כתב: יוחנן בן יעקב
ההתיישבות היהודית בגוש עציון בעת החדשה רשמה פרקי מופת חלוצי בקורות עמנו בארץ מולדתנו.
מראשיתה ידעו המתיישבים כי האזור קשה להתיישבות בארץ.
האדמה סלעית, המים במשורה, החורף סוער ומושלג. כביש צר ומפותל הוביל לירושלים, ולאורכו כפרים ערביים.
פעמיים נכשלו ניסיונות ליישב את האיזור – "מגדל עדר" חרב על ידי פורעים בתרפ"ט (1929) ובפרעות תרצ"ז (1937) חרב כפר עציון מיסודה של חברת "אל ההר". למרות זאת שבו והעפילו מתיישבים חלוצים להר – חברי "בני עקיבא" וה"שומר הצעיר", ה"קיבוץ הדתי" וה"קיבוץ הארצי" עלו וייסדו גוש קיבוצים עבריים פורח- גוש עציון.
בכ"ט בנובמבר 1947 התקבלה באו"ם ההחלטה על חלוקת הארץ. גוש עציון נותר בלב האיזור המיועד למדינה הערבית. למחרת נפתחה מלחמת העצמאות, הכביש לירושלים נחסם ושיירות נלכדו באש האויב. בחנוכה תש"ח הותקפה "שיירת העשרה", מניין לוחמים נפלו בקרב. יתומים ואלמנות ראשונים. האימהות והילדים פונו לירושלים הנצורה. תגבורות לוחמי "ההגנה" שוגרו לגוש עציון והדפו התקפה ערבית גדולה. בינואר 1948 שגרה מפקדת ה"הגנה" לגוש עציון מחלקת לוחמים שצעדו רגלית בלילה כדי להביא אספקה. עם שחר הם התגלו והותקפו על ידי כוח ערבי גדול. בקרב הגבורה נהרגו כל ל"ה לוחמי "מחלקת ההר".
המוסדות המיישבים העלו בפני חברי כפר עציון הצעה לפנות את ביתם. בתום דיון נוקב נדחתה ההצעה. הקבוצה עמדה במבחן הנאמנות ונותרה מלוכדת בביתה, נכונה להילחם.
בימי פורים נפרץ המצור; שיירת נבי-דניאל, מהגדולות שבשיירות מלחמת העצמאות, הגיעה עד למרגלות העץ, ואיתה ציוד רב ותגבורת, אך בדרכה חזרה לירושלים הותקפה השיירה ונפלה לאחר קרב קשה וממושך. הבקעת המצור גבתה מחיר דמים כבד.
בחודשים אפריל-מאי 1948, בהוראת הפיקוד העליון, חסמו המגינים את דרך האויב לירושלים וסייעו בהגנת העיר. בתגובה, תקפו כוחות גדולים של הלגיון הערבי והכנופיות את גוש עציון. שריוני האויב הסתערו על קומץ מגינים, דלים בנשק ובתחמושת, שסיסמתם: "נצח ירושלים"! בימים ג'-ד' באייר, התחולל הקרב האחרון על גוש עציון. כפר עציון נפל. 4 ניצולים נותרו מהכפר השדוד. למחרת, ה' באייר תש"ח, הכריז דוד בן גוריון על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. באותה שעה הלכו מגיני גוש עציון הנותרים לשבי האויב.
240 מתיישבים ולוחמים נפלו בקרבות גוש עציון בתש"ח. זכותם בהגנת ירושלים עומדת לעד. "אם קיימת ירושלים עברית - אמר דוד בן-גוריון - ... אזי התודה הראשונה של ההיסטוריה הישראלית ושל העם כולו נתונה על כך בראש ובראשונה ללוחמי גוש עציון".
19 שנה עמד גוש עציון בחורבנו. שרידי גוש עציון נותרו להביט מרחוק אל עבר "העץ הבודד" שסימל את הכמיהה לשוב הביתה וכך הפך העץ לנקודת ציון למקומו של הגוש ולסמל של זיכרון ותקווה.
במלחמת ששת הימים - תשכ"ז, 1967 - שוחרר האיזור ומייד אחריה "שבו בנים לגבולם". בני כפר עציון חידשו את קיבוץ כפר עציון. בעקבותיהם העפילו להר רבים והקימו גוש יישובים פורח ומשגשג.
