עוצמת הנשימה - גשר בין המחשבה לגוף 

 "החכם מרוקן תשוקות וממלא לב, ממעט שאיפות ומחזק עצמות."

טאו, לאו צה

נשימת התינוק בלידתו מתחילה בשאיפה הראשונה, במהלך החיים הנשימה מקיימת אותנו, אדם נפרד מן החיים כשהוא נושף את נשיפתו האחרונה.

במרוצת חיי היום יום אנו שואפים ונושפים עשרות אלפי פעמים ביממה, ואיננו קשובים לחוות את הקשר עם פנימיותינו, להזדמנות לשינוי שקיימת בכל נשימה.

כדי לחוות את הקשר הזה - נדרש פסק זמן מן המרוץ, נדרשת הקשבה לנשימה שלנו.

בתוך הקשב משתנה המציאות: מגיעה רגיעה, המחשבה מתחדדת, אנחנו מתחברים לעצמנו, מגלים מעין כוח פנימי תמידי בתוכנו.

האטה ותשומת לב לדקויות הנשימה מגלות לנו את עוצמתה, את כוחה של הנשימה.

מודעות לנשימה מאפשרת לחבר יחדיו את כל חלקי 'עצמנו' לסובלנות רבה יותר, עוזרת לנו לפתור קשיים והתמודדויות, להפיג לחצים, ולהגיע לתובנות. הגוף והנפש מתחברים כך בחוזקה רבה יותר לכוח החיים.

הנשימה היא 'מפתח' שמאפשר לנו להוביל שינוי בעצמנו, בתוכנו, לריפוי פיזי, רגשי ורוחני.

במילה 'שאיפה' אנחנו מתארים גם את כניסת האוויר לריאותינו, וגם את הרצון וההתכוונות להגיע למקום, מטרה, יעד.

במילה נשיפה אנחנו מתארים את הוצאת האוויר מאיתנו והלאה.

בכל נשימה יש שאיפה ונשיפה, וכל עוד היא מתקיימת –  נמשכת מחזוריות הקיום.

בכל נשימה יש כיווץ ושחרור של הסרעפת:

ליצירת שאיפה – כלומר בהכנה לקבלה – הסרעפת מתכווצת ויורדת.

תוך כדי כך מצטמצמות כל מערכות הגוף המצויות מתחתיה, ובכך בהכנה לקבלה יש צמצום עצמי.

ליצירת הנשיפה – כלומר כהכנה לנתינה – הסרעפת משתחררת ועולה חזרה למקומה.

תוך כדי כך מתרחב האזור שמתחתיה ובו זמנית מערכות הגוף ששם מקבלות מקום, קבלה מתוך נתינה.

הסרעפת משפיעה כך על כל מערכות הגוף ומעסה אותן בהתמדה, תוך שאנו חווים הזדמנות מתמדת לקבלה ולנתינה.

כדי לקבל –  יש לתת

כדי ליצור שינוי –  יש לאפשר ולפנות מקום, בלעדי זה לא תהיה התחדשות.

הנשימה המתמדת מכילה בתוכה תהליך מתמיד של קבלה, נתינה ושוב הכנה לקבלה.

כך מתקיים הקשר בין הזרימה התמידית הזו לכל פעילויותינו, של הנשימה המתרחשת ביננו לעולם, לפיזי ולגשמי שלנו.

 "הנשימה היא הגשר שמחבר את החיים למודעות, את הגוף למחשבות"

טיך נהאט נה, נזיר הבודיסטי