.

בחודשים יוני-יולי 1946 נשפט בפני טריבונל לאומי פולני על פשעי מלחמה. הוא טען כי הוא ביצע פקודות, אך העדויות הרבות נגדו הבהירו את אופיו ומניעיו. הוא הורשע בהשמדת עם וסעיפים נוספים.

הוא נידון למוות ונתלה לפני חזית הבית בעיר פוזנן, שהיה מושבו בהיותו מושל. להוצאה להורג הוא הובל בכלוב ברחבי העיר.

גרייזר הוא דוגמא מובהקת לעבריין נאצי, לאומן מיליטנטי מאזור הגבול. הוא פורטרט של מנהיג נאצי אשר פעל ללא רחם ומתוך שנאה.

מבט בתמונתו מראה דימיון מדהים לגרינג, שהוא תוצאה של טיפוח לא פחות מאשר דימיון טבעי. גרייזר הוא אם כן שיכפול של גרינג, על כל תכונותיו. כמו גרינג, הוא היה בעל עיני כריש בהירות גדולות, עזות, מימיות וקרות, קלסר פנים שמנמן, אך תקיף וחד, ואהבה למדים צבאיים מהודרים. הם היו דומים גם בקווי האופי: שאפתנות, קור רוח, אכזריות, תככנות, ויצר הסתכנות. שניהם היו חמדנים, ואהבו חיי מותרות. מה שהציל אחדים מיהודי גטו לודז' הייתה רדיפת הבצע של גרייזר. הוא אהב לקבל שוחד ושלמונים, וצבר כך הון.

הרמן גרינג, רודולף הס, ארתור גרייזר וריינהארד היידריך היו הנאצים שהובילו את הפיתרון הסופי של השמדת יהודי אירופה. ארבעתם היו טייסים, ושלושת הראשונים גם שרתו באותה הטייסת.

תמוהה היא העובדה שהקשר הביוגראפי ביניהם אינו מוזכר בחקר השואה. זה סוג של לובוטומיה, שיצרה דורות של אנשים שאינם מבינים את שורשי השואה לאשורם. החיבור ביניהם הוא מדהים מבחינת השלכותיו ההיסטוריות.