אני 

אני

אני זה בעצם הכל והכל זה בעצם אני  .

זה נשמע תחילה קצת כמו תסביך אלוהות קטן, אבל אם חושבים קצת, קשה ואף בלתי אפשרי שלא להאמין בתובנה הזו .

אני חווה הכל דרך העיניים שלי , דרך התחושות שלי , רואה את העולם שלי דרך נקודת התפיסה שלי .

אני מתנהג כמו שאני חושב לנכון , מבין את העולם לפי החוויות שעיצבו אותי וחי כל יום בתוך העולם שיצרתי לעצמי .

זה לא ישנה כמה אמפתיה יש לי לאדם אחר אני לעולם לא ירגיש את תחושותיו .

אני יכול להזדהות עם האחר, לשנות את עצמי בהתאם לסביבה , להגיב לסיטואציה .  זה לא ישנה את עובדה שרק אני מרגיש את מה שאני מרגיש.

אם האני שלי יהיה חזק , טוב לעצמי ולסביבה שאני רוצה , הנסיבות לא ישתנו ואני יצליח למצוא את הדרך בכל מקום , אפילו אם זו הדרך החוצה ...

אם בבסיסי אני אוהב את עצמי ואת מה שאני מסוגל להביא לעצמי הנסיבות ישתנו בהתאם אליי כי אני יודע איך להיות שמח .

כשאני שואל את עצמי מה גורם לי להיות שמח אני צרי לדוג פנימה ולהבין משתנה בלתי תלוי שמביא אותי למצב הזה .

זה יכול להיות דפוס ,רגש , משהו מוחשי אבל הוא תמיד קיים כיוון שאין דבר שאין לו משמעות .

כל נסיבה שהיא אשר מפריע לנו תמיד תתחיל באני , משהו פנימי שלא תואם את האידיאל . זה יכול להיות שטחי , דבילי וסתמי אבל תמיד יש מניע פנימי .

יש אנשים שבוחרים להתעלם ולא אוהבים לחפור למה וישב אנשים שמתחפרים עמוק מדי ונותנים לבפנים ולתהיות לשגע את הנפש .. שאלה של מינון .

בשורה התחתונה כשזה נוגע לחיים שלנו , התשובות לשאלות והפיתרונות לבעיות תמיד יהיו בפנים . הן נמצאות שם וברגע שמוצאים את האיזון של איך טוב לי עם עצמי הכל ימצא את מקומו בהתאם .