סכרת נעורים בבתי הספר העל יסודיים 

בעקבות מכתבו של מר רן ארז למורים בבתי הספר שנשלח ב 25.1.12 לגבי טיפול בילדים עם סכרת נעורים, אני רוצה לכתוב כמה מילים על סכרת נעורים בבית הספר ובכלל.

מכתבו של רן ארז, ממוען למורים העל יסודיים, ובו הוא כותב תחת הכותרת "הודעה חשובה" שאין לקחת אחריות על מתן טיפול בעיקר לילדים סכרתיים בגלל שיכול להגרם נזק לתלמידים ולמען בטיחות התלמידים ובטחון המורים הארגון אוסר טיפול בתלמידים.

רן ארז קשור לארגון המורים העל יסודיים. כלומר, רוב הילדים המגיעים לבתי הספר שהמורים "שלו" מלמדים בהם, הם נערים ונערות בגיל ההתבגרות, רובם לדעתי לא מאפשרים לאף אחד להזריק להם אינסולין. אני מניחה שרוב התלמידים בהם מדובר בתיכון מטפלים לעצמם בסכרת בצורה שוטפת. ברור שאם תלמיד אובחן רק לאחרונה עם סכרת נעורים הוא יהיה חסר בטחון ויתכן שמורה יצטרך להסתכל שהוא מזריק את הכמות הנכונה של אינסולין לגוף (בחודשים הראשונים מבקשים הרופאים שיהיה עוד זוג עיניים שיביט על המזרק ויוודא שהילד מזריק את הכמות הנכונה). אני לא מכירה אף תלמיד בגילאים הללו שישמח שהמורה יהיה זה שיעשה את זה, אני מניחה שחלקם יעדיפו שאחד מחבריהם יהיה זה שיסתכל, חלקם לא יתנו לאף אחד להסתכל וחלקם יעדיפו לא להזריק בבית הספר בכלל, בלבד לא לתת למורה לעזור להם להזריק אינסולין.... בכל זאת, גיל ההתבגרות. יתכן שהיו מקרים בהם מורה התבקש לעזור לתלמיד בראשית דרכו בהתמודדות עם הסכרת, אני מניחה שהדבר נעשה בתאום עם הוריו והמורה הסכים. בכל מקרה, אצל נערים עם וותק של כמה שבועות ומעלה, אני לא רואה מצב בו המורה משתתף בהזרקת אינסולין.
הבעיה היא (וכאן אפרט קצת לטובת מי שלא בקיא בענין), מה קורה במצבי חרום.

נער עם סכרת נעורים מתמודד עם רמות סוכר משתנות בדם, עליו למדוד את רמת הסוכר בדם ולאזן את עצמו לפי התוצאות. אם רמת הסוכר נמוכה מדי, עליו לאכול משהו שנספג מיידית בדם (לשתות משהו עם סוכר למשל) ואז לאכול משהו עם פחמימה שנספגת אורך זמן (לחם, ביסקוויט וכו'). אם רמת הסוכר גבוהה מדי עליו להזריק אינסולין. רוב המתבגרים עושים זאת לבד, במהלך השיעור (כשחלק מהמורים מתנגדים לכך ומבקשים מהנער לצאת כשהוא מודד את רמת הסוכר שלו ובטח אם הוא אוכל), בלי להפריע לאף אחד. הם גם אמורים למדוד את רמת הסוכר לפני שיעורי חנ"ג כדי להערך אליהם כנדרש כי פעילות גופנית מורידה את רמת האינסולין בדם. בקיצור, יש להם לא מעט התעסקות בבית הספר (ובכלל).

הבעיה העיקרית היא בזמן היפוגליקמיה, כשרמת הסוכר בדם יורדת בצורה חדה. (זה קורה לעיתים רחוקות אבל קורה). הנער חווה טשטוש בראיה, רעד, תחושה לא נעימה בגוף, ועוד תחושות עד כדי אבדן הכרה שאז עליו לקבל זריקת גליקוגן בצורה מיידית. דחייה בקבלת הזריקה הזאת עלול לגרום לנזק בלתי הפיך ואף למוות. זריקת הגליקוגן אמורה להמצא בתיקו של כל ילד סכרתי ובמקרים רבים נמצאת זריקה נוספת במקום כלשהוא בבית הספר כשחלק מהצוות בבית הספר אמור לקבל הדרכה איפה הזריקה נמצאת ומה עושים איתה במקרה הצורך.

עכשיו נשלח המכתב הזה של רן ארז למורים בבתי הספר. מה אמורים ילדים סכרתיים לעשות עכשיו? לא ללכת לבית הספר? בעיה, יש חוק חינוך חובה. אז אולי הפתרון הוא לקחת איתם אחות צמודה? גם קצת בעייתי, במיוחד בגלל העובדה שרוב המתבגרים לא מתלהבים לדבר על הסכרת או להראות לכולם שיש להם סכרת אז עוד להסתובב עם אחות צמודה? (ולא דברנו עוד על המימון של האחות הזאת...). אז אולי הפתרון הוא שהילד יבוא עם אמא או אבא? לא כל כך ישים בבתי הספר שלנו. אז מה לעשות? נכון שהמטרה של מר ארז, שתהיה אחות בבתי הספר היא מטרה טובה, אבל נכון לעכשיו זה לא קורה. אין אחות לא בבתי הספר התיכוניים ולא בבתי הספר היסודיים. אז הוא שלח מכתב, הודעה חשובה, והשאיר את ההורים של התלמידים עם סכרת הנעורים להתמודד עם מצב בלתי אפשרי. בעצם הוא אומר לנו ההורים שאם ננהג לפי חוק חינוך חובה ונשלח את ילדינו לבית הספר, לאף אחד שם אסור מבחינתו לקחת אחריות על הטיפול בילדים שלנו.

כאמא לנערה סכרתית שמתמודדת עם סכרת נעורים כבר חמש שנים, אני תוהה מה עלי לעשות עכשיו ומי אחראי על הבת שלי בזמן שהיא בבית הספר. אם חס וחלילה היא תקלע למצב בו היא תסבול מהיפוגליקמיה קיצונית, האם מישהו יתקשר למר ארז לקבל ממנו אישור מיוחד להזריק לה גליקוגן? או שאולי חס וחלילה ישאירו אותה חסרת הכרה עד שתבוא ניידת טיפול נמרץ ובכך יגרמו לה נזק בלתי הפיך? ומי אחראי אז על מצבה? המורים? רן ארז? ואני לא מתחילה לדבר כאן על מה קורה בזמן טיול שנתי, סיור או סתם נסיעה להצגה.

 (את המכתב ניתן למצוא כאן )

אני מתייחסת כאן רק לתלמידים עם סכרת נעורים כי מר ארז הזכיר סכרת נעורים ואינסולין במכתבו אבל גם הורים אחרים צריכים לדאוג לדעתי. הורים שלילד שלהם יש רגישות לדבורים, הורים לילדים שרגישים לדברים אחרים ובכלל הורים שרגישים בעצמם לכסת"ח ממלכתי.