יהדות פולין ורוסיה היתה, במקורו של דבר, יהדות גרמניה (אליה הגיעה, כנראה, מן הבלקנים, או מאיטליה; קיים תיעוד, להגירת-יהודים מדרום-גרמניה לצפונה ואז משם מזרחה, לפולין). בתחילה הגיעו יהודי גרמניה לפולין, כחלק מן ההגירה הגרמנית הכללית מזרחה, במרוצת ימי-הביניים ולאחר-מכן, בראשית העת החדשה, על-מנת ליהנות, מן הסובלנות הדתית הכללית, בממלכת פולין-ליטא, שהחלה בזכות משטרה המיוחד: רפובליקת-אצילים, בה המלך כפוף, למעשה, להם ונבחר על-ידם (והיה זה משטר מתקדם בהחלט, בהשוואה לרודנויות הנפוצות דאז, במאות ה-16-17 באירופה). מעניין לציין, שאחוז-האצילים בפולין, בתקופה זו, עמד על 15% ולפיכך, המחצית הגברית, של פלח-אוכלוסייה זה = 7.5% - היו בעלי זכות-הצבעה; הרבה יותר מאשר ברפובליקות הראשונה והשנייה בצרפת, למשל, בהן יכלו להצביע, אך מתי-מעט בעלי-רכוש...
בניגוד לתקופה המודרנית - בה פולני נוצרי = קתולי - במאה ה-16, עברו כמחצית מאצילי-פולין לקלוויניזם = זן מחמיר של הפרוטסטאנטיות, שכלל בחובו גם את היכולת לעמוד ולמרוד בשלטון המלוכני. היות ובממלכת פולין-ליטא הפיאודאלית, היו האצילים, כאמור, בעלי כח רב הרבה יותר, מאשר ברוסיה המוסקבאית - שהפכה, באותה עת, לרודנות אבסולוטיסטית, תחת שרביטו המאיים של איוואן האיום - ואף יותר מאשר במדינות-המערב, השיגו אלה מן המלך את "שלום הדיסידנטים", אשר התיר להם לאחוז באמונתם מבלי לחשוש מרדיפות (בשונה, כמובן, מגרמניה, צרפת ועוד, אשר סבלו קשות ממלחמות-דת באותה תקופה) - ו"שלא במתכוון", למעשה, נהנו מכך לא רק האצילים, אלא כל תושביה הלא-קתולים, של ממלכת פולין-ליטא הגדולה (שכללה, באותה עת, גם את אוקראינה, בלרוס וחלקים מרוסיה ומלטביה של ימינו). והמיעוטים - הנרדפים במקומות אחרים - נהרו לפולין-ליטא בהמוניהם - לרבות, כמובן, היהודים. היו אלה יהודים אשכנזיים (=מאשכנז = גרמניה), כמו גם יהודים ספרדיים, אודים מוצלים לגירוש-ספרד ואפילו יהודים מתימן. ועם הזמן, עם שגדלה האוכלוסייה היהודית בממלכת פולין-ליטא = ה"גולדענע מדינע" של אז - היתה זו האחרונה למרכז החיים היהודיים באירופה וישיבותיה, היו לישיבות מובילות, בהן למדו גם יהודים, שמקום-מושבם המרכזי והדומיננטי היה, עדיין, במדינות גרמניה השונות (כפי שמופיע, למשל, ב"גליקל").
לצד הנהירה היהודית לממלכת פולין-ליטא - שיישבה, בעיקר, את מערב פולין - היתה גם הגירה יהודית פנימית בתוכה, כחלק מן הקולוניזציה הפולנית של אוקראינה. דבר זה, מצריך הסבר נפרד.
עוד בימי-הביניים, כבשו הליטאים את האיזור, הקרוי כיום אוקראינה (שם ירשו את שלטון שבט-הזהב הטטארי = מיורשי ג'ינגיס חאן, שכבש ושעבד את רסיסיה הפיאודאליים, של רוסיה הקיובית). בשנת 1384, עם האיחוד השושלתי בין פולין לליטא, נותרה אוקראינה חלק מליטא, אולם בשנת 1569, עם "האוניה של לובלין", היו פולין וליטא - המשולבות, עד אז, רק באיחוד פרסונאלי, כלומר בכך, שמלך בשתיהן מלך אחד - לממלכה מאוחדת אחת. כחלק מן ההסכם, מסרו הליטאים לפולנים, את אוקראינה כולה - בתמורה למשהו, בו רצו אף יותר: החופש המוזהב, ממנו נהנו אצילי פולין מול מלכם, היה מעתה גם לנחלתם, של האצילים הליטאיים. וכך, היתה אוקראינה לשטח פולני - והקולוניזציה הפולנית של האיזור נפתחה. וכחלק מוביל מאותה קולוניזציה, הגיעו לשם גם היהודים = אנשי כספים ומסחר, שפעלו, בממלכת פולין-ליטא, גם כחוכרים. כי האנטישמיות הרווחת והפוגרומים, שייכים לתקופה מאוחרת יותר, הרבה יותר. במאה השש-עשרה, כמו גם במחציתה הראשונה, של המאה השבע-עשרה, פעלו האצילים, החוכרים היהודים ושוטריהם, שכירי-החרב הקוזאקים (כן, כן!!) בהרמוניה מלאה ומושלמת - וממלכת פולין-ליטא, היתה למופת משגשג, של סובלנות ואחווה, בהשוואה לכל יבשת אירופה כולה.
וכך נמשכה האידיליה, עד שקרסה והתפוצצה. אבל זהו כבר סיפור אחר.
סופר, משורר, עורך, הוגה-דעות, פובליציסט, אינטלקטואל, מתרגם, רעיונאי ("קופירייטר"), מעצב והומוריסטן רחובותי מקורי ביותר, בעל עמדות שמאלניות אולטרא-רדיקאליות בכל נושא ונושא. בשנים 2005-2007 למדתי, באוניברסיטה העברית - הר הצופים (לימודי הודו, בורמה, רוסיה, פולין ואוקראינה, לשון עברית ומעט בלשנות כללית). יליד-רחובות (1975) והתגוררתי גם בתל-אביב (1998-1999 ו-2001), בבודאפשט (1998), בחיפה (2004-2005) ובירושלים (2005-2007). מרקסיסט, אנארכיסט, נודיסט, דאואיסט, רומנטי מאד, מחבק-עצים ומבטל-מגדר. מאמין בדת הפרדס.
