רבות נכתב ונאמר על הנושא של נהגים צעירים, ובעיקר בהקשר השלילי של מעורבותם בתאונות דרכים, של נהיגה בלתי זהירה, של שכרות ושימוש בטלפון סלולרי ועוד.
מהו הדבר הזה שגורם לצעירים לנהוג כפי שהם נוהגים?
ובכן, מתברר שנהיגה ברכב עבור צעירים, אינה פעולה פונקציונאלית פשוטה שנועדה להביאם מנקודה א' לנקודה ב', אלא היא עולם ומלואו. לנהיגה יש חשיבות מיוחדת בקרב המתבגרים הצעירים, אשר נמצאים בתקופה שבה מתעצבת זהותם כבוגרים עצמאיים . הצירוף המזהה נהיגה עם בגרות ועצמאות, מעניק לנהיגה משקל רב בקביעת הזהות העצמית של המתבגר, ובשל כך היא מהווה כר נוח ליצירת מתחים וריגושים כאחד.
מקור מתח אחד הינו יחס המשפחה, ובעיקר ההורים, לרצונו של הנהג הצעיר לנהוג על פי שיקול דעת עצמאי, ולקבל הכרה ביכולתו לעשות זאת נכון. ההורים חוששים לחיי ילדיהם, ולא נותנים אמון ביכולתם לנהוג בצורה בטוחה, ולמעשה הם מביעים ספק בעצמאותם. הדבר מתבטא בעיקר בתקופה הראשונה לאחר הוצאת הרישיון, בזמן הליווי, ונמשך תקופה משמעותית גם לאחריו. ההורים מנסים לשדר לצעיר את מה שהוא לא מוכן לשמוע: שלימוד נהיגה הוא תהליך ממושך שכרוך ברכישת ניסיון רב על הכביש, ולא מסתיים עם מעבר הטסט. לצעיר אין סבלנות להמשיך ולקבל הוראות והנחיות ממבוגרים, והוא רוצה לצאת לדרך לבדו, ולהוכיח לכולם ש"הוא יכול".
אמירות כמו "טעות אחת יכולה לעלות לך בחיים", או "בכביש אין מועד ב'" לא מתקבלות בהבנה ע"י צעירים רבים, אשר גורמים להוריהם לכעוס ולעתים להחרים את מפתחות הרכב.
מקור מתח אחר נובע דווקא מן החשש של הנהג הצעיר עצמו, מהאפשרות של אובדן שליטה ברכב וחוסר אונים במצבים מסויימים במהלך הנהיגה. חששות מעין אלו מצביעים על אחריות ורצינות מחד, ועל חוסר בטחון מאידך, ועשויים לגרום לחלק מן הצעירים להימנע מן הנהיגה, בעוד שלחלק אחר – דווקא להתנסות בנהיגה מסוכנת יותר. חסרי הבטחון שבוחרים להמנע מנהיגה, עשויים לשקוע לפחדים גדולים יותר, ולדחות את תחילת הנהיגה למועד מאוחר. דחייה כזו עשויה להקשות עליהם את הנהיגה בעתיד, כיוון שיאבדו את המיומנויות שרכשו בשיעורי הנהיגה והפחד שלהם עשוי להפוך לפוביה.
אלה, המתמודדים עם הפחד ע"י נהיגה מהירה ומסוכנת – הם הנהגים המסוכנים ביותר, משום שנהיגתם אינה מבוססת על שיקול דעת בוגר, אלא על אימפולסיביות ילדותית. זו איננה התמודדות אמיתית עם נשוא הפחד, אלא בריחה ממנו ע"י הגברת המתח והסכנה.
נושא נוסף המשפיע על נהיגת צעירים הוא הצורך בריגושים - במקרים רבים נהיגתם של הצעירים הינה מוכוונת ריגושים. תכליתה היא לנסות לבחון את גבול היכולת של הרכב ושל הנהג, לרוב בליווי התנהגות תחרותית. נהיגה זו מאופיינת בדרך כלל בהעזה ובנטילת סיכונים, מתוך רצון להוכיח לחברים עד כמה הנהג הוא "גבר" עצמאי וחזק.
חשוב להדגיש, כי נהגים צעירים מודעים להשלכות של נהיגה מסוכנת, אולם הם לא תמיד מעריכים נכונה את הסיכונים שהם עצמם לוקחים, ולא תמיד מודעים למגבלותיהם במהלך הנהיגה. זאת ועוד, לעתים המתח שנוצר בין חווית השליטה ברכב לעומת אובדן השליטה, מהווה את הריגוש שאותו מחפשים הנהגים הצעירים.
לעתים קרובות הנהיגה היא חלק מן היציאה המשותפת לבילוי, ומן האווירה המלווה אותו. יתכן שהיא אפילו הבילוי עצמו: הישיבה הצפופה ברכב, המוזיקה הרועשת המתנגנת ברקע , תוך נהיגה מהירה ותחרותית. במקרה כזה, הקשב המופנה לנהיגה עצמה הוא נמוך, כיוון שעיקר הקשב מופנה לאינטראקציות עם החברים ברכב.
אם כן, ניתן לומר כי הנהיגה עבור הנהגים הצעירים היא מעל ומעבר למילוי צרכים מעשיים, ולמעשה יש לה תפקיד בהתמקמות שלהם בקבוצת השווים.
ומה תפקידנו כמבוגרים האחראים לנוכח מידע זה?
תפקידנו היה ונשאר – להציב גבולות, לחנך, להתריע מפני הסכנה הכרוכה בנהיגה, ובעיקר ללמד ולהעביר יידע מניסוננו כנהגים וותיקים. אל לנו לתת לילדינו לנהוג לבד, לפני שאנחנו בטוחים שיוכלו להתמודד עם (כמעט) כל תרחיש בדרך, ולפני שווידאנו שהם מבינים את גודל האחריות שמונחת בידיהם באוחזם בהגה.
פנינה יקל היא מנכ"ל ומייסדת של מיזם DriveMe ללווי נהגים חדשים. מטרתנו היא לשפר את איכות הנהיגה בישראל ע"י ליווי נהגים חדשים והדרכה מנסיונם של נהגים מנוסים, במקרים בהם ההורים אינם יכולים לעשות זאת.
