שרון ורמלאים יקרים, ראשית אתייחס לחלק הפוזיטיבי של מכתבך - הרבה תודה על המחמאות שחלקת לכתבתי (לגבי דרך צילומה, הפקתה ועריכתה). כמו שוודאי שמת לב כאשת מקצוע בתחום הטלוויזיה, אכן נעשה כאן מאמץ מיוחד להביא את מצוקת תושבי רמלה, מצד כל חברי צוות בירוקרטיה (4-5 ימי צילום, ארבעה ימי עריכה, שימוש במצלמות נסתרות, ארגון ציוד מיוחד להפקתה, מיקום בולט בליינאפ של המגזין). במלים אחרות - לדברי התודה שלך בהחלט יש מקום. שנית לגבי המשפט מעורר המחלוקת: נדמה לי שנפלה אצלך טעות קטנה בתמלול הכתבה, שעשויה אולי להכניס את הרגשות לפרופורציה. בכתבה נאמר: "איתרע מזלה של רמלה, שמלבד הרוצחים (וכו' וכו' - לא אחזור על הקטע כי אני מבין שהוא לא מסב נחת) שהיא מארחת בתחומה, היא גם בית להרבה מסילות רכבת". ארצה להבהיר: המשפט הזה נאמר במלוא האמפתיה למצבה של רמלה. הוא נאמר בחיבה כמובן, וחלילה לא בלגלוג. כמובן שהרמיזה היא אל החטוטרת שנושא על גבו דימוי העיר (ואני לא בטוח שצריך כאן מחקר סטטיסטי מעמיק), ובוודאי לא בא לטעון שיש מי מבין תושביה שהוא אדם לא הגון. אני מבין שלדרוש מרמלאי מידה מסויימת של הומור עצמי לגבי אותו כלא נודע לשמצה זו אולי דרישה מוגזמת, אבל שימי לב שהכתבה שיחקה כל הזמן עם הדימוי של "רמלאים הכלואים בעירם". לסיכום: אם נפגעת מאותו משפט מסויים, או בכלל אזכור של הכלא עם עירכם היקרה - אני בהחלט מצר על כך, וכבר לא יודע מה לאחל קודם: שהמסילות יסורו מן העיר, או שהכלא יורחק ממנה.. (הייתי מוסיף כאן סמיילי, אם לא הייתי חושש שגם הוא יתפרש כפרובוקטיבי). בכבוד ובהערכה רבה, דב גיל-הר
כתושב העיר שתקוע בפקקים בכל בוקר ביציאה מהעיר ובערב בכניסה לעיר עקב מחסומי הרכבת קשה לי מאד להצדיק את ההסגר של הרכבת צריך לזה פתרון ,לא .העיר רמלה לוד והסביבה המון אנשים נמצאים בסכנת חיים ולא מודעים לכך. אני קורא לכל אחד לחתום על העצומה כדי שימצאו פיתרון לכולנו.
