ביום 31 בינואר 2012 דן בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (ב"ל 2772-08) בתביעתם של 2 בעלי מניות לתקן את סיווג הכנסתם במוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל), בעקבות שינוי סיווג ההכנסה על ידי פקיד השומה.
רקע עובדתי
1. מר דוד כהנא ומר אורי כץ (להלן- "התובעים") הם בעלי מניות בחברה תחנת דלק חואסה בע"מ, שבבעלותה תחנת דלק (להלן: החברה).
2. עד חודש מרץ 1999 החברה הפעילה את תחנת הדלק והתובעים עבדו בתחנת הדלק כעובדים שכירים וקיבלו משכורת.
3. החל ממרץ 1999 השכירה החברה את תחנת הדלק לפז חברת נפט בע"מ תמורת דמי שכירות. התובעים קיבלו משכורת בחברה בשנים 2002-2004.
4. במהלך שנת 2005 נערכה ביקורת מטעם פקיד השומה, לפיה בנסיבות שבהן החברה השכירה את תחנת הדלק, אין צורך בהעסקת התובעים בשכר.
5. למרות ההשגות שהוגשו, נחתמו הסכמי שומות ביום 29.11.2006. נקבע שיש לראות בתשלומי המשכורת בשנים 2002 עד 2004 כהכנסה מדיבידנד, למעט משכורת קבועה בסך של 10,000 ש"ח בחודש למר דוד כהנא עבור ניהול עסקי החברה.
6. התובעים פנו למל"ל ביום 17.5.2007, ביקשו לשנות את סיווג ההכנסה לדיבידנד ולהשיב את דמי הבט"ל מהשכר, ופנייתם נדחתה.
קביעת ביה"ד האזורי :
1. ככלל, על המל"ל לכבד את החלטות פקיד השומה, אלא אם יש הוראה חוקית ספציפית בחוק (הערת הכותב - כגון צו סיווג מבוטחים).
2. נקבע כי אכן כקביעת פקיד השומה - התובעים אינם נחשבים כעובדים גם לעניין חוק הביטוח הלאומי, והכנסתם אינה משכורת למעט שכרו של מר כהנא.
3. עם זאת, הורה בית הדין למל"ל לקבוע את מעמדם הביטוחי של המבוטחים, "כעצמאיים" או כמי "שאינם מבוטחים ואינם עצמאיים" על כל המשתמע מכך.
סוגיות העולות מפסק הדין
ביה"ד מדגיש כי כאשר מבוטח תובע גמלה, חייב פקיד הביטוח הלאומי לבחון ראשית שאלת מעמדו כמבוטח: אם יימצא ששילם דמי ביטוח שלא בהתאם למעמד שיש ליחס לו על פי החוק, מחד - לא יקבל את הגמלה, אך מאידך - יחויב בתשלום רטרואקטיבי של דמי הביטוח (או שיוחזר לו העודף) לפי הסיווג הראוי לו על פי החוק.
ביה"ד מאבחן פסיקתו מהלכת סגנון הכרך בביה"ד הארצי (שם הופחת השכר על ידי פקיד השומה והמל"ל סירב להפחית את השכר במקביל. קביעת המל"ל אושרה בביה"ד הארצי לאור ההיבט הביטוחי).
האבחנה לדברי ביה"ד היא בכך שבהלכת סגנון הכרך נדון שינוי כימות ההכנסה המבוטחת (על איזו רמת שכר יהא המבוטח מבוטח), בעוד שבעניינו מדובר על שינוי סיווג המבוטח (אם כעובד שכיר אם לאו).
הרהורים בעקבות פסק הדין:
§ לגבי המבוטח מר כהנא, לגביו נקבע ע"י פקיד השומה כי חלק ממשיכתו החודשית בסך של 10,000 ש"ח לחודש, היא בכל אופן שכר, הרי מעמדו הוא של שכיר (ולכל היותר שכיר עם הכנסות נוספות), על פי מתודולוגיית האבחנה של ביה"ד האיזורי - האם יתכן ודווקא הלכת סגנון הכרך אמורה לחול לגביו, ויחשב כמבוטח שכיר על כל שכרו המקורי?
§ לא ברור מהי השלכת חבות דמי הביטוח שתחול בסופו של דבר על רכיבי המשיכה שנקבעו שלא כשכר בפסק דין זה והוטל על המל"ל לסווגם: שכן בתקופה הרלוונטית גם הכנסות מדיבידנד היו עלולות להתחייב בדמי ביטוח ובשיעורים גבוהים.
סביר שהמל"ל יערער על פסק הדין.
בינתיים, אנו ממליצים לכל בעלי השליטה לשמור את הסכמי העבודה וכן אסמכתאות המעידות על השכר הראוי, כדי שאם יתבעו גמלה מחליפת שכר כגון: תגמולי מילואים, דמי לידה, וגמלאות בשל פגיעה בעבודה, יוכלו להוכיח שעבדו ושהשכר שמשכו היה ראוי.
נכתב ע"י רו"ח אורנה צח (גלרט)
