בתקופה האחרונה אני מוצא את עצמי עסוק באחד הנושאים העדינים הקשורים לאכילה רגשית ומערכת היחסים שלנו עם האוכל. היכולת שלנו להימנע מתזונה רגשית רעילה או אפילו לצמצמה בצורה ניכרת הנה תהליך מתמשך וארוך המשול ליכולת של אדם שנשם 40 שנים פחמן-דו חמצני ללמוד יום אחד לנשום חמצן. עד כדי כך אנו מתקשים להתנתק מסביבות ואטמוספירות רעילות המתאפיינות בצורות שונות ומגוונות.
ישנם דפוסים של הזנה רגשית רעילה המתאפיינות בביקורת נוקבת, השפלה, טיזינג וכדומה. דפוסים אחרים מתאפיינים בשתיקה, התעלמות ויצירת רגשות אשם אצל האדם המורעל. דפוסים נוספים כוללים היצמדות, תובענות, דורשנות מהאדם השני כאשר כל ניסיון תנועה להשתחרר גוררת תוקפנות. וכמו כן לעיתים נוזן הזנה רגשית רעילה באמצעות אהבה, חום, רוך שמטרתם להפוך אותנו תלויים באדם אחר.
אין אפשרות לחיות ללא מידה כזו או אחרת של צורות הזנה רגשית הכוללת אלמנטים רעילים אולם השאלה המרכזית היא מידת האנרגיה וכמות התזונה הרעילה העוברים בין האנשים ועד כמה אותו אדם יכול להכיל את הרעל ללא שיופר איזונו ויהיה חולה מכך.
אנשים רבים עסוקים בלימוד, תרגול והפנמה של ניקוי רעלים גופני ו/או רוחני אולם הם שוכחים ומזניחים את הצד הרגשי של תהליכים עמוקים אלו. בתהליכי ניקוי גופני ורוחני אכן יש השפעה על רמת הרגש אולם מאחר ואין התמקדות מכרעת ברעל הרגשי והנפשי תהליכי הניקוי לא מצליחים בדר"כ להפוך להיות תהליך הוליסטי ובדר"כ התוצאות הנם מוגבלות בזמן. בתהליך ניקוי הרעלים הרגשיים עיקר העבודה הנה בתהליכי מודעות והתבוננות רגשיים ולכן היא מיועדת יותר לכאלה שכבר עשו כברת דרך ארוכה בנושאים הגופניים והרוחניים ומעוניינים להעמיק את עבודם במוקד הרגשי.
ההזנה הרגשית הרעילה מתחילה עוד בילדות. כמה פעמים שמענו אחרים ואף שמענו את עצמנו אומרים : "אם תהיה ילד טוב, תקבל קינוח/סוכרייה". מנגד משפטים כדוגמת : "היית ילד רע, לך לא מגיע ארטיק כמו כל הילדים האחרים" - גם הם מאוד מוכרים לנו מהשיח היום יומי. לרבים המשפטים הללו נראים תמימים ללא כל השפעה על הילד שמקשיב לחיבורים הראשונים שהוריו עושים בין תזונה רגשית לתזונה קולנרית. עם השנים הוא מפנים את החיבור ויודע מצויין לבד את הקשר בין היותו ילד טוב או רע לבין טיב מערכת היחסים שלו עם האוכל.
הורים רבים לא מצליחים לבנות בביתם אטמוספירה מאפשרת ובונה עבור ילדיהם. הם סוחבים קשיים וכאבים עוד מיחסיהם עם הוריהם וכן מיחסים בינם לבין עצמם ובהדרגה לא מצליחים לשלוט ברעל שמציף אותם. טבעי הדבר שמקצת מרעל זה מועבר לילדים שחלקם לוקח על עצמו מקצת מרעל זה ו"מבין" שהוא, הילד, אשם בבעיות של הוריו. ילדים אחרים, בעלי טמפרמנט אקטיבי במיוחד, יתמרדו עוד מגיל צעיר בהוריהם וחלקם יהפוך בעתיד לבעלי אופי עברייני כזה או אחר.
מערכת יחסים מורכבת עם אוכל מהווה נקודת מפגש בין אותה תזונה רגשית רעילה לבין ביטוי תגובתי רגשי מול האוכל. כאשר מטופלת נזכרת איך לאורך כל ילדותה היתה צריכה להימלט לחדרה מהחשש שהוריה יאשימו אותה בכל ריב שמתרחש בבית, היא ידעה מצויין להפוך את חדרה למטבח הפרטי שלה תוך שמדפי הספרים הופכים להיות המזווה הפרטי שלה. מטופל אחר הפך בהדרגה עוד בנערותו ל"שעיר לעזאזל" המשפחתי את אימו האשימה אותו על כל הכשלונות של אביו אותו היא לא הצליחה להתקיף כפי שהצליחה לעשות זאת מצויין מול בנה.
מטופלים אלו התרגלו עם השנים לחיות בסביבה רעילה וכאשר התבגרו וניסו לשנות את דפוסי חייהם הם התקשו להסתגל למציאויות אחרות. בכל פעם שחוו תקופות יותר טובות הם נמשכו חזרה לעבר הסביבה הרעילה. החיבור לאכילה הרגשית התבטא בכך שבהדרגה הם פיתחו שיטות שונות להתגונן מול אותה תזונה רגשית רעילה. לדוגמא: נשים רבות שהחלו לצום או לצמצם בצורה משמעותית את אכילתן ביטאו בכך את הרצון שלהן להימנע מתזונה רעילה וכלל לא משנה להן אם מדובר בתזונה רגשית או תזונה קונקרטית. הרצון של הנערה מביא בחשבון שאם היא תאכל אולי חלק ממה שייכנס לגופה הוא רעיל ולכן התגובה האוטומטית היא להימנע מהזנה כלשהיא כדי להבטיח את בריאותה.
מטופלים ומטופלות אחרים הלכו לכיוון אחר. מכיוון שלא הצליחו להילחם ולהתגונן מול סביבות רגשיות רעילות הן הפכו את האכילה עצמה, את התזונה הקונקרטית, לדבר היחידי שיוכלו לבטוח בו. כלומר הם קיבלו החלטה (לא מודעת בדר"כ), לא להכניס לתוכם רגשות שיהרסו אותם (למשל תלות שמזכירה להם תלות בהורים פוגעים) ומנגד מסכימים להכניס אוכל בכמויות גדולות יותר תוך כדי שהם שולטים בפעולת ההתארגנות לאכילה ובכך משלים את עצמם שהציחו לשלוט ברמה כזו או אחרת על תזונתם הנפשית.
תהליך טיפולי מהווה עבור רבים סביבה מיטיבה בה בהדרגה אנשים רבים יכולים להשתחרר מדפוסים של הרס עצמי אותם הם הפנימו בביתם. התפקיד של המטפל הוא לשמור עבורם את הרעל שספגו מהורים מאחר וכאשר הם מנסים זאת מול ההורים עצמם, אלה האחרונים לא מסוגלים להכיל את הכאב של ילדם. לאחר מכן, בהדרגה, הטיפול מאפשר לחוות סביבה פחות רעילה וללמוד איך נשארים בסביבה חדשה זו בלי הצורך האוטומטי לחזור אל המקום המוכר, הידוע, הרעיל.
רוני מייזליש, פסיכותרפיסט ועובד סוציאלי קליני (M.A) מומחה לטיפול באכילה רגשית. מטפל טיפולים פרטניים, מנחה קבוצות למטפלים המכשירות מטפלים בתחום ה"אכילה הרגשית", מנחה "ארוחות מודעות" שהינן סדנאות חווייתיות למעבר מאכילה רגשית לאכילה מודעת. הטיפול באכילה רגשית עוסק בקשיים וקונפליקטים סביב מערכת היחסים של האדם עם האוכל. הטיפול הינו הוליסטי וכולל מגוון רחב של כלים רגשיים, קוגניטיביים, התנהגותיים והתבוננות "גוף-נפש".
