חוויות אופר באמריקה 

 ובכן... פסק זמן היה צריך לבוא מתישהו ולסכם תקופת מה של שישה חודשים מחוץ לבית.

בכלל, כל הרעיון של להיות אופר היה אחד הדברים הכי פזיזים שעשיתי בחיי וכפי שאני מכירה את עצמי אני לא נותנת לעצמי המון זמן חשיבה אלא פועלת מהדחפים שצצים לי מפעם בפעם. קיבלתי על עצמי משימה לא קלה של להיות אופר בארצות הברית, לעזוב אמא בוכה ואחיינית נטולת ספקות מאחורי, לארוז שתי מזוודות ולנסוע אל הלא נודע. הגעתי למשפחה שקיבלה אותי בזרועות פתוחות, ארבעה ילדים ומספר אינסופי של חיות ומיום ליום הסטריליות שבתוכי התפוגגה או שמא נסגרה בבהלה בתוך קופסא. כל השערות, הצרכים הבלתי נשלטים של החיות, הריחות שלהם... מתרגלים לחיות עם זה, בייחוד כשיודעים שהכל זמני.

 מפה לפה אורזים מזוודה ומגיעים לשכונה מאוד עשירה, לכל בית מכונית או יותר, ולחלקן אף ברכה ומותרות כאלה או אחרות. חצי שנה של למידה מתוך ולתוך חיים אחרים, ספיגה ושתיקה, לימוד וחינוך, הטמעה והשרשה... ניסיתי עד עכשיו להשאיר חותם בחגים היהודים, שנחגגו לא רק ולא רחוק מהמציאות הישראלית. התרבות האמריקאית הפתיעה מאוד, הנימוסים, הדגש על כבוד האדם בכל מקום, הדרך בה מתנהג אדם לרעהו, ובייחוד לבעלי המגבלות הפיסיות והנפשיות.

 החוקים והנהיגה מאוד שונים, לקח לי חודש וחצי להיכנס לכל הנושא והתאוריה והטסט היה בדיחה אחת גדולה.

 אחרי חצי שנה את כבר מגבשת לעצמך את הקבוצה עמה את רוצה להסתובב ועמה את מרגישה להיות בנוח, להיות ולספר מה שעובר עליך לטוב ולרע.

 שיקגו היפה, בדיוק כמו בסרטים, מרשימה וגבוהה. זכיתי לנסוע בתוכה ולשהות בחיקה, לבקר ולהשתזף על חופה, להיות במסעדות ובתי תאטרון, בחיל האוויר לשעבר, ובדירת הסבתא השוכנת סמוך לביתה של אופרה ויינפרי.

 בשיקגו זכיתי לראות את כל עונות השנה בבירור מוחלט ומדהים, מקיץ לוהט ומוזע דרך סתיו עם השלכת האדירה המשתרעת למרגלותיו של הרחוב הפרוורי ועד לחורף הקריר והמושלג שיביא בסופו של דבר את האביב המופלא.

ופה מסתכמת לה חצי שנת הרפתקאות, אני נהנת ושמחה על כל דקה אם כי היו עד עכשיו כמה נקודות שבירה - כל אחת והסיפור שלה.

רוצים לשמוע עוד על סיפורי אופריות?

כנסו לאופר אין אמריקה- לשנה הטובה בחייך...