מרעיפה בכוחה את תזוזתיות הענפים והעלים...מרקידה במחול סוער את העצים למול עיני..
זו המוסיקה החרישית בשילוב ה-וואו..ה.. שהיא יוצרת במעופה.
השמים תכול אפור ולבן,מעורב בעננות מלאה ובשרנית.
והתזוזה של העננים באה ובדרכה שלה אומרת;חכו,עוד מעט ואגרום לבקיעת ענן אחד
(כמו תבקע לה ביצה ,ממש ברגעים אלו .בחרישיות ,למול עיננו הנפעמות מעצם ייצור הבריאה...)
ולאחריו עוד אחד והרבה בעקבותיו ,נוספים עליו..ומלאו את השמים ויפרו את האדמה.
לבינתיים מלטפת הרוח בכפות ידיה של רוח קרירה ,רוח דצמבר שובבית שבאה ומנשבת מעל ומודיעה בדרכה שלה..ש-החורף בפתח..והיא הינה כאן.
ואילו כאן למולי במקום עבודתי,הכול זורם כהרגלו חמים באפקט חממה,'בבגד ים ' הזוי.. 'לתקופה ,שוחים להנאתם כל הפנסיונרים-המשועממים
מעבירים יומם כלילם,,שלא יגמרו החיים.באים בבוקר השכם ,לאחיזת עיניים רגעית נוספת,ושיישאר עוד מהמעט הזה שמוגדר חיים.
ונכדים מושתלים בידי הסביםסבתות למשמורת חסרת אונים..
שביתה יש אומרים.והשגרה באמצע חג-החנוכה נעימה ומסבירת פנים ,בדרכה שלה.
ואנו מעבירים זמננו בציפייה לבאות...בחוסר דאגה ובמצב ניטראלי ללא דאגת עתיד,פשוט כמשמעו עוד הווה משעמם..רגיל ושגרתי.
ומכן לאן? הסרט שלי בשלב זה או אחר בכתיבתו..הריני מתקתקת אותו ממש ברגעים אלו.ומאמינה שהייתי כבר כותבת את הפרק הבא ,לו רק הייתי יודעת מה טיבו..של זה הפרק?
אך כעת בפרק X אשאר בו עד שיבוא הבא בתור..
וברגע אמת אנצור..וכעת זמן מנוחה.ו..שקט.ואתם ..הבחינו בצבע השמים,איך כבשו העננים ת'רקיע והפכו צבעו לאפרפר..
התבוננו בעלים ובנשירתם..חושו על פניכם וצאוורכם בשמש החמימה.
תנו לכפות רדליכם לפגוש באימא אדמה,התחושה שמימית ומעלה מכך.
טיילו למול -הים בשעות הרגיעה,קחו אוויר בנשמה,מלאו הריאות ב-צחות הנשימה ובעומקה ואז..הקשיבו אט אט ללב....
פעימותיו הנוקשות והמהדהדות ברקע מהממות.. לכשהשקט כובש אותנו ואנו בנירוונה אישית.
צאו מהשכל לגוף..(לא לחשוב מאום)
לא לכאוב בלב.. ולא להרגיש ת'עצבים בשריר ,קופצים ללא שליטה,בשליטת הבורא והיקום,כולו.
החיים הינם ספר מסתורין גדול המכיל את סיפור חייך!
כל אחד מאמין שעליו ובאופן בלעדי נכתבו..כך ההרגשה.
אין לנו צורך בידיעה איך תתפתח העלילה,והסוף?
אין בו צורך לפני פרק הסיום.
כל הכייף נעלם אם מספרים לנו את כל הסרט.
ואין אז טעם ללכת לראותו.
החיים מטפלים בעצמם! סובלנות.
לידתה של הנשמה
;הצדקת קיומינו;
יעודינו וזוהי מציאותינו.
חייה את הרגע
זרום את המציאות..
תשתלב בנוף..
הכל מסתדר בסופו של דבר,
אתה חלק מפאזל והוא יגמר, בשלב זה או אחר.
רק..סובלנות.והמון אהבה רגעית..
יש במה להאחז ותאמין יהיה טוב והרבה יותר.
שם מחכה המחר!יום נפלא.המון בריאות..וסובלנות.
ציפי סביליה.
