מסכות 

 "יותר מדי אנו מסתתרים מאחורי תדמיות שפוטרות אותנו מלבחון מי אנחנו באמת". רבי נחמן מברסלב

בחג פורים ניתנת לנו לגיטימציה להשתטות ולאמץ לנו זהות דמיונית, אולם ניתן לומר כי ברוב ימות השנה אנו עוטים על עצמנו תחפושות ומסיכות שונות.

התחפושת אמנם איננה נראית לעין ואין לה ביטוי פיזי, אולם יש לה ביטויים אחרים.

מדוע עולה בנו הצורך לעטות מסיכות בחיי היומיום?

הצורך לעטות מסיכה עולה מתוך מצב של היעדר שלמות. בילדותנו קיימת חוויה עוצמתית של שלמות. אנו זוכים לאהבה אינסופית שאיננה תלויה בדבר.  סביבתנו סלחנית ועוטפת אותנו ברוך ובחיבה. עם הזמן העובר ובבגרותנו, סביבתנו שופטת אותנו על פי מעשינו ולמעשה מעצבת אותנו. בעקבות אירועים שונים בחיינו, אנו מפרשים את תגובת הסביבה ומרגישים לא מושלמים ולא מספיק טובים בעיני עצמנו ובעיני הסביבה... השלמות נפגמת.

על מנת להחזיר את השלמות הרצויה, אנו לומדים מהן הציפיות מאתנו והופכים להיות מי שאחרים רוצים שנהיה...

זוכרים את הליצן של הכיתה? ואת הילד הרציני, הקשוח והמחוספס, המתוחכם?...ועוד ועוד...

כל אלה הם מנעד מסיכות שיצרנו על מנת לפצות על אותו חוסר שאנו חווים, במטרה לחזור אל אותה שלמות מיוחלת. הרווח הגדול ביותר,  אשר בשמו אנו מאמצים דפוסי התנהגות שונים הוא  הרצון העז להיות נאהב. בשם האהבה אנו מוכנים להיות מי שאחרים רוצים שנהיה.  מה מרוויח הליצן של הכיתה מליצנותו? כולם אוהבים אותו ורוצים בחברתו. אולם, זהו גם המלכוד העצמי. במצב בו אני מרצה את האחר, אני ממלא רצונם של אחרים ולא את רצוני שלי. עם הזמן חל בלבול זהות וטשטוש בין מי שאני באמת לבין תדמיתי כלפי חוץ.  ליצן הכיתה לא תמיד רוצה להיות מצחיקן, אך הוא אנוס ללחץ  חברתי שדואג שיהיה כזה בניגוד לרצונו. במצב זה, התדמית המאומצת שולטת ומנהלת אותו במקום ההיפך.

 פתרון הקונפליקט בין הזהויות, טמון ביכולת לזהות את המצבים בהם אני משרת את רצונותיי ונאמן למי שאני, לבין המצבים בהם אני משרתו הנאמן של זולתי.