יסוד ההשגחה על פי המקורות ובראי המדע 

על הפסוק ”וירא אלוקים אל בלעם ויאמר מי האנשים האלה עמך" מפרש רש"י "להטעותו בא ואמר פעמים שאין הכול גלוי לפניו אין דעתו שווה עליו אף אני אראה את שאוכל לקלל ולא יבין"
וקשה מאד, איך בלעם, שהיה נביא ובא בסוד אלוקים, עליו אמרו חז"ל שהגיע למעלה נבואת משה רבנו, סבר שלעתים לא קיימת ההשגחה בעולם ?
ואמנם מושג ההשגחה, שהוא מיסודות האמונה, קשה עד מאד להבנה. קיימים מספר גישות המסבירות את יסוד ההשגחה. בגדול, ניתן לחלק אותן לשלושה רבדים. הראשון, הפשטני לכאורה, רואה בהשגחה פעולה במישור מעלה-מטה (מאלוקים- לאדם). התפיסה הזאת המופיעה בתנ"ך ובספרות הרבנית, גורסת שקב"ה משגיח על כל פרט ופרט. בני אדם יוצרים את ההיסטוריה בבחירתם החופשית בגבולות חוקי הטבע , אך "פעילות" של קב"ה באה לאחר מכן כתגובה, כשופט הדן את העולם על מעשיו הטובים או הרעים (שכר ועונש). הרובד האחר רואה בהשגחה פעולה מלמטה למעלה (אדם -אלוקים). את הרובד הזה ניתן לראות אצל רמב"ם במורה נבוכים (חלק ג ). אליבא דהרמב"ם אין האדם נזר הבריאה והיחס בין האדם לקב"ה הוא כמו היחס של סוף לאין סוף. ולכן אומר הרמב"ם, פעולת ההשגחה אינה יוזמה מאת קב"ה. האדם רוכש את ההשגחה בעצמו, בעיקר על ידי פעולת החשיבה. פירוש פעולת החשיבה היא קליטת הדעת מאת ממלכת היצורים הרוחניים ובייחוד מאת השכל הפועל. וזהו חיבור עם העולם האלוקי. התחברות זו אף מתנה את מידת ההשגחה האלוהית שאינה אלא שפע שכלי מתמיד השופע מאת ה'. כמידת דעתו של האדם כך מידת ההשגחה האלוהית. מי שהקצין בגישה זאת היה רלב"ג בספרו מלחמות ה'. רלב"ג מצמצם את השתתפות אלוקים בעולם עד למינימום. לדעתו ה' יוצר הצורות בלבד, לעומתן, החומר הוא בלתי תלוי באלוקים ונצחי כמוהו. צורות אלו בחיבורן עם החומר נהפכות לפרטים נפרדים וליחידים, אך לה' אין כל מגע עם האישים הבודדים שלא הוא יצרם. הוא אינו יודע אותם ואין השגחתו מתפשטת עליהם. פעולתו של ה' מצטמצמת במעשה בראשית של הבריאה, בבריאת המצויים הרוחניים שאחרון ביניהם הוא השכל הפועל. כל המשך התהליך היוצר הוא פרי השכל הפועל, ואין לו קשר עם היוצר האלוקי. רלב"ג, כרמב"ם, רואה את פעולת ההשגחה כתולדה של הקשר עם השכל הפועל, המתבצע בפעולת החשיבה האנושית. (על כך ניתן לקרוא אצל ש.אורבאך "עמודי המחשבה הישראלית"). הרובד השלישי, פנימי יותר, המשלב בין שתי התייחסויות מטה-מעלה ומעלה מטה, מיוצג על ידי החסידות וספר הזהר. לפי הרובד הזה קיים שפע תמידי משמיים. טיב השפע וכן ריבויו, מיעוטו ועצירתו הקובעים את מידת ההנהגה בעולמות, תלוי במעמד הספירות (אין כאן המקום להסבר מעבר לזה). המעמד הזה משתנה ומתחלף כתוצאה מעשי התחתונים. כוונות והמעשים של בני האדם יוצרים כוחות חיובים או שליליים הזורמים מעלה מבחינת התעוררות מלמטה (אתערותא דלתתא) ומכריעים את הכף ביחס לכוחות אלוקיים. כח מעשים טובים מגביר את מידת החסד וכוח מעשים רעים מגביר את מידת הדין. יוצא מכאן שבן האדם שותף בהנהגת העולם.
ניתן להציע הסתכלות על יסוד ההשגחה בעזרת מושגים מעולם הפיזיקה והמתמטיקה. לצורך כך אבהיר מספר מושגים
כל תופעה המתרחשת בעולם נקראת אירוע פיזיקאלי. אותו אנו מתארים בעזרת ארבעה ממדים. שלושה ממדי מקום (אורך, גובה, רוחב) וממד של זמן. למשל, זריקת כדור היא אירוע פיזיקאלי המתואר .בעזרת מיקום שלו במרחב (אורך רוחב גובה ביחס למערכת צירים) וזמן. מקובל לקרוא לארבעה ממדים שהם זמן ושלשת ממדי מקום, בשם מרחב (עולם) ממשי (REAL SPACE) שהוא בעצם העולם שבו אנו חיים. לעתים קרובות, על מנת לפשט את תיאור של התופעה הפיזיקלית מגדירים מרחב (עולם) הנקרא עולם דימות (IMAGE SPACE) שבו התופעה ניתנת לתיאור מתמטי פשוט יותר בעזרת ממדים שונים ממדי זמן-מקום. נתאר לנו, למשל, משקולת הקשורה לקפיץ. מצב המשקולת יתואר בעזרת ארבעה ממדים שהם מיקום המשקולת בזמן ומקום. ניתן לראות את מצב המשקולת במרחב ממשי, כאוסף הנקודות המוגדרות על ידי ממדי זמן –מקום. במרחב הדימות (הנקרא גם מרחב הפאזה) תתואר המשקולת בעזרת שני ממדים שהם מהירות המשקולת והיארכות הקפיץ בהשפעת המשקולת. זאת אומרת קפיץ המשקולת מתואר במרחב הדימות כאוסף של נקודות המוגדרות על ידי היארכות הקפיץ ומהירות המשקולת. תתכן מערכת פיזיקאלית מורכבת, למשל תנועת המיתר שתתואר כנקודה במרחב הדימות (פאזה) בעלת אין סוף ממדים. לכל מרחב ממשי שבה מתרחשת תופעה פיזיקאלית ניתן להגדיר אין סוף מרחבי דימות שבהם תתואר אותה התופעה בעזרת ממדים שונים. קיים מעבר וקשר חד ערכי בין עולמות הדימות לעולם הממשי ולהיפך. לרוב, הממדים במרחב הממשי אינם זהים לממדים במרחב הדימות ואינם שווים במספרם. לאור האמור ניתן להתייחס לעולם שלנו כעולם הדימות, כאשר את האלוקים ניתן לראות כממשות יחידה (להבדיל מהאמור לעיל , לא ניתן לטעון שהאלוקים מהוא עולם ממשי, כי מושג עולם סותר את האלוקות. העולם הוא העלם-הסתר). כל העולמות שנבראו הם עולמות דימות של אותה הממשות-אלוקים. העולמות משתלשלים זה מזהת כאשר כל עולם תחתון ההוא עולם הדימות של עולם העליון ממנו, עד לעולם שלנו שממדיו הם זמן ומקום, שהוא התחתון לכל העולמות. ברור שבעולמות עליונים יותר, ממדיו אינם זמן ומקום. מכוון שקיים קשר חד-חד ערכי בין עולם הממשי (אלוקים) ועולם הדימות (עולם שלנו), לכל כוונה, מחשבה ומעשה בעולם הדימות יש השפעה ישירה על העולם הממשות,
שבעצם מגדיר את המצב בעולם דימות שלנו ובכל עולמות דימות. מכאן, ההשגחה היא פעולה מלמטה למעלה. הגישה של עולמות הדימות   מתיישבת עם דבריו של רמב"ם ביסודי התורה "כל הנמצאים מן השמים וארץ מה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת המצאותו של ה' ...". כל העולמות הדימות אין להם משמעות (קיום) ללא הממשות שהיא "אלוקי עולם אדם כל הארץ" (רמב"ם). תמיכה נוספת לגישה זאת ניתן לראות בדבריו של הרב קוק באורות הקודש. "ההשקפה המאחדת רואה את כל החזון של הנמצאים מופרדים זה מזה רק בתור טעות החוש, ומיעוט ההארה אבל אמיתות המציאות היא רק אחדות גדולה ....". קיימת ממשות אחת והיא הקב"ה כל הריבוים הם דימותים של אותה הממשות. לנו, בני האדם שניחנו בחופש הבחירה, ומרגישים את עצמנו כמציאות, ניתן הכח על ידי המחשבה,כוונה ומעשה לשנות את העולם הדימות, שהוא עולמנו.
.