"בתחילת השבוע זימנה מנהלת בית הספר של בני אופק, את אשתי ואותי לשיחה", בישר לי השבוע יוסי, חברי הטוב, בפנים מוטרדות. "היא המליצה לנו לשלוח אותו לאבחון. לטענתה הוא סובל מהפרעות קשב וריכוז..." הוא המשיך בכאב.
לצורך הכנת כתבה זו, ראיינתי מורים, אנשי חינוך, פסיכולוגים לילדים והורים רבים. מסתבר שהפרעות קשב וריכוז הן תופעה שממדיה רק הולכים וגדלים, הרבה מעבר למה שמפורסם בדוחות של משרד הבריאות.
"היקף התופעה הוא עצום", סיפר לי אחד המורים שעובד בבית ספר יוקרתי במרכז הארץ והעדיף שלא להזדהות. "קרוב לרבע מהתלמידים בכיתה שאני מחנך לוקחים ריטלין (התרופה הנפוצה ביותר כיום לטיפול בתופעה)".
עם זאת, מבט חטוף על מצב הנוער בישראל כיום יגלה שהבעיה עמוקה הרבה יותר, ואינה מסתכמת רק בקשיי קשב וריכוז, אלא נוגעת למערכת החינוך כולה, שדוהרת כבר כמה עשורים במורדו של מדרון תלול.
עם סיום שנת הלימודים, ורגע לפני שאנו ניגשים במרץ להכנות לשנת הלימודים החדשה, החלטנו לעצור את הרכבת שנקראת "מערכת החינוך במדינת ישראל", ולבחון את הדברים מזווית חדשה.
המרוץ אחר תענוגות החיים
מאז ומתמיד שימש הרצון ככוח שדחף את האנושות להתקדם ולהתפתח. רצונו הג?ד?ל של האדם גורם לו לנוע, לרוץ ולחפש דרכים חדשות לספק את עצמו. אם בעבר הסתפקנו בכיכר לחם, מים וקורת גג מעל ראשנו, הרי בחלוף השנים התחלנו להשתוקק לעושר, לכבוד, לשליטה ולידע, והצורך הזה דחף אותנו להתפתח.
שנים התקדמנו בניסיון לספק את הרצונות שהתעוררו בנו, אבל "עם האוכל בא התיאבון" והרצונות האלו רק הלכו וגדלו. כל דור חדש שבא לעולם, נולד עם רצון מפותח יותר מזה של הדור הקודם, רצון שתובע סיפוקים בדרכים חדשות ומתקדמות יותר.
היטיב לתאר זאת יהודה פוליקר כשכתב: "אני רוצה הכי גדול, הכי מהר, הכי יפה. אני רוצה הכול הכי טוב, הכי הרבה".
אלא שבדורנו משהו השתבש.
התפתחות מטאורית התרחשה בכל תחומי החיים, והסביבה כיום מציעה לנו שפע של גירויים. ולמרות זאת, אנחנו מוצאים את עצמנו במהלכה של ריצה מטורפת, עדיין רחוקים מלהשיג את מה שאנו מחפשים. אז מה אנחנו בעצם מחפשים?
משהו אחר, אמיתי, עמוק יותר ממה שיש לתענוגות העולם הזה להציע. משהו שיוכל למלא את החלל החדש שנפער בתוכנו.
גדול המקובלים בדורנו - בעל הסולם - מצביע בכתביו על התופעה, ומסביר שהיא רק תלך ותתרחב. לדבריו, החיפוש הזה נובע מהצורך לענות על השאלה: "לשם מה אנו חיים?".
חכמת הדור החדש
על פי חכמת הקבלה, כל דור חדש שנולד לאוויר העולם מכיל בתוכו מטען פנימי הכולל את כל ההישגים, האכזבות, הרצונות וההתפתחויות שהיו מנת חלקו של הדור שקדם לו.
כתוצאה מכך, כל דור חדש הוא מעין שדרוג איכותי של הדורות הקודמים. במאמר "השלום" כותב על כך בעל הסולם: "מבחינת הנפשות, נבחנים כל הדורות מעת תחילת הבריאה, כמו דור אחד שהאריך את חייו כמה אלפי שנה".
דור הילדים שלנו, אם כן, הוא דור בעל רצונות ודחפים מפותחים הרבה יותר משלנו. ואין הכוונה רק לטבעיות שבה מסתגלים ילדינו לחידושים טכנולוגיים כמו פלאפונים, מחשבים או אינטרנט, אלא גם להתפתחות שלהם בנושאים מהותיים ועמוקים.
הצורך לגלות לשם מה הם חיים, מוטבע בהם "build in". כבר בתת ההכרה, ילדי המאה העשרים ואחת רוצים קודם להבין לשם מה הם חיים, ורק לאחר מכן להמשיך הלאה אל החיים.
חוסר סיפוק מוביל לחוסר שקט
"בעשרים-שלושים השנים האחרונות הפרעת הקשב והריכוז עלתה במאות אחוזים", טוענת ד"ר מירי כץ, מנהלת המכון להפרעות קשב וריכוז בבית החולים תל-השומר, בראיון לעיתון מעריב לפני כמה חודשים.
הקבלה מסבירה, כי אחד הגורמים העיקריים להפרעה זו הוא אותו רצון בלתי מסופק לגלות לשם מה אנו חיים.
מה הקשר?
הרצון שגדל בילדים ואינו מוצא סיפוק, גורם להם לחוסר שקט פנימי, שבא לידי ביטוי גם בחוסר שקט חיצוני. חלק מהילדים שיושבים בכיתה, חווים דחפים עצומים מבפנים, שאינם מאפשרים להם לשבת בשקט. רצונם חסר המעצורים גורם להם לקום, לצעוק ולעתים אף לנהוג באלימות.
אבל הפרעות הקשב והריכוז הן רק קצה הקרחון שמסמל את חוסר יכולתו של הדור הצעיר להתאים את עצמו לחברה.
הילדים של היום מאבדים עניין וטעם בדברים מהר מאוד, חלקם מתקשה לתקשר עם ההורים, וחיי החברה של רבים מהם מרוכזים מול מסך המחשב ומתנהלים ברשת האינטרנט.
בעוד שחלק מהנוער מנסה עדיין למצוא סיפוקים בהנאות מזדמנות, גד?ל החלק שמרגיש בתת הכרתו שהעולם הזה אינו מספק מענה. כתוצאה מכך גוברות בהם תחושות הריקנות, הדיכאון והתסכול, וחלקם אף מידרדר ומוצא מפלט באלכוהול ובסמים - הכול כדי לא להרגיש את החלל הפנימי שהולך ונפער בתוכם. בסקרים רבים שנעשו בקרב בני בנוער שמשתמשים היום בסמים, מציינים רבים מהם את "חוסר המשמעות" או חוסר הטעם בחיים כסיבה המרכזית לכך.
מטפלים בסימפטומים
הקבלה מכנה את דור הילדים החדש "הדור האחרון". הם מסתכלים עלינו, ורואים שכל מה שעשינו עד כה לא הביא לנו אושר, והם אינם רוצים לסיים כמונו.
ואנחנו?
אנחנו מנסים לטפל בבעיות ההווה באמצעות פתרונות האתמול. במקום לטפל בבעיה מהשורש, אנחנו פונים בתמימות לטפל בסימפטומים; מתמודדים עם השליח, ולא עם ההודעה. ולא יעזור לנו להרגיע או להרדים את הילדים באמצעים חיצוניים כאלו או אחרים. השינוי שנדרש נוגע למהות החינוך ולערכים שאותם הוא צריך להנחיל. הילד רוצה לדעת בשביל מה הוא חי, ועלינו לספק לו את התשובה.
להשקיע במהות
"חנוך לנער על פי דרכו" - זהו העיקרון המרכזי שצריך להנחות אותנו. במקום לנסות להתאים את הילד לתבניות ולדפוסים שיצרנו, או לכאלה שעל בסיסם התחנכנו, עלינו לשאוף להתאים את דרכי החינוך ואת תוכנית הלימודים לרצונות ולדחפים החדשים של ילדינו. עלינו לחשוב כיצד נוכל לפתח את הילד ל"אדם".
אנו חייבים להבין ש מהות הידע שהילד סופג במהלך הילדות היא החשובה, ולא הכמות. המטען שאיתו הוא יצא לחיים הוא הדבר החשוב באמת. עלינו לענות לילד על השאלות הקיומיות שהוא שואל, במיוחד כשהן נוגעות למהות החיים.
לכן עלינו לשלב בהדרגה במערכת החינוך תכנים שמסבירים את טבע האדם, את המקור לתחושותיו, את תפקידו בחברה ובעיקר את התכלית שאליה מובילים אותו החיים.
כך לפחות נספק לילד את התשובות ל?מה שהוא מחפש.
לחבר את הנשמה אל מקור החיים
חכמת הקבלה גורסת שרק הכרת חוקי הטבע שנסתרים מאיתנו תגלה לנו את התמונה השלמה.
אדם שמגלה את הכוח שפועל מאחורי הקלעים, מבין לאן מוליכים אותו החיים, ורואה את ההשלכות של כל פעולה שאותה הוא מבצע. הקבלה מסבירה שעולמנו נראה לנו צר ולא מושך, מפני שהחלק הרוחני שהבשיל בנו - הנשמה שלנו - עדיין מנותק ממקור החיים. בגלל הניתוק הזה אנחנו סובלים.
התופעה שמתרחשת במחוזותינו כיום איננה מקרית. כדי לשנות לטובה את המציאות שבה אנו חיים, אומרים המקובלים, עלינו לחבר יחד את שני חלקי הפאזל - את המציאות שלנו ואת הפתרון שהקבלה מציעה. כשכך יקרה, נגלה את החלק שהיה חסר לנו ולילדינו בחיים. ואז הילדים לא יזדקקו יותר לתרופות הרגעה, וגם לא ינסו לברוח מהמציאות, מכיוון שהם ירגישו שההורים והמחנכים מספקים להם את הכלים להתמודד בהצלחה עם החיים.
שאל את המקובל על חינוך - תוכנית מיוחדת בנושא חינוך תיערך ביום חמישי הקרוב, ה - 13.12. שאלות מתקבלות בכל שעה בטלפון 1-700-509-209, או דרך האתר :שאל את המקובל
.
לאתר: "קבלה לעם - כתבה: איפה הילד"
