קשר גוף נפש הוא בסיס הרפואה המשולבת, שהיא, שילוב הרפואה המדעית (גוף) עם הרפואה ההוליסטית (נפש). קשר זה הכרחי להתבוננות, אבחון וטיפול, לעליה וירידה בסולם הבריאות, שהוא, כאמור, המאפיין המרכזי ברפואה המשולבת.
את הגוף ניתן לתאר בדרכים שונות: דרך הכאב, דרך העונג, דרך התנוחה, היציבה, שפת הגוף. אנו גם מתארים את נפתולי הנפש ואת מכאובי הנשמה או את השמחה שבה, דרך הגוף.
כאשר אנו אומרים פיק ברכיים אולי אנו מדברים על הברכיים ברמה הפיסית, אבל מתכוונים לפחד (גוף רגשי) שנמצא בברכיים. כאשר אנו אומרים "צרות עין", לא רואים עיניים צרות ברמה הפיסית, אבל רואים את החושך שעולה מצרות העין (רובד שכלי). גם הביטויים "חרון אף", "לשון חדה", "ארשת פנים", "הלמות לב", "כאב גב", "חריקת שיניים", "קשה עורף", "היקשה ליבו", "שפתיים קפוצות" ,"הדם עולה לראש" וביטויים רבים אחרים מבטאים מצב נפשי (רבדים: רוחני, שכלי ורגשי) ולא, בהכרח, מצב גופני. הרפואה ההוליסטית מתייחסת לביטויים האלה במשמעותם הכפולה, "גוף נפש". משפטים שמתארים, לכאורה, בעיה גופנית, לא נשארים רק במשמעות הגופנית, על פי הגישה ההוליסטית, יש להם ביטוי גם ברבדים אחרים. כשיש לילד עצירות, (רובד גופני) מזמינים את רופא הילדים. מדוע לא תדע האם, הגננת או המורה לטפל בעצירות שמקורה בחסימה רגשית של המעיים (רייך 1991). הגוף אינו ישות נפרדת, הגוף הוא ביטוי של הנפש כמו שהנפש מבטאה את עצמה דרך הגוף. הגוף הוא הבית של הנשמה, מקדש הנשמה. הגוף מספר את סיפור הנפש, הגוף מפטפט ללא הרף, לעיתים הוא גם צועק בקול רם ולעיתים הצעקה היא באמצעות השקט המחריש אוזניים (רייך 1991).
הגוף מבטא את עצמו בדרכים שונות: דרך פעימה, מרכוז, קרקוע, מיקוד, נשימה, החזקה, תנועה, קשרים ויחסים. הגוף מבטא תכנים וגם את מסגרת התכנים - מה ואיך. שפת הגוף היא חדה, אינטואיטיבית, היא חסרת פשרות, ללא מסכות. הגוף חוקר ונובר, הוא נוכח ומשתתף גם כאשר אינו נע. הגוף מבטא את עצמו באמצעות שפת הגוף, שהיא הביטוי של התנאים החברתיים והתרבותיים. הגוף מבטא את עצמו גם דרך תנוחות הגוף, היציבה וההבעה ואלה מבטאים את תפיסות העולם, האמונות וההשפעות החינוכיות. הגוף רושם הכל, כל מצב נפשי נרשם בתווי הגוף, בתנוחות הגוף, בשפת הגוף ובאחיזה של הגוף, הגוף הוא הבית של הנשמה. כאשר אדם לא מרגיש בבית, במובנים רבים, הוא אינו מאוזן, הוא אינו במיטבו. מצב לא מאוזן זה, כאשר הוא נמשך זמן רב, מזמן תקלות ומחלות.
החיים הם סוג של תנועה גם כאשר אין תזוזה. החיים הם תנועה ושינוי. התנועה בגוף נוצרת דרך פעימות (רייך 1991) , צריכה להיות התאמה בין קצב הפעימות לבין הסביבה. חוויות (רובד רגשי) יוצרות התכווצויות שרירים (רובד גופני) ומועברות דרכם כזיכרון (רובד שכלי). טראומות (רובד רגשי) מקובעות בשרירים (רובד גופני) והופכות ל"שריון" (רובד שכלי). השריון בגוף דומה למנגנוני ההגנה בפסיכולוגיה. את השריון כמו את מנגנוני ההגנה יש להסיר בזהירות ולאט. הסרת השריון ייתן את התוצאה של האיכויות בגוף, ויציבת גוף. השריון יופיע בין חגורות הרוחב בגוף לבין חגורות האורך. קיימות 7 חגורות רוחב בגוף והן מקבילות לאזורי האנרגיה על פי הצ'קרות. השריון מופיע בין חגורות הרוחב (הצ'קרות) ובין חגורות האורך (מרידיאנים) השריון הוא חסימה שמופיעה בצורת התכווצויות או כאב בגוף ובדרך זו ניתן לאתר ולאבחן אותו. חסימה היא כמו סכר אשר משני צידיו מופיע חוסר איזון, בצד אחד יש הצפה ובצד שני יובש. את החסימה (הסכר) יש לשחרר באיטיות ואת ההצפה יש לייבש בהדרגה.
כל תהליך רגשי משאיר את רישומו בגוף. כל חוסר איזון רגשי החל את דרכו בגוף הרוחני שהשפיע על הגוף השכלי - שיצר גישות ואמונות, שיצרו את תחושות פחד, שנרשמו בגוף. שריון נוצר כתוצאה מהעלבות, השריון נוצר כתוצאה מטראומות התפתחותיות וכתוצאה מחוויית המילה "לא". חווית העלבון היא פגיעה רגשית, "אינך מבין דבר" כדרך להדגשת נחיתות אדם אחר וניצול רגשי כדי לספק צרכים נרקיסיסטיים (רצון לקבל). העלבון נשאר בזיכרון הגופני ויוצר את השריון. הגמשה, המסה, או פירוק השריון אפשרי דרך עבודת גוף - מגע, תנועה, נשימה וקולות. אלה הן חוויות שהגוף זוכר והן תופענה בצורת התכווצויות וכאבים בגוף. כאשר אדם מתעלם מתחושותיו ומהחוויות שחווה ומסתיר אותן במחסן האחורי, במקום להוציא אותן דרך הלב, הן תופענה בחלק האחורי של הגוף - הן תופענה בצורת כאב באגן האחורי, בגב, בצוואר מאחור, ובראש (רייך 1991). אנו רואים כי כל תהליך רגשי משאיר את רישומו בגוף. כל חוסר איזון רגשי החל את דרכו בגוף הרוחני שהשפיע על הגוף השכלי - שיצר גישות ואמונות, שיצרו את תחושות פחד, שנרשמו בגוף. כאשר למטפל יש הכשרה בשיטות טיפול לטיפול בכל אחד מארבעת הרבדים, יוכל לטפל ברובד שאינו מאוזן ולעצור שם את התקלה, לפני שהיא מופיעה בגוף. ההכרח להכשיר מטפלים בשיטות טיפול, לטיפול בארבעת הרבדים (סולם הבריאות), היא בבסיס הרפואה המשולבת.
כותב המאמר: ד"ר דני לוסקי, יוצר ומפתח שיטת לוסקי
