בשנות שלטונה של מפלגת העבודה בתחילת שנות התשעים, עמד בחזית יצחק רבין ז"ל, אשר כראש ממשלה חתר להסכמי שלום גורפים עם כל שכניה של ישראל ולשינוי סדרי עדיפויות לאומיים. מאחורי הקלעים, ניצח על תהליכים אלה מר שבס שמעון, אשר היה מנכ"ל משרדו ויד ימינו של ראש הממשלה.
שבס, יליד קיבוץ 'אפיק' בדרום רמת הגולן פנה לעיסוק בעבודה ציבורית ברמה הארצית לאחר קריירה ציבורית בישובי רמת הגולן ולאחר שמילא שורה של תפקידים במנהל המקומי. בשנת 1984 גויס שבס שמעון לשמש כעוזרו של שר הביטחון דאז, יצחק רבין. במהלך מילוי תפקיד זה, צבר שבס שמעון ניסיון ניהולי רב כאשר ישב בדירקטוריונים של חברות ממשלתיות שונות ועמד בראשה של הוועדה לקידום ולשילוב המיעוטים בחברה הישראלית. בזכות ניסיון זה, נבחר שבס שמעון לנהל את קמפיין הבחירות של מפלגת העבודה בשנת 1992. כאשר זכתה מפלגת העבודה בבחירות ורבין נבחר לראש הממשלה, שבס שמעון מונה למנהל משרדו. במסגרת תפקידו היה שבס שמעון אחראי על מספר פרויקטים אשר אחד הבולטים מביניהם היה וועדת "אוטובוס המנכ"לים", תפקידה היה לזרז הפשרה של קרקעות לבניה ולפתור את מצוקת הדיור שהמדינה עמדה בפניה בימים אלה. בראשותו של שבס שמעון, הובילה הוועדה לבניה של 70,000 יחידות דיור ברחבי הארץ. לאחר רצח רבין פרש שבס מפעילות ציבורית וכיום הוא מכהן כיושב ראש חברת RSLB האמריקאית ובנוסף עוסק בפרויקטים של נדל"ן וייעוץ לממשלות, חברות ואנשי ציבור ברחבי אירופה.
שבס שמעון הוא אחד מתומכיה הנלהבים ביותר של המחאה החברתית של קיץ 2011. שבס התבטא במספר הזדמנויות שונות לזכות המחאה ואף טען מספר פעמים כי המחאה נכשלת מפני שמארגניה "רכים" מדי עם דרישותיהם והדרכים ליישומן.
בקיץ של שנת 2011 פרצה מחאה חברית בישראל שהפכה לאחת מהמחאות הגדולות ביותר שידעה המדינה בשנות קיומה. המחאה התחילה כקבוצה ברשתות החברתיות אשר קבלה על מחירי המחיה הגבוהים בישראל. דרישות המפגינים ומובילי המחאה התפתחו ככל שהזמן עבר, כאשר הדרישה הבסיסית הייתה ונשארה שינוי סדר העדיפויות החברתי-כלכלי. המחאה כללה הקמת מאהלים בשדרת רוטשילד בתל-אביב ובמרכזי ערים נוספות ברחבי הארץ והפגנות נרחבות אשר הגיעו בשיאן לכ-400,000 משתתפים ברחבי הארץ. בעקבות המחאות הנרחבות, הקים ראש הממשלה את 'ועדת טרכטנברג' בראשות פרופסור מנואל טרכטנברג אשר מטרתה הייתה לגבש פתרונות לדרישות שהציגו המפגינים.
בראיון למעריב לקראת יום הזיכרון ה-16 לרצח יצחק רבין, הזכיר שבס שמעון את פעילותו של רבין בתחום החברתי. כאשר רבין נבחר, הוא הצהיר כי הוא הולך לשנות את סדר העדיפויות החברתי - כלכלי. מהשקעות ביהודה ושומרון, הממשלה בראשותו של רבין הפנתה תקציבים ליצירת מקומות עבודה חדשים, יצירת תשתיות תעבורה לאומיות, שינוי משמעותי בתקציבי החינוך והבריאות ובאופן כללי לצמצום הפערים. שבס רואה במחאה החברתית ביטוי למורשתו ותורתו של רבין, שהאמין שאם על אזרחי המדינה לשלם מחירים גבוהים והשלמה עם סיכון בטחוני כדי להשיג שלום, אז מגיע לציבור ליהנות משיפור דרמטי באיכות החיים שלו.
בראיון שנתן לעיתון גלובס בדצמבר 2011, עסק שבס שמעון בהרחבה במצב החברתי בישראל. שבס מבקר בחריפות את ההנהגה הישראלית. לטענתו, החברה הישראלית היום מפורקת והקולקטיב הישראלי שהיה קיים, נעלם. שמעון שבס רואה את המחאה החברתית של קיץ 2011 כצעד הראשון שיש לנקוט כדי לשנות את המצב ולהחזיר את הכוח לעם. בעידן של אמצעי תקשורת רבים ומתוחכמים (רשתות חברתיות, בלוגים וכו'), השלטון לא יכול להסתיר כלום מהאזרחים. שבס ביקר בישראל באותה תקופה, צעד עם מאות האלפים בהפגנות עם עיניים דומעות מאושר והתמלא באופטימיות לגבי עתידה של המדינה. הוא קיווה שכבר במחאה הצעירים "ירימו על השלטון יד, יעצרו אותו". לטענה כי המחאה נגמרה בקול ענות חלוש ושהצעירים חזרו להתבונן ולא לעשות כלום, עונה שבס כי "עם שקם לא חוזר לשבת". כאשר כל העם קם והמאבק הוא בין 99% לאחוז אחד, עלולות להיות הפוגות. אך לאחר ההפוגות מתחדשת המחאה ואם הממשלה תאטום את אוזניה אליה, היא עלולה להפוך לאלימה עד ש"השמשות בכיכר המדינה ובאקירוב לא יישארו שלמות בחורף". ההנהגה הנוכחית היא חלולה ושקופה, מבוהלת ומפוחדת כאשר מטרתם היחידה של המנהיגים היא להישאר בכיסא ולהזדקן בו בכבוד. שבס קורא לעם לנפץ להם את החלום ולעצור אותם מלהחריב את הבית השלישי שנבנה בהרבה דם.
שבס קורא לגיוס כללי. לחזרה לרחובות ולהקמה מחדש של הקולקטיב הישראלי ושל הערבות ההדדית. ליצירת חזון לישראל חדשה. שבס מזכיר את מנהיגי המחאה החברתית, אשר אם ישכילו לשים את האגו שלהם בצד ויחברו למבוגרים ולמנוסים יותר, יהיה ניתן להשיג מטרות אלה. אין צורך להביא מנהיגים מבחוץ. ההנהגה צריכה לבוא מתוך הפוליטיקה. הוא קורא למנהיגים מהצד השמאלי של המפה לשתף פעולה ולסחוף את הרוב השפוי. שבס קורא לריענון המפה הפוליטית ולהכנסת מנהיגים צעירים ומהפכנים למפלגות הותיקות. מאווי ההנהגה הנוכחית לעוד מלחמה ולפילוג צריכים להימנע מלצאת אל הפועל. הם צריכים להיעצר על ידי הצעירים. כמובן שבאמצעים דמוקרטים בלבד. שבס טוען כי יש ליצור מפלגה חדשה – "המפלגה להצלת ישראל". שתסחוף מצביעים ימנים ממעמד הביניים. שתציב אלטרנטיבה למפלגות הימניות בדמות מנהיגים מכל הזרמים והדתות – יהודים וערבים. חילונים ודתיים. שבס קורא לשינוי תקציב המדינה ובנייתו מחדש לתקציב שדואג קודם כל לביטחון האישי וללכידות הישראלית. לשיטתו יש להחיל על כל אזרחי המדינה שירות אזרחי צבאי מלא ובמקביל לשקם את התשתיות בכפרים ערביים. את התקציב החדש יבנו מומחים מן החוץ, אשר יבנו את התקציב מחדש מן היסוד. יש לקצץ מתקציב הביטחון ולהעביר למשימות אלה את מה שנחוץ. בנוסף למקור זה, יש גם לגייס תרומות מתורמים בחו"ל אשר יתרמו לתוכניות עם יעדים ספציפיים כגון תוכנית לאומית להחזרת ישראל לעשירייה הראשונה בעולם בתחום החינוך. יש ליצור מהפכים כמו שעשו המנהיגים בשנותיה הראשונות של המדינה כדי שבאמת יהיה שינוי. בהנהגה פחדנית וחלולה לא ניתן לקדם מדינה.
שבס שמעון אומר שאחת הסכנות הגדולות ביותר לדמוקרטיה היא קשר ההון-שלטון. במקום שראש הממשלה יגיד ליצחק תשובה להחזיר לציבור את הכספים שלווה באמצעות איגרות חוב, הוא מקליט ברכה לחתונת בנו של תשובה. זה מצב בלתי נסבל במדינה דמוקרטית. שבס מזכיר את תוכניתו של המשקיע וורן באפט שהקים קרן לעשירי העולם אשר מבטיחים לתרום מחצית מהונם לאחר מותם למטרות חברתיות. ראש הממשלה לא מוביל יוזמות כאלה בישראל בגלל אותם הקשרים. כאשר טייקונים מחזיקים אמצעי תקשורת ידידותיים, ראש הממשלה לא מעז לפעול נגדם.
שבס שמעון גם מביא בתור דוגמא את רבין, שלמרות שלעיתים קרובות שהה בחברתם של עשירים, לא היסס להעמיד אותם במקום כאשר לדעתו סטו מדרך הישר.
למרות דברים אלה, שבס מסייג את דבריו ויוצא נגד תופעת "שנאת העשירים" שהתפתחה בעקבות המחאה. בעיקר כי ישראל היא מדינה לא קומוניסטית. מותר להיות עשיר, אבל אסור להיות חזיר. אין סיבה שהורים יתמכו בילדים מבוגרים. שבס מספר על שיחה שניהל עם בעלי שופרסל. שבס אומר כי אמר להם באותה שיחה כי אם יתעקשו להרוויח עשרות אחוזים מעסקיהם, בסוף לא יישארו להם קונים. "את הדור של הילדים שלנו צריך להציל. זה הדור שהקים בקיץ אוהלים".
