19 פברואר 2012
הנה חוזר הניגון
דומה וקיים קוד גנטי זהה בין מפלגות הליכוד והעבודה, או שמא בפשטות, השיטות בהם נוקטים שני המחנות והסקטורים האופוזיציונים הפנימיים בהם הינן זהות, הבאות לעשות שימוש בפתיחות הדמוקרטית להסגת מטרות לגיטימיות ושאינן לעיתים כאלו.
עלינו להקדים ולומר כי במשטרנו הדמוקרטי אין תחליף למפלגת אופוזיציה אחראית ודעתנית, בהתאם לנסיבות. חשוב לציין כי משך שלוש השנים החולפות לא היתה קיימת אופוזיציה כהילכתה למפלגת הליכוד והדבר בהחלט גורם לעירעור יציבות המשטר הדמוקרטי. קשה שלא להבחין באוזלת היד של מפלגת קדימה בשיבתה באופוזיציה. זו מפלגה שהוקמה על מנת להחזיק בקרנות מזבח השלטון וכאשר ניכזבה תוחלתה הרי שאיבדה את הכיוון והתנהלה כנהג שיכור ומסומם על כביש חתחתים, אופוזיציה היא לא היתה.
ניתן לומר במדה רבה של וודאות כי הן מפלגת הליכוד והן מפלגת העבודה בהיותן באופוזיציה גילו מידה סבירה של אחריות ביקורתית על מנת להיות ראויות לשבת באופוזיציה. וברי לכל בר-בי-רב כי מפלגת אופוזיציה ראויה, תהיה גם מפלגת שלטון ראויה.
מכאן נובעת חשיבותה של מפלגת העבודה וחוסנה הינו הערובה לכך כי תסלק את מפלגת קדימה לפח האשפה של ההיסטוריה ותתפוס את מקומה כמפלגת אופוזיציה ראשית אשר באורח לגיטימי תפעל להחליף את השלטון בבוא זמנה.
לא בכדי עלינו לעסוק במפלגת העבודה. אופוזיציה חזקה וראויה המשמשת בלמים ומעצורים למפלגת השלטון הינה אינטרס ציבורי ובוודאי אינטרס של כל פוליטיקאי בכנסת, גם ממפלגת השלטון אשר הסתברותית, יום אחד תשב היא באופוזיציה (ואיננו מאחלים לה זאת). בהעדר אופוזיציה נוצר וואקום שלטוני ואליו קופצים כל המצורעים וזבי החוטם בנינו ובפרט הפיראטים השיפוטים מבית המשפט העליון. זו גם הסיבה (בין שאר הסיבות שלא נעמוד עליהן כאן) כי נערך המחטף השיפוטי ותזת "הכל שפיט" של בית המשפט העליון הבא להחליף את האופוזיציה חדלת האישים בכנסת ולרכב על גב הדמוקרטיה המקרטעת שלנו עקב כך.
כמובן, אליה וקוץ בה. שופטי העליון לא רק שהינם בעייתיים באשר לקיום חוקי המדינה עליהם הינם מופקדים (ראה "פיאסקו דיין" כדוגמא מייצגת מתוך מאות), אך הללו הפכו עצמם לפוליטיקאים בעלי אג'נדה חד ערכית ומכתיבים למדינת ישראל את ערכי המוסר, החברה, המדיניות והביטחון כאשר הינם הדיוטות גמורים בנושאים אלו ובכל מקרה לא מונו לשם כך ובוודאי שלא ניבחרו לצורך זה. וכך, ללא תלות בכוונותיהם של השופטים (חלקם מכוונה רעה, ראה ערך: בייניש, פרוקצ'יה, עין ערך סי.אף.אר. –"הקרן לישראל חדשה", ו"הסדר העולמי החדש"), הריהם מדרדרים את מדינת ישראל לתהום חברתית ובעקבותיה לתהום קיומית.
מפלגת אופוזיציה ראויה, תייתר ותחסום כמובן מאליו את שרלטני וחורשי הרעה בבית המשפט העליון ותחזיר את הדמוקרטיה הישראלית לשפיות.
כפי שלמפלגת הליכוד קיימת אופוזיציה פנימית (לגיטימית) בדמות "סיעת פייגלין", כך גם למפלגת העבודה קיימת אופוזיציה פנימית סיעתית ועל כך נעמוד מיד. ההבדל בין המפלגות הוא כי סיעת פייגלין שואפת להחזיר את מפלגת הליכוד למקורותיה הימנים בעוד שסיעת האופוזיציה במפלגת העבודה שואפת להרחיק את מפלגת העבודה מהאידאולוגיה השמאלית האוטנטית אשר ניקשרה הדוקות בשמה דהיינו, אידאולוגיה ציונית-לאומית, יהודית, דמוקרטית וסוציו-קפיטליסטית. מכן ניתן כבר לתחום את ההבדלים המובהקים בין הליכוד למערך:. הליכוד דוגל בערכים זהים אך דוגל בסדר ערכים ועדיפויות שונה דהיינו, מדינת ישראל כמדינה יהודית, ציונית-לאומית, דמוקרטית וקפיטל-סוציאליסטית.
לאור האמור לעיל ברי למצער מדוע התדרדרה מפלגת העבודה בראיית הציבור ובקלפי. מפלגת העבודה רחקה ממקורותיה אשר הביאו לה את תמיכת הציבור משך 29 השנים הראשונות לקום המדינה. מפלגת העבודה הובלה אחר אנשי שמאל רדיקלי-אנרכיסטי בעלי אידאולוגיה אוטופית-אוניברסלית אשר העמידה את אויבי ישראל הפלשתינים לפני האינטרסים של עניי עירנו. טיפשותם ואווילותם של אנשי השמאל הרדיקלי במפלגת העבודה הרקיעה שחקים. הם שנו וחזרו אל אותן הטעויות האסוניות לנו (וגררו את כל מדינת ישראל בעקבותיהם) כאשר מדי כל פעם קיוו לתוצאה שונה. (הסכם אוסלו, פינוי לבנון, גרוש גוש קטיף, ועוד ועוד).
אלא שקיצוני המפלגה לא הביאו בחשבון את הגורם הציבורי. אנו, הציבור התבגרנו, אנו סרבנו להתייג כטיפשים ארורים ולחזור על אותן הטעויות בתקווה מופרכת בעליל לתוצאות שונות (ראה ערך אלברט אינשטיין), הציבור התפקח והחל לנטוש את מפלגת העבודה במאות אלפים משך צמד העשורים החולף. חלקם מצאו בית במפלגות שמאל רדיקלי, אוטו-אנטישמי, חלקם מחוסר ברירה במפלגת קדימה וחלקם במסגרת הימין המתון. וכי יש להאשים אותם? הציבור הינו חפץ חיים ובחר בחיים, פשיטא.
כבר לפני כחמש שנים הפגענו במפלגת העבודה, בסדרת מאמרים מפרי עטנו, לחזור למקורות אם חפצת חיים הינה. גרסנו, כי האובססיה המובילה את המפלגה באף באשר לפלשתינים וכנגד האינטרס הציבורי כפי שניתפש על ידי הציבור עצמו, היא העומדת למכשול בפני השמאל הישראלי. התרענו מפני הסקטור השמאלני-רדיקלי המושך את המפלגה להעדיף את האינטרס הפלשתיני ולבוז לאינטרס הישראלי. עם ישראל ראה את הקולות והצביע ברגלים. טענו, כי מפלגת העבודה סוטה מהדרך הסוציו-קפיטליסטית אשר אמורה להכווין דרכה בעוד שדבקה בבעלי הממון והטייקונים, גרסנו כי מפלגת העבודה נטשה את הציבור הישראלי בשם אידאולוגיה אוניברסלית, אנטי יהודית וציונית. ויעצנו לכן, "חיזרו למקורות". ובכן, הם לא, כל "הפואדים והברקים" למניהם (כמשל – כמו גם רבים אחרים), משכו את המפלגה לתהום אלקטורלית. נעיר כאן כי את הנזק שגרם אהוד ברק במפלגת העבודה הוא משבט כיום במפלגת הליכוד (ראה ערך מתישבי יו"ש ופטפטנותו האינפנטילית בנושאי איראן וסוריה).
בחירתה של שלי יחימוביץ' לראשות מפלגת העבודה וההתעוררות מחדש שארעה בעקבותיה, אין לשייכה אך ורק לאישיותה של יחימוביץ' אלא לקו השונה שנקטה אשר הולך ומחזיר נידחים מקצוות המפלגות האחרות. שלי יחימוביץ' בפיקחות רבה, בידלה עצמה ומפלגתה מכל הנושא של העיסוק האובססיבי והמופרך בזכויות הפלשתינים על חשבון זכויות היהודים אשר נקטה המפלגה עד היבחרה. שלי, בחוש פוליטי נאות הבינה כי על הפרק עומדים כיום "עניי עירנו" הקודמים ת"ק פרסה לפלשתינים הניתמכים ממילא על ידי כל העולם ואחותו, שלי חדלה מהעיסוק המפלגתי המטורלל בענין הפלשתיני והחזירה את העיסוק בו לשפיות ואיזון מול צרכי העם הקודמים לו. יחימוביץ' הבינה כי הלעומתיות המסורתית של קיצוני מפלגת העבודה כנגד מתישבי יו"ש קוממה ציבורי ישראלים אוטנטים כנגד מפלגת העבודה וכירסמה בכוחה, באשר חלקם אפשר ומתנגדים להתנחלות מהפן האסטרטגי, אך רואים במתישבים אנשים חיובים, ציונים לאשורם, הנאמנים לעקרונותיהם, נאמני ארץ ישראל והיהדות,. במדה ותתעקש ותתמיד במדיניותה החדשה (נוסך מפא"י הישנה) הרי שהינה בדרך הנכונה לשקם את מפלגת העבודה ולהחזיר עטרה ליושנה.
כפי הניראה כעת, הרי קואליציה עתידית אשר בה תפעל מפלגת העבודה במתכונתה החדשה בקטע החברתי בעוד מפלגת הליכוד פועלת בקטע המדיני ניראה כאידאלי. כמובן כי חייבות להיות נקודות משיק משני הצדדים של שני הצדדים. האם הדבר כלל אפשרי? כבר למדנו כי אין להוציא מכלל אפשרות כל מתווה הקשור בפוליטיקה.
אלא שעד ארגיע. המטורללים המקצועים אינם מתים וניראה כי גם אינם מתחלפים, הם מכים שנית. הנה כבר נעמדו שמאלנים רדיקלים מטורללים על רגליהם האחוריות לגרור את המפלגה שוב לתהום האלקטורלית. כבר התארגנה קבוצה המגדירה עצמה כמפלגת שמאל-מרכז (???) מתוך מפלגת העבודה בשם "מס"ד" (מחנה סוציאל דמוקרטי) אשר עליה נימנים טיפוסים שמאל-רדיקלים ידועים כנפתלי רז, המגדיר עצמו כאיש חינוך ומורה דרך (אבוי לילדי ישראל) ועוד קהילות משפחתיות כגון :רחמים וטיראן סיידוף, חוה, נעמי, גלית ואילת רז, אמנה, עלי וסופיאן אל-אסד, ענבל ועידו הרפז, מרים בן פרץ ועוד אחרים אשר בקול קורא שהוציאו דורשים מהמפלגה לנטוש את הדרך החדשה ולחזור לתהום הישנה של "הנושאים המדיניים: שאלת ההקמה של המדינה הפלסטינית, התפרעויות "תג מחיר", וההכרח לפנות את המאחזים הבלתי-חוקיים; הנושאים הדמוקרטיים: רפיון במאבק נגד הגזענות, ובהתנגדות לחוקים ולהצעות-החוק הבלתי-דמוקרטיים שמקדם הימין הקיצוני בכנסת; הנושא הקואליציוני: המשך הימנעות מהתחייבות שלא להכניס את "העבודה" לממשלת ימין.
דהיינו, קיצוני השמאל הרדיקלי ממפלגת העבודה תאבים להיכנס ראש בראש בימין האידאולוגי לא מאהבת מרדכי כמובן אלא על מנת לממש את מאוויהם האידאולוגים האישיים, האוניברסלים התלושים, אשר טובת מדינת ישראל אינה מהווה בהם גורם כבד משקל, אם בכלל.
אך בכך לא די. הקבוצה מפעילה פעולות סחיטה על יושב ראש המפלגה בכך שמודיעה כי הינה מבטלת את חברות כל חבריה במפלגת העבודה (ובמשתמע, חברותו של כל שיצטרף לקבוצה / מפלגה חדשה), עדי יחימוביץ' תחל לעסוק בדיוק באותם הנושאים אשר דירדרו את השמאל הישראלי בכלל ומפלגת העבודה בפרט לייוון האלקטורלי ואת מדינת ישראל אל עברי פי פחת.
נוכל להשיא לשלי יחימוביץ עצה קטנה אחת, "הניחי להם מחוץ למפלגת העבודה" וזה כולל גם את ה"פואדיסטים" הנכלולים למיניהם, נקי את האורוות הצואות. אדרבה, שיצטרפו לבני מינם האתנים-האידאולוגים במפלגת מר"צ, חד"ש, רע"ם-תע"ל, ובל"ד, מפלגת העבודה אך תצא נישכרת מכך. "סוסים טרויאנים", "גיס חמישי" כאנשי קבוצה זו ומשובטיהם, מוטב לכל הצדדים כי יפרשו ממפלגת העבודה וילכו באשר תשאם הרוח.
כל הנאמר כאן באשר למפלגת העבודה ישים גם למפלגת הליכוד. המפלגה הולכת וניסחפת הרחק ממקורותיה ועליה להתעשת ולשוב אליהם. הבוחר לא יסלח לסטיה האידאולוגית הזו בסופו של יום. ניראה כי קבוצה מצומצמת מראשי המפלגה (כולל גם מפלגת העבודה עד זה לא מכבר – וחובת ההוכחה על יחימוביץ), מודרכים ומוכווני גורמי חוץ, אפשר כי באמצעי לחץ בילתי לגיטימים, אשר טובת מדינת ישראל רחוקה מהם, הן מהאיחוד האירופי והן בממשל האמריקני ואשר הם עצמם מודרכי גורמים העלומים לגבי מרבית אזרחינו אשר ניתן לסכמם בשם אירגוני "הסדר העולמי החדש". המשתמע הוא כי הריבון – הוא הציבור - במדינת ישראל אינו שולט בנעשה במקומותינו אלא גורמי חוץ אשר בחלקם הניכבד אנטישמים גמורים המושכים בחוטים ומרקידים ניבחרינו כרצונם. אך יריעת מאמר זה קצרה מלהכילם והדברים יובאו במאמר נוסף.
אהרון רול
המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים http://www.aaronroll.com http://www.global-report.net/aroll/>
