כל אישה והמתנה שלה 

מתי קבלתן לאחרונה מתנה? איך הרגשתן כשפתחתן אותה?  ומתי בפעם האחרונה נתתן לעצמכן משהו במתנה?

בהמשך אספר לכן על המתנה שבחרתי לתת לעצמי ליום הולדתי האחרון ועל המתנה שקיבלתי בעקבות זאת.

התגובה של נשים לקבלת מתנות משתנה מאישה לאישה. יש נשים שעצם העובדה שמישהו חשב עליהן והטריח את עצמו לקנות ולהביא להן מתנה, מאוד משמחת אותן ולא משנה מה המתנה. נשים אלו בד"כ יבטאו זאת במילים: " איזה כיף לי שחשבת עלי, תודה" כשהאמירה מלווה בד"כ גם בחיוכים ובחיבוקים.

נשים אחרות עלולות להרגיש נבוכות ותגובתן יכולה להיות: " באמת לא היית צריכה"... וזה לא אומר שהן לא שמחות.

יש נשים שאוהבות לקבל מתנות שימושיות. כשהן פותחות את המתנה ונגלה לעיניהן דבר מה שאינו קשור לעולמן, הן עלולות לחוש אכזבה. זו אחת הסיבות שגורמות למי שקונה את המתנות להשקיע משאבים יקרים (זמן, כסף..) כדי לשמח את המקבל/ת ובעיקר כדי למנוע אכזבה. נשים אחרות דווקא שמחות לקבל פריטים מקוריים ולאו דווקא שימושיים. תגובת נשים אלו יכולה להיות: " איזה יופי, זה משהו שלא הייתי קונה לעצמי..."

השוני בהתייחסות ובתגובה שלנו לקבלת מתנות נובע בין היתר מהחינוך שקיבלנו בבית, מאמונות או פרדיגמות שיש לנו לגבי מתנות, אפילו מתחושת הערך העצמי שלנו ועוד.

בכל שנה לקראת יום הולדתי, אני חושבת איך אני רוצה לחגוג או לציין אותו. השנה, מספר שבועות לפני התאריך, חשבתי שהדבר שהכי ישמח אותי הוא שאני אתן משהו, נתינה של דבר משמעותי. הפכתי והפכתי בראשי ושום רעיון לא השביע את רצוני. לא הצלחתי לחשוב על דבר שדיבר אלי עד לרגע שהתחיל באמצעי התקשורת קמפיין להתרמת שיער, למען ילדים המתמודדים עם מחלת הסרטן (חלק מהשיער משמש להכנת פאות לילדים וחלק אחר נמכר והכסף משמש לצרכים אחרים של הילדים). "זהו זה", חשבתי לעצמי, "זו המתנה שאני הולכת לתת לעצמי ליום ההולדת, אני תורמת את השיער שלי." מדדתי את אורך השיער כדי לוודא שהאורך מתאים לתרומה. ( העמותה מקבלת צמה באורך מינימום 25 ס"מ). עמדתי מול המראה כשאני מדמיינת את עצמי לאחר תספורת. זה לא היה פשוט מכיוון שכמו נשים רבות  השיער הוא חלק ממני. גם אני קשורה אליו, הוא תורם לחזות שלי ואני רגילה למראה שנשקף אלי מהמראה.

במהלך השבועות שנותרו עד יום הולדתי עברתי תהליך מעניין. קול אחד שעלה בי מאוד תמך במעשה. המחשבה על כך רגשה אותי וחשבתי שזה מעשה ערכי שיסב לי סיפוק רב.

מנגד עלה בי קול נוסף שעשה מאמצים רבים להניא אותי מלעשות את המעשה: " הרי לא משתמשים בכל השיער שמתקבל להכנת פאות לילדים, חלק מהשיער נמכר והכסף משמש  לצרכים אחרים של הילדים, אז לא חבל שתתרמי ולבסוף לא ישתמשו בשיער שלך להכנת פאה? תבררי כמה כסף שווה השיער שלך ותתרמי את הכסף לעמותה! חוץ מזה, איך תרגישי אם לא תאהבי את המראה שלך עם שיער קצר?"

מיד חזר ועלה הקול הראשון: " כסף! עוד פעם כסף! הכי קל לתרום כסף, תשלחי שק ותשכחי מכל העניין, האם זאת הנתינה שאליה התכוונת? חוץ מזה, מה זה משנה אם תאהבי או לא תאהבי את המראה החדש, העיקר הוא איך תרגישי מעצם המעשה ובכלל- אולי זאת הזדמנות לתרגל 'אי התקשרות?' "

הסתכלתי לעצמי בעיניים ושאלתי את עצמי איך אני ארגיש בכל אחת מהאפשרויות. התשובה הייתה לי מאוד ברורה, כל שנותר הוא לחכות לשבוע של ההתרמה שחל סמוך ליום הולדתי ולעשות מעשה.

הייתי בדרכי לדואר כדי לשלוח את המעטפה שבתוכה נחה לה צמה ארוכה, שהייתה חלק ממני במשך שנים רבות. קשה לתאר את ההרגשה הנפלאה והקלות שחשתי באותו יום. מהר מאוד התרגלתי למראה החדש, לראש הקל משקל ולחפיפה המהירה במקלחת.

ביום ההולדת, קיבלתי מתנות משמחות מהקרובים אלי ונתתי לעצמי את המתנה הזו שהסבה לי סיפוק רב. לאחר מספר שבועות, להפתעתי, מצאתי בתיבת הדואר מעטפה מעמותת "זיכרון מנחם". פתחתי  אותה בזהירות וגיליתי מכתב תודה על תרומת השיער. קיבלתי בחיי לא מעט מכתבי תודה שריגשו אותי, אך מעולם, מעולם לא התרגשתי כל כך כמו כשקראתי את המכתב הזה. כבר לא היה לי ברור מיהו הנותן ומי המקבל ובכל מקרה החוויה הזו רק חיזקה בי עוד יותר את ההרגשה שבנתינה יש קבלה ענקית.

מה שעשינו למען עצמנו בלבד, מת איתנו. מה שעשינו למען אחרים ולמען העולם - חי לנצח  - אלברט פוק