קבוצת אמהות חד הוריות 

קבוצת אמהות חד הוריותמאמר זה מציג תהליך קבוצתי של שש אמהות חד הוריות שמטרתו לסייע לאמהות לעבוד על הקשר בינן לבין ילדיהן. הוא דן במשמעויות של טיפול בקשר הורה-ילד המתמקד באם באמצעות המתודה הקבוצתית. המאמר מתאר כיצד ומדוע נוצר מעבר מהתמקדות בילד להתמקדות במשתתפות, באמצעות ה'כאן ועכשיו' של הקבוצה. הקבוצה, שהתקיימה במשך שמונה מפגשים, התכנסה במרפאת ארמון של שירותי בריאות הילד, חיפה וגליל מערבי.  תחילתו של תהליך בהגדרת המטרות, כדי למקד את העניין בו מעוניינות המשתתפות לטפל. זוהה קושי שלהן לגרום לבנן לשמוע בקולן, בהבנת הצורך שלו בנפרדות ובשרטוט הגבולות מבלי לאבד את הקשר. עלתה חוויה של משפחה חסרה שיצרה במשתתפות חוויה של חוסר שליטה, שנותב, בשלב זה לייחוס השליטה למוקד שליטה חיצוני - העדרה של דמות אב. ניתן לראות כי בשלב ההתפתחותי של הקבוצה, לא נוצר, עדיין, מרחב בטוח שמאפשר למשתתפות להביא את הקושי הפנימי. לתפיסתן, העדר האב מעורר את הילדים לבחון את יכולתן למלא גם את תפקיד האב, בהנחה שיש לגבר ולאישה תיפקודים בתוך המשפחה. נראה היה שהאמהות כל כך עסוקות בבניהן, עד שאין בהן מקום לעצמן. כתוצאה מכך עלתה בהן הכרה בקבוצה כמסוגלת לספק עבור עצמן מקום בו ניתן לפתח את הערך העצמי שלהן כמקור עוצמה להתנהלות מיטיבה. מזוית הראיה הדינאמית של הקבוצה כשלם ניתן להבחין בכך כי הקבוצה-ילד, במערכת היחסים עם המנחה - הגבר ה"חד-הורי", מבקשת גבולות והגדרות ושואלת כיצד קבוצת נשים יכולה לתת מענה שלם לצרכים התפתחותיים ורגשיים של הילד. כך התפתחה הקבוצה, מתוך הסכמה על מרחב תומך. הוגדרו מחדש הקווים המנחים לעבודה - השגת אווירת שותפות ונרמול התופעה, שינוי התפיסה את המשפחה כחסרה, חיזוק הערך העצמי, תחושת השליטה, הערכת ההישגים וסלחנות עצמית.       המשך התהליך התמקד בהתבוננות עמוקה יותר על חווית המשפחה כחסרה. העלאת זיכרונות ילדות - הקשר המשמעותי עם הדמויות המגדלות המשמעותיות, שאינן, בהכרח, תלויות מגדר, הפגישה אותן עם הילד שבהן, עם הצרכים שלו והרצונות שלו, מפגש שאפשר להן לראות את בנן כדומה וכנפרד מהן בו זמנית. נראה היה כי הקבוצה-ילד מתמודדת עם הכמיהה ליחידה הורית מלאה ולומדת להכיר בכוחה של יחידה הורית שנחווית, מזווית הראיה הנוכחית כחסרה. בהמשך התהליך הוזמנה הקבוצה לברר מהי, עבורן, אמהות מטפחת. משהבחינו בהכרה בצורך של הילד והתכוונות לרגש שלו, הושגה חוויה עצמית של אמהות מטפחות. הבחירה לשנות את זווית הראיה נתנה בידי הילד-קבוצה כוחות לבחון את המציאות מחדש, מזווית ראיה בוגרת יותר המכירה במציאות, נפרדת מהפנטזיה הילדית של היחידה ההורית הקלאסית, האולטימטיבית, המושלמת.     במהלך המפגשים עסקו המשתתפות בתחושות האשם והפחד המחלישות אותן לאור הפער בין הצרכים של הילד לבין תביעותיו מהאם והצורך שלהן לספק מענה למרות הנזק שנגרם. לקראת סיום התהליך, באמצעות קלפים השלכתים, ניגשו המשתתפות לבחון את מקור הכוח שלהן, החולשה, והדרך לשמר את הכוח ולהתגבר על הקשיים. נערכה הבחנה בין מיקוד השליטה הפנימי לחיצוני וחיבור בין הצד הרציונאלי לרגשי כמקורות פנימיים לתעצומות נפש בטיפוח הילדים. נראה כי במהלך התהליך פיתחו המשתתפות את יכולתן לסמוך על עצמן, ומכאן, לגרום לילדיהן לסמוך עליהן. התגובות של המשתתפות בסיכום התהליך משקפות את התחושה שחלה פריצת דרך, כל אחת מהמקום בו היא נמצאה. האפשרות שלהן לצאת מהנחת החסר ולראות את התמונה המלאה עזרה להן להתחיל לעשות אינטגרציה בין החלקים השונים שקיימים בהן כנשים וכאמהות. מעין התבגרות של הקבוצה ושל האמהות בתוכה אל השלם הלא מושלם.אלון אורןעו"ס קופת החולים הכללית, מחוז חיפה וגליל מערבי