אחד הסרטים האהובים עלי הוא "דוקטור דוליטל" עם אדי מרפי, על פי הסיפור המפורסם והמוכר. דוקטור דוליטל הוא וטרינר שיש לו מרפאה וטרינרית, הוא מאוד אוהב בעלי חיים ומקדיש את חייו לטיפול בהם.
יום אחד הוא פתאום נבהל כאשר הוא מגלה כי הוא יכול לשמוע את החיות מדברות. בהתחלה הוא חשב שאולי הוא השתגע ויצא מדעתו, אך מהר מאוד הוא התרגל לרעיון ושמח על המתנה שהוא קיבל – היכולת לתקשר עם בעלי חיים כאילו היו בני אדם. זה התגלה כדבר חיובי מאוד בהמשך שהוא ניצל את היכולת המדהימה שלו על מנת לעזור לחיות. הוא הבין מה באמת הן מרגישות ועל ידי כך עזר להן לקבל את מבוקשן.
מרפאה וטרינרית קסומה – רק אם יכולנו לדבר עם חיות
רק תחשבו על זה אם הייתה לנו את היכולת לדבר עם בעלי חיים כמו דוקטור דוליטל, כמה נפלא זה היה יכול להיות! לעיתים אנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים כדי לספק לחיה האהובה שלנו סביבה טובה ונעימה לחיות בה, אוכל טוב וצעצועים. אבל לפעמים באמת דברים משתבשים ואנחנו לא יודעים למה כי אין לנו את האופציה לגלות. פתאום הכלב החמוד שלנו או החתול המפונק לא אוכלים כסדרם, או ישנים יותר מבדרך כלל ואנחנו לא יכולים לדעת למה. אז במצבים כאלו אנחנו לוקחים אותם למרפאה וטרינרית שיערכו להם בדיקות ויגלו מה הבעיה.
וטרינר – עבודה או שליחות?
יש וטרינרים שאומנם לא יכולים להבין חיות כמו דוקטור דוליטל, אבל מכל שנות הניסיון והמקצועיות שלהם, הם מאבחנים את הבעיות נורא מהר והם גם יכולים לספק פיתרונות מהירים לטיפול בהן. וטרינר הוא איש מקצוע ומומחה בחיות ואפשר באמת לראות שכל וטרינר רואה בעבודה שלו כשליחות והוא ממש אוהב אותה. בגלל זה וטרינרים הם בדרך כלל אנשים נעימים ונוחים, כי אם יש מישהו שצריך לדעת איך לטפל בחיות זה וטרינר.
יש וטרינרים שאף מגלים חיבת יתר לבעלי חיים וממש מתייחסים אליהם כמו תינוקות קטנים שכל הזמן רוצים לחבק ולנשק. אני אישית תומכת בחיבה אבל לא מסוגלת שכלב ילקק לי את הפנים, פה אני שמה את הגבול. כנראה שזה עניין של אופי וגישה לבעלי חיים, כל אחד והכללים שלו.
