פנסיה- הבלוף הגדול! 

פנסיה- הבלוף הגדול!

פנסיה , מילה כל כך פשוטה ומלאת משמעות, מילון אבן שושן מתאר אותה כ"קצבה, גמלה, שכר לעובד ותיק שפרש לגמלאות, התקופה שלאחר הפרישה לגמלאות". הנה כי כן, אנחנו מפרישים היום כדי שלעתיד לבוא כאשר נרצה להפסיק לעבוד ישרתו אותנו כספים אלו בהוצאות השוטפות שלנו.

אני טוען, שאדם שסומך על הפרשות הפנסיה בלבד, הינו מהמר ולא סתם, אלא מהמר על חייו. מיד אסביר זאת.

לפני מספר שנים לא רב, מדינת ישראל החליטה למנות דר' מכובד בשם יוסי בכר, שהיה באותם הימים מנכ"ל משרד האוצר. ישב הדר' המכובד בראש ועדה שנקראה על שמו ובדק את נושא הריכוזיות של הבנקים בישראל. מסקנותיו הוסדרו בסדרת חוקים, שנחקקו באוגוסט 2005. בין השאר נקבע שם, כי מאחר והבנקים הם ריכוזיים ואינם תחרותיים, יש לאלץ את הבנקים למכור את קופות הגמל וקרנות הנאמנות לבתי השקעות, וכך יירד מרכז הכוח של הבנק והריכוזיות, כך טען, תעלם. עד כאן נשמע נפלא, מבטיח ואף מדהים, ממש חזון אחרית הימים: סוף סוף הממשלה בישראל דואגת לדמי הניהול שהאזרח הקטן משלם.

אז זהו שלא, אכן מסקנות ועדת בכר אומצו, והבנקים חויבו למכור את נכסי קופות הגמל שבבעלותם לכל המרבה במחיר. את הנכסים הללו - הכספים שלך ושלי נמכרו במיליוני שקלים לבתי השקעות, והועברו אחר כבוד לחזקת בתי ההשקעות (מצב זה יצר החלפת שחקנים בשוק, להבדיל מהוספת שחקנים מתחרים). הבנקים מרוצים – שכן עשו עסקאות ענק במכירת הנכסים הללו. בתי ההשקעות מרוצים – כי כעת יגרפו לכיסם את דמי הניהול. ומה לגבי האזרח בעל הכספים? דעתו לא מעניינת אף אחד... הבנק קבע, למעשה, באופן פטרוני מי ינהל את כספיו כעת..., דרך אגב היום אותו דר' יוסי בכר עובד בבנק דיסקונט, לא הוא לא טלר, הוא מונה ליו"ר הבנק, האם זו יד רוחצת יד?!

נחזור אל הבנקים שמכרו את כספנו ועשו קופה יפה. לאחר שבתי ההשקעות רכשו מהבנקים את קופות הגמל וקרנות הנאמנות והאחרונים קיבלו מאות מיליוני שקלים, הפלא ופלא -  לא נפתרה בעיית הריכוזיות, היא פשוט עברה מהבנקים לבתי ההשקעות.

אבל עכשיו צצה בעיה חדשה, נוצר חשש ממשי כי הכספים היקרים הללו, שהיו מוגנים על ידי המפקח על הבנקים כשהוחזקו אצל הבנקים – נחשפו  לסכנה ממשית. במלים אחרות, הרגולטור דאג לכספי החוסכים שכן הם חשופים עכשיו ללא מערכות מתאימות ושיטות העבודה והפיקוח, שהיו בבנקים. זאת הסיבה שמשרד האוצר החל להטיל ולפקח על בתי ההשקעות המנהלים קופות גמל ולדרוש מהם דרישות רבות, חשובות ומכבידות. כדי למלא את אותן דרישות, בתי ההשקעות גייסו כוח אדם רב וראוי, השקיעו במערכות שונות ומשנות, ואף חתמו הסכמים עם הבנקים לטיפול תפעולי בקופות שנרכשו (כן כן, אותם בנקים שכבר מכרו להם בעבר את אחזקת הכספים, ממשיכים להתפרנס מאותם כספים...).כל זה עולה כסף והרבה, מהיכן יביאו בתי ההשקעות סכומים שכאלו וזאת לאחר ששילמו מאות מיליונים ברכישה? התשובה ברורה ויחידה, מציבור החוסכים. וכך עלו אוטומטית דמי הניהול של כולנו מי יותר ומי פחות בחיסכון הפנסיוני שלנו.

דבר ידוע הוא שבחסכון ארוך הטווח לציבור יש פחות עניין (הסיבה, לדעתי, טמונה בעובדה שאינו יכול למשוך את הכסף עכשיו) ולכן אינו מעורה בנעשה וכאשר כבר מגלה את הנזק, זה לעיתים כבר מאוחר מידי.

מעבר לדמי הניהול שעלו, ועל מנת להגדיל את הרווח שלהם, נוצר מצב בו נכנסו שיקולים זרים בעצם ניהול התיק אצל בתי השקעות. ובמה דברים אמורים?

לא ארחיב כאן בתחום ההשקעות שביצעו הגופים בכספי החוסכים, אך בקצרה אספר שרכיב האג"ח הקונצרני, אותם אג"ח שאינם מניות והציבור נוטה להתבלבל בכך ולחשוב שאינם מסוכנים, נכנסו לתיקים באחוז משמעותי מזה שהיה עוד קודם לכן בבנקים. וכידוע, הסיפורים על תספורות וקיצוצים לא איחרו לבוא, הסיבה לכך שהאחוז הזה גדל הינו שבתי ההשקעות רצו להשיג תשואה גבוה יותר, והמשוואה הינה פשוטה, תשואה גבוהה=סיכון גבוה ואכן הסיכון לא איחר להגיע.

כשל נוסף בקופות הפנסיה הינו שהתשואה יכולה לרדת מספר שנים או להישאר אפסית אך דמי הניהול ימשיכו וירדו כמו שעון בזמן.

מה הפיתרון אתם שואלים? התשובה אינה פשוטה כל כך אבל את מחירי הנדל"ן הגואים בשנים האחרונות נוטים גם לייחס לאלו שראו את העוול שעושים בכספי החוסכים שאצו רצו וקנו לעצמם דירה להשקעה בכסף זה ואותה הם מנהלים לימי הפנסיה.

לכן ידידיי, טוען אני שאל לנו לסמוך, באופן בלעדי, על הגופים המוסדיים שיעניקו לנו פנסיה ביום בו נפרוש ממקום עבודתנו. עלינו לפזר ולהפריש להשקעות נוספות אחרות, ועדיף שעה אחת קודם. שווה ללמוד מהחוכמה היהודית "לעולם ישלש אדם את מעותיו" (מדרש תנאים לדברים י"ד, כ"ה).