בזכות אימון המוח ד"ר ענת ברנע ביוקשב להביא את המוח לשיא -
ל- ADHD יש בסיס ביולוגי מוחי -הפרעת קשב וריכוז ) ADHD ( היא תסמונת בעלת רקע גנטי, שממנה נובעים לקויים בתיפקודיםמוחיים כמו זיכרון ולמידה.
במאמר הנוכחי תוצג גישה לטיפול ב ADHD או ליקויים קוגניטיבים אחרים בעזרת אימון מוחי.ידוע כבר מזמן ששימוש במוח משפר את היכולת שלו ואי שימוש מנוון אותו, בבחינת Use it or lose it , אך מה קורה במוח כשמאתגרים אותו, או כשסתם מפעילים אותו? המוח הוא איבר ?פלסטי, דהיינו ניתן לשינוי. בזמן למידה או בזמן התנסויות מכל סוג, כולל התנסויות "רעות"נוצרים במוח מעגלי תקשורת בין תאי עצב. מעגלי התקשורת הללו מתקבעים בעקבות למידה אובעקבות חזרה על חוויה כלשהי.
למשל, אדם שחווה טראומה וכתוצאה ממנה פיתח תסמונת פוסט טראומטית ) PTSD ( נצרבובמוחו מעגלי תקשורת חדשים, שמתקבעים ומופעלים בכל מיני הזדמנויות שאינן קשורותלטראומה, וכך האדם חווה הבזקים של זיכרונות שהוא מתקשה להיפטר מהם.ובכיוון החיובי, ידוע למשל ) 0( שלנהגי מוניות בלונדון החלק האחורי של ההיפוקמפוס )מבנהמוחי שקשור בלמידה ובזיכרון( גדול יותר ומפותח בהשוואה לנהגים מקצועיים אחרים, כמולמשל נהגי אוטובוסים. הסיבה היא שנהגי מוניות מאמנים את המוח שלהם במציאת נתיבים ?בתוך העיר הגדולה הזאת, ולעולם לא נוסעים במסלולים קבועים, ואילו נהגי אוטובוסים נוהגיםבמסלול קבוע שלא מהווה אתגר ניווטי גדול.
מה מהות השינויים המבניים במוח כתוצאה מאימון ולימוד?
במאמר שהתפרסם לאחרונה בעיתון המדע המרכזי, Science )2( דווח על מחקר בו שותפושתי קבוצות של אנשים צעירים ובריאים. לקבוצה אחת ניתן אימון קוגניטיבי: המשתתפיםבקבוצה זו אומנו במשימה שקשורה לזיכרון עבודה מילולי,)זיכרון לאותיות(, ואילו הקבוצההשנייה לא עברה אימון כזה. שתי הקבוצות עברו דימות ) imaging ( מוחי לפני האימון וכןחמישה שבועות לאחריו. הסתבר שהקבוצה שעברה אימון לשיפור הזיכרון, לא רק ששיפרה אתהזיכרון לחומר הנלמד )לאחר חמישה שבועות של אימון( אלא אף הגדילה את הצפיפות שלקולטנים לדופאמין, מה שלא קרה בקבוצה שלא עברה אימון קוגניטיבי.דופאמין, שהוא מעבירסינפטי )נוירוטרנסמיטר( הכרחי, בין השאר בתהליכי למידה, יש כמה סוגים של קולטנים )קולטנידופאמין D1, D2, D3, D4, D5 (, שנמצאים במבנים מוחיים שונים. חלקם קשור בתנועה, חלקםקשור בקשב וחלקם בלמידה. יתר על כן, חלקם קשור במסלולי גמול והנאה הנמצאים ?ופועלים במבנים מוחיים תת קורטיקאליים שאינם בהכרח קשורים בלמידה. ואמנם ידועיםמצבים פתולוגיים כמו במחלת פרקינסון שבהם חסר בדופאמין גורם לא רק ללקויות קשות בקשבובתנועה, אלא גם בזכרון ובלמידה, ואפילו ביצירתיות. חסר בדופאמין בקליפת המוח הגדול)הקורטקס( בעיקר באיזורים פרה פרונטאליים ופרונטאליים )קדמיים(, קשור בקשיי זכרון ולמידה -וכן בהפרעות קשב וריכוז - ADHD . לעומת זאת, העלאה של כמות הקולטנים לדופאמין קשורהבשיפור יכולות קוגניטיביות שונות.
במחקר שפורסם ב- Science 0 ( נמצאו שינויים בצפיפות הקולטנים בקליפת המוח - ( ב 2332כתוצאה מאימון קוגניטיבי. במחקר נוסף שפורסם לאחרונה ) 4(, נמצאו שיפורים בצפיפותהקולטנים לדופאמין גם בחלק שקשור בתנועה )הקאודט, שהוא חלק מגרעיני הבסיס( ולא רקבקליפת המוח.מבט שניקבוצת חוקרים נורווגים ) 5( שחקרו את הבסיס המוחי של לקויות למידה והפרעות קשב טענושלקויות למידה או הפרעות קשב וריכוז ) ADHD ( קשורות בבעיה ביכולת הלמידה, כלומר בעיהבפלסטיות המוחית ולאו דווקא בלקות קוגניטיבית כשלעצמה.לקויות למידה מקושרות למופעי גנים )אללים( מסוימים, ואימונים מוחיים למידה, משפיעים על -הביטוי של אותם גנים! תהליך שנקרא אפיגנטיקה, כלומר שינויים בביטוי של גנים כתוצאהמתנאי הסביבה.אפשר לסכם ולומר שמקובל לחשוב כנראה, ללא עוררין שאימונים מכוונים, כמו למשל - -אימונים קוגניטיביים, או התנסויות למיניהן, יכולים לשנות את הקשרים במעגלים עצביים במוחכשאחד המתווכים החשובים שבהם הוא הדופאמין . יתר על כן שהאימונים הקוגניטיביים יכוליםלהשרות שינויים אפי גנטיים בגנים שקשורים ללמידה.שינויים בצפיפות הקולטנים לדופמין יכול להתרחש גם באמצעות אימוני נוירופידבק, שבהםמאמנים את המטופל לשנות את דפוס גלי המוח שלו עצמו ע"י מתן משוב לגבי הרכב גלי המוחברגע נתון. על השיטה שנקראת נוירופידבק אפשר לקרוא בפירוט רב יותר במאמר שלי )ענתברנע( שנקרא "המוח יכול" והתפרסם בכתב העת גליליאו. בכל מקרה, קיימות עבודות מחקררבות שמדגימות את האפקטיביות של האימון הזה בשיפור קשב וזיכרון.
6(, ובו נבדקה השפעה של אימוני נוירופידבק על - ( ואכן, מחקר שנעשה על חתולים ב 2332
מוחם של החתולים, נמצא שאכן קשרים בין תאי עצב מתחזקים כתוצאה מהאימון ותאי העצבשמושפעים מאותו אימון הם תאים שהנוירוטרנסמיטר המקשר ביניהם הוא דופאמין.
מכיוון שלדופאמין תפקיד מפתח בתהליכי למידה ובפלסטיות המוחית, קיימת היום סדרה מגוונתשל תרופות שמסוגלות לגרום לעלייה של רמת הדופאמין )כמו גם נוירוטרסמיטרים אחריםבמוח(.אם כך, מדוע לא לצרוך באופן קבוע תרופות שמעלות את רמת הדופאמין במוח ובאופן הזהלשפר תהליכי למידה?
שינויים סימפטומאטיים לעומת שינויים ארוכי טווחהרעיון של צריכת תרופות שמעלות את רמת הדופאמין במוח אכן מיושם במספר תסמונות:למשל בפרקינסון, או בתסמונת של הפרעת קשב וריכוז.
במקרה של הפרעת קשב וריכוז מטפלים במקרים רבים בריטלין ) Methylphenidate (, המעלהאת רמת הדופאמין בסינפסות . מתילפנידאט מגביר שחרור דופאמין משלפוחיות פ רה סינפטיות, -ובה בעת מונע את ספיגתו מחדש בקצה העצב הפרה סינפטי, ככל הנראה על ידי עיכוב חלקי -של הנשא החלבוני )טרנספורטר( האחראי על הסרת הדופאמין מהסינפסה ) DAT .)אם כך, לכאורה אפשר לשפר למידה על ידי מתן טיפול תרופתי שהוא סימפטומאטי. מתבררשטיפול זה מעלה את רמת הדופמין במוח לטווח זמן מוגבל אבל גורם להפחתה של כמותהדופאמין המיוצר באופן טבעי בתאי העצב המוחיים. תהליך זה נקרא down regulation .ההפחתה בכמות הדופאמין המיוצר ע"י המוח עצמו היא תוצאה של הפעלת מנגנון ויסות אשרמזהה את כמויות החומר המבוקש; אם הן נמצאות ברוויה, לא מתרחשת הפרשה טבעית שלדופאמין. התהליך של down regulation הוא זמני ונתון לשינוי אבל דווח על נזק ארוך טווחשנגרם לתקינות מנגנון זה כאשר נוטלים ריטלין. במחקר ) 7( שפורסם ב 2336 התברר שמתן -ריטלין לחולדות צעירות פגע ביכולת יצירת תאי מוח חדשים ) neurogenesis ( בהיפוקמפוסשלהן בגיל בוגר. ההיפוקמפוס הוא אותו מבנה שמהווה תחנה עיקרית וראשונית בתהליכי למידה. הוא גם בין המבנים היחידים שקיים בהם תהליך חידוש של תאי עצב בחיים הבוגרים.
יש לציין שלריטלין ידועות גם תופעות לוואי מיידיות, כמו העלאת חרדות, אבדן תיאבון, דיכאון,הופעת טיקים, כאבי בטן ועוד.קיים פתרון מיידי בצורה של מתן תרופה שפועל לטווח קצר אך קיים גם פתרון בצורה של אימוןמוחי לטווח ארוך כמו, אימון קוגניטיבי או אימוני נוירופידבק.
למה הדבר דומה: דמו בנפשכם ילד שנולד עם חולשת גפיים משמעותית; הוא מתקשה לרוץ במהירות שילד בריא מסוגל לה. איך עוזרים לו?
ישנן שתי אפשרויות: האפשרות האחת היאלתת לו כסא גלגלים שייקח אותו במהירות לכל מקום ובכך יחסוך לו את התסכול של הזדנבותמאחורי שאר הילדים. זהו פתרון מיידי שפותר את הבעיה של חולשת הרגליים באופן מיידי,אולם הבעיה היא שבטווח הרחוק, ילד שיישב באופן קבוע בכסא גלגלים, שרירי הרגליים שלו יתנוונו והוא לעולם לא יוכל להתנהל בצורה רגילה. פתרון אחר, שדורש השקעה רבה יותר בטווחהמיידי אך עוזר בטווח הרחוק, הוא אימון ותירגול ומאמץ להפעיל את הרגליים. בדוגמא הזאת,הריטלין משול לכסא הגלגלים.
ובכן, ריטלין איננו משפר יכולות קוגניטיביות לטווח ארוך אלא מעלה את כמות הדופאמין הזמיןבמערכת כל זמן שהתרופה לא סולקה מהגוף. בזמן הזה, שבו התרופה נמצאת בדם,מתאפשרים תהליכי למידה )כמובן רק לאלו שהתרופה הזאת אפקטיבית עבורם(.לעומת זאת, שיפור זיכרון ויכולת קשב קבועים מתאפשר ע"י אימון המוח בצורה מכוונת, כמובתוכנות מחשב ייעודיות וכמו באימוני נוירופידבק שבאמצעותם משפרים את התשתית המוחיתשהכרחית ללמידה.
הפתרון המוצע לשיפור כישורים קוגניטיביים הוא אימון המוח באופן אקטיבי ע"י למידה,באמצעות אימון קוגניטיבי וטיפול בנוירופידבק.
-תודה לפרופסור גו'ן פינברג מהמחלקה לפרמקולוגיה בטכניון על השיחה וההערות המועילות.
וגם לצבי עצמון, העורך המדעי של גליליאו, על העזרה בעריכה.רשימת
ביוקשב- להביא את המוח לשיא. ד"ר ענת ברנע
