פורים לפי הקבלה - משמעות סיפור המגילה 

כל כתבי הקודש המוכרים והלא מוכרים לנו, עוסקים על פי המקובלים והקבלה ברוחניות שלנו. כלומר, כל הכתוב בתורה בקבלה ובשאר הכתובים, עוסק במצבו של האדם ובמה שעובר עליו בחייו ובניסיון למימוש הפוטנציאל הרוחני שבו ולא באירועים חיצוניים או חומריים. ובהתאם לכך, גם פורים, הוא החג החיד שישאר בסוף הימים, מפני שלפי חכמת האמת חג זה מסמל את היציאה של האדם מהחושך אל האור ולכן גם נהוג לקרוא במגילת אסתר (גילוי של ההסתר). הסתרה, היא מנת חלקו של מי שאין לו שום מגע עם הרוחניות והיא זו שמיוצגת לנו במגילה, על ידי אותה דמות מוכרת בשם אסתר. הגילוי לעומת זאת, היא היכולת שלנו לאבחן ולברר בין 3 דמויות אחרות המצויות בכל אחד מאיתנו ונקראות במגילה בשמות: מרדכי, המן ואחשוורוש.

ובתחילתו של הסיפור, מוצגת בפנינו די מהר אחת הדילמות הגדולות שבעולמנו המוכרת כ "רשע וטוב לו, צדיק ורע לו". ואת הדוגמא לכך ניתן לראות כשמרדכי מציל את המלך מפני רעה שעתידה לפול עליו ובתמורה לכך, מגדיל המלך את המן. כלומר, המציאות המתוארת לנו במגילה באה להעיד על האדם הפוסע בדרך למטרתו הרוחנית של גילוי הבורא. שלא זו בלבד שבדרך זו האדם לא זוכה לתמורה על אף צדיקותו, אלא שהוא גם עלול להגיע למצב של מפח נפש. האבסורד שנראה במגילה, היא מנת חלקו של מי שבאמת ומכל הלב רוצה להגשים את מטרתו הרוחנית והיא נועדה למעין מבחן כח עבור האדם. ומצב זה נועד בכדי לכוון את האדם באופן הכי מדויק אל השגת מקור החיים ושרש נשמתו מפני שרוחניות, מובדלת מהחומריות בשאלת האינטרס האישי. ככל שהאדם טוען לאמונה, לתמימות וצדיקות, כך צריכים כביכול מן השמיים לבחון אותו על מנת שיגלה את כוונותיו האמיתיות. על האדם לשאול את עצמו מדוע הוא רוצה להשיג רוחניות ומה האינטרס שלו בטיפוח קשר עם הבורא. האדם צריך לגלות האם הוא זקוק לרוחניות בכדי להשיג עוד כסף, כבוד, בריאות ופרסום בעולם הזה או בכדי לחיות מעליהם ובכדי לעשות זאת, הוא צריך לחוש בתוכו את המן מול מרדכי. המן הוא הארור הדוחף אותנו להריגת שאר רצונותינו לרוח ולעומתו מרדכי, זה שאינו מוכן להכנע ולהשתחוות אל עולם החומר ומאמין שיש סיכוי להנצל מרוע הגזירה.

אסתר, מלשון הסתרה, היא הכלי שלתוכו בסופו של דבר מתקבל האור האלקי, מפני שבכדי לקבל דבר מה במציאות, צריך להיות לנו תחילה חסרון אליו. חסרון, רצון, הוא אותו חלל שמתמלא בהנאה שאחריה אנו רודפים במהלך החיים. אם רצונותינו הם רק לכסף וחומריות, כך נחוש במציאות חומרית. ואם פתחנו רצונות נוספים, שמורגש בהם חסרון למשמעות אמיתית בחיים, כך נתקרב למגע עם מה שנמצא מעל החומר ומחולל אותו. המן, אשר שולח את אסתר למלך ודורש ממנה לספר למלך את מהלך העניינים, הוא משל לאדם אשר שולח אל הבורא את הרגשת החסרון שלו לרוחניות גם כאשר חייו עומדים בסכנה בגלל מוצאו ואמונתו. היינו, מרדכי הוא זה שגרם לגזירה בכך שלא היה מוכן להשתחוות להמן ובכדי להנצל מן הגזירה, לא נותר לו אלא לפנות אל העליון ממנו, לאחשוורוש. המלך, חייב להתגלות כחכם, טוב וצודק אחרת אין טעם לכל התהליך אם האל לא מתגלה בסופו של דבר. ובמגילה, המתארת את העובר על האדם הפוסע בדרך הרוחנית כמשל, מרומז לנו שלא לנטוש את מטרתנו הרוחנית, עד כמה שהכלים החומריים שלנו גדולים וגדלים. אל לנו לצפות לטוב עבור מעשינו הטובים אלא להגדלת המן. מפני שבמידה שבה יגדלו הכלים שלנו לקבל לעצמנו, כך נוכל לעמוד למבחן על אמונתנו ונחישותנו. המן, הוא זה שמייצג קול בתוכנו שאינו מאמין בבורא עולם ורואה ברצונות לרוחניות כ "עם המפוזר בין העמים".

ושתי, לעומת אסתר, מסמלת את הרצון לקבל הנאה לעצמנו בלבד והיא אינה רצויה על המלך, המסמל את האלוקי. ושתי, מלשון ושת, מסמלת את אותו צינור המוביל את האוכל אל קיבתנו, כלומר, הרצון לקבל לעצמנו שנחשב בזוי אל מול הדרך הרוחנית. רצון לקבל לעצמנו, היא כל הבריאה על פי המקובלים ועבודתו של האדם היא שינוי הכוונה הפנימית הנקראת תיקון. והתיקון בקבלה, הוא שינוי היחס שלנו מלעצמי, למחוצה לי. כלומר, אל לנו להשמיד את החסרון שלנו להנאה בחיים, אלא להפנות אותו אל העליון מאיתנו, עד כמה שאנו במצב הכי שפל וגרוע. ורצון זה, או נכון יותר כוונה זו הכוללת בתוכה אינטרס רוחני, נקראת "אסתר", שהייתה עדיין בתולה. בתולין, הוא "כלי", שטרם נעשה בו שימוש ואת הכלי הזה, שולח מרדכי אל המלך.

מרדכי, המן, אסתר, ושתי ואחשוורוש, הם כמו סימנים לכל אחד ואחד מאיתנו על מנת שנוכל למצוא בתוכנו את מגילת האסתר הרוחנית. הן הדמויות המובילות אותנו לגילוי ההסתר, אך שנוכל להפנות את יחסנו מהחומרי אל הרוחני ולגלות שעל הכל, אחראי אל אחד. והמצב שבו אדם מבין שבורא אחד הוא זה ששולח לו את כל קורות החיים, זוהי נקודה של השגת מציאות עליונה שבה אין הבדל בין ארור וברוך, שכן כל דבר ודבר במציאות, מקורו באלקי. היינו, גילוי של כוח שמתחפש כלפינו באין ספור צורות, מסיכות ודמויות שמהוות בסך הכל הכללי את מציאות עולמנו. ובמידה שבה נלך בדרך הקבלה ונבין את הכתוב בחכמת האמת, כך נמצא עצמנו סומכים על כוח ממשי המסתתר מאיתנו, בניגוד לכל מה שהשכל אומר לנו. זאת אומרת ש"אמונה", על פי הקבלה, היא מעין פעולה הנעשית מעל הדעת והרצון הטבעי של האדם להשיג לעצמו אינטרס בכל פעולה ופעולה מפני שהאינטרס האמיתי הוא גילוי דבר מה עליון יותר. ואם נפעל בדרך זו, של הקשבה לנקודה הפנימית שבנו הדוחפת אותנו מעלה, כך נגלה כיצד כל הרע והסבל שבחיים, מתהפך בדומה לפור - לפור אחר הטומן בחובו את הטוב המוחלט שאותו אנו עתידים להשיג: גילוי שרש נשמתנו ומציאת משמעות החיים האמיתית, הנמצאת מעל כל המוכר לנו כיום, כשגרת חיינו

נכתב בהשראת אתר משמעות החיים: http://www.mashma.co.il/