מכתב אישי מאמא 

כמה קשה לי לכתוב לך, את שנמצאת ברגעים אלו ממש בתהליך של טיפולי פוריות. קשה מכיוון שאני כבר אחרי, ויש לי בת מקסימה בת עשרה חודשים. אני שואלת את עצמי איך אני יכולה לגשר ולהגיע אליך מהמקום שבו אני רגועה, בטוחה, נינוחה, ואמא.

אני שומעת את גרגורי העונג של בתי מהחדר השני ואת קולה העליז של אמי, הסבתא שעברה עמי את שלושת השנים בהן לא הצלחתי להיכנס להיריון מסיבות לא ברורות. גם היא כבר שכחה את אותה תקופה ורק חוזרת ואומרת "היה שווה לחכות", "כמה חיכינו לך" ולי היא אומרת "ואת חשבת לוותר על זה", "הכל הייתי עושה בשביל ילדה שכזאת" ועוד ועוד.

ככה זה נראה ונשמע מהצד השני של התקופה החשוכה בחיי. חושך של רגשות ותחושות ומתוכם כאב, קנאה, שנאה, בושה, התנגדות, דיכאון, בכי, עצב, זעם והרשימה קצרה מלהכיל. אז עכשיו אני מרגישה שאני יכולה להתחיל ולהתחבר שוב אליך, את שממתינה ומחכה בקוצר רוח לביוץ ולמחזור, ומחפשת כל בוקר סימנים מקדימים, איזו בחילה או כאב בחזה, ואם הדימום וורוד או חום או כל צבע אחר שיעיד על היריון.

אני יכולה לספר את הסיפור האישי שלי, אך את יכולה לקרוא אותו באתר שלי. הנה יש לנו הזדמנות לשוחח, אמנם את דוממת וזהו המונולוג שלי, ואולי עם עצמי. עם זאת שעברה תקופה ארוכה של אי פריון בלתי מוסבר. האם את יכולה לנהל מונולוג עם עצמך שתלד בעתיד ותהייה לאמא? תנסי. אין הבדל על ציר הזמן של הנשמה, אנחנו אותה אישה. העקרה והפורייה.

התיישבתי לכתוב לך ממקום של שליחות אישית. אני חציתי את הנהר ואני מושיטה לך יד שתחצי אותו גם את. שהרי לשם מה אנו מתפתחים אם לא בשביל לתת לאחרים.

אני חשה ברגע זה בגופי את החמיצות, הריקות, האין מלאות, מין צבע אפור כזה שממלא כל תא בגוף של אישה שלא מצליחה להרות. וזאת תחושה של כל אישה המנסה להרות ללא הצלחה, גם אם יש לה כבר ילד אחד או שניים והיא רוצה שוב להתעבר, להתמלא, להתעגל ולהתענג כאם אך זה לא קורה.

אני מתחברת לרחם שלי עכשיו ומרגישה את המהות של היצירה והבריאה. אני מדמיינת שכל כולי רחם ברגע זה, איזו תחושה אלוהית. כולי מלאה בזירעונים, פורייה, חמה, רכה. אדמת טו" בשבט טרייה ופריכה הממתינה לשותלים להזריע אותי. אני חשה נתמכת על ידי היקום כולו כי זוהי מהותי כאישה. בחרתי להיוולד אישה בכדי להתנסות בבריאת ההוויה. מתוך חשכת המסתורין של רחמי מפציע אור. ויהי חושך ויהי אור, ילד נוצר.

אני עדיין איתך, שואלת את עצמי, מה את מרגישה עכשיו? בליבי חמלה וענווה. כן, אנו יכולות היום בעזרת המדע והטכנולוגיה לעשות הכל בכדי להיכנס להיריון, איזו הקלה, איזו עזרה, כמה יצירתיות יש בעולם הזה וכולו נועד לנו הנשים בכדי שנוכל להמשיך ולחיות את ייעודנו כאמהות. אך את קסם ההתעברות עצמו, הנשמה שמגיעה כילדנו, ההוויה שתצא מבטננו ותגדל להיות בן אדם אף אחד לא יכול לעשות. זה קורה, מעצמו. כמו כל עץ שגדל מחוץ לחלונך.

עכשיו אני חשה את האופטימיות בגופי ומנסה להעביר אותה במילותיי אליך. אני מברכת אותך שתתמלאי ותהיי לאם.

באהבה

מירב