שיטת בואן-NST וטיפול בכאב
מכירים את התחושה הזו בגוף כשכואב? שמעתם אנשים שכואב להם אומרים את זה?
"אני צריך שיכנסו בי" "חזק" "כן כאן בדיוק בנקודה הזאת" "איייי"
האמנם?
כשמישהו צועק עלינו, הרבה יותר קשה לנו להקשיב באמת למה שיש לו להגיד, מאשר אם היה משמיע את דבריו בשקט ואם הוא גם דורך על יבלת על הדרך , אז בכלל.
מגע חזק וחודרני בנקודת תורפה יכול לעורר את מערכות ההגנה של הגוף במקום להתקבל בברכה.
יש כאלו שסף הכאב שלהם מאד רחוק, יש בינינו שיכולים בעזרת עבודה מודעת לפתוח את ההגנות, להרפות את השרירים ולאפשר את הכאב. יש אפילו את אלו שיכולים לתת שיכנסו להם בכאב עד הסוף.
הפעלת לחץ על המקום הכואב תרגיש נעימה (באופן מוזר משהו), עד שלב מסוים. כשהכאב פתאום גובר מתעורר רפלקס הרתיעה, אם הלחץ ימשיך והכאב יגבר ישלח המוח פקודות הגנה, אולי אפילו אחד משלושת ה"Fים" Flea, Freeze, Fight)), לברוח, לקפוא או להלחם. בכל מקרה - אם לא התעלפנו שאז נהיה בהרפיה מוחלטת - יתכווצו שרירים. במקרה הפחות גרוע ההתכווצות תהיה מקומית. ככל שהאיום גדול יותר, ההגנה תקיף שטח גדול יותר והדרך אל פתרון הבעיה, אל מוקד הכאב תתארך.
הגוף שלנו פתוח הרבה יותר ונענה מהר יותר ל"תקשורת מרפאה" כשהוא לא מרגיש מאוים, כשנוגעים בו בעדינות, ומעבירים מסר קצר ברור ומדויק.
כי גם לכמות המסרים המועברת יש חשיבות. כשיוסי דופק על דלת ביתנו, פסי קורא מן החלון האחד ומשה מן החלון השני והכלב נובח אלינו מהמרפסת והילד מהמטבח, יש סיכוי טוב שלא נפתח לאף אחד מהם ובכל מקרה לא נוכל להענות לכולם בו זמנית. מספר רב מידי של מסרים יוצר עומס על יכולת הקליטה והתגובה שלנו ועלול לגרום לסינון ואף לחסימה מוחלטת.
וכאב מלכתחילה יוצר עומס על יכולתנו זו. וכשהכאב ממש חמור אנחנו כבר לא רוצים בכלל שייגעו בנו.
כאב, מכל סוג שהוא, הוא לא עונש הוא שפה, שמפנה את תשומת לבנו למצב המצריך התייחסות ומוסרת מידע. שיטת בואן-NST דוברת את השפה.
טום בואן (אוסטרליה , 1916-1982) פיתח שיטת טיפול במגע שהיא בעצם שפה המאפשרת תקשורת פשוטה, עדינה ולכן מאד אפקטיבית, עם הגוף. תוך שימוש במערכת התקשורת הקיימת - רשת הקולטנים של מערכת העצבים הפרושה על שטח הפנים של הגוף - העור.
תנועה יחודית (אבקת הקסם המתבלנת את הצד הפיסיולוגי של השיטה), נעשית בסדרות של רצפים על פני העור, בעדינות ובדיוק רב, כמעט ללא הפעלת לחץ. בין סדרת תנועות אחת לבאה אחריה יש מספר דקות הפסקה המעניקות לגוף זמן לקלוט, להבין, לשמור ואפילו להגיב. נקודות המגע מתייחסות בדרך כלל לנקודות החיבור של שרירים וגידים לעצמות, התנועה נעשית לרוחב השריר, כמו פריטה על מיתר. תו מצטרף לתו. אות לאות נבנה משפט, נכתב המסר ונשלח.
"...כוחה של פריטה באצבע...תחום ומתועל על ידי מיתר, הכוח האצור הופך לרטט מוזיקלי שמתפזר בהדרגה...אתם הופכים להיות סדורים באותו האופן בסוג של הדהוד. אתם מכוונים בידי המיתר... ככל שצלילו של מיתר מתרכך, האנרגיה שלו מקרינה על פני שטח נרחב יותר... אם אתם מלווים אותו אל תוך הדומיה, הוא עשוי לקחת אתכם אתו כנוסעים..." (מתוך להקשיב, וויליאם אלאודין מאתיו, הוצאת פראג).
אפרת
מטפלת בשיטת בואן-NST
כי לחיות עם כאב זה לא כורח המציאות
עושה מסג' שמנים
כי זה כיף
ולומדת שיטת פאולה
כדי ללמוד וללמד תחזוקה עצמאית
מכירים את התחושה הזו בגוף כשכואב? שמעתם אנשים שכואב להם אומרים את זה?
"אני צריך שיכנסו בי" "חזק" "כן כאן בדיוק בנקודה הזאת" "איייי"
האמנם?
כשמישהו צועק עלינו, הרבה יותר קשה לנו להקשיב באמת למה שיש לו להגיד, מאשר אם היה משמיע את דבריו בשקט ואם הוא גם דורך על יבלת על הדרך , אז בכלל.
מגע חזק וחודרני בנקודת תורפה יכול לעורר את מערכות ההגנה של הגוף במקום להתקבל בברכה.
יש כאלו שסף הכאב שלהם מאד רחוק, יש בינינו שיכולים בעזרת עבודה מודעת לפתוח את ההגנות, להרפות את השרירים ולאפשר את הכאב. יש אפילו את אלו שיכולים לתת שיכנסו להם בכאב עד הסוף.
הפעלת לחץ על המקום הכואב תרגיש נעימה (באופן מוזר משהו), עד שלב מסוים. כשהכאב פתאום גובר מתעורר רפלקס הרתיעה, אם הלחץ ימשיך והכאב יגבר ישלח המוח פקודות הגנה, אולי אפילו אחד משלושת ה"Fים" Flea, Freeze, Fight)), לברוח, לקפוא או להלחם. בכל מקרה - אם לא התעלפנו שאז נהיה בהרפיה מוחלטת - יתכווצו שרירים. במקרה הפחות גרוע ההתכווצות תהיה מקומית. ככל שהאיום גדול יותר, ההגנה תקיף שטח גדול יותר והדרך אל פתרון הבעיה, אל מוקד הכאב תתארך.
הגוף שלנו פתוח הרבה יותר ונענה מהר יותר ל"תקשורת מרפאה" כשהוא לא מרגיש מאוים, כשנוגעים בו בעדינות, ומעבירים מסר קצר ברור ומדויק.
כי גם לכמות המסרים המועברת יש חשיבות. כשיוסי דופק על דלת ביתנו, פסי קורא מן החלון האחד ומשה מן החלון השני והכלב נובח אלינו מהמרפסת והילד מהמטבח, יש סיכוי טוב שלא נפתח לאף אחד מהם ובכל מקרה לא נוכל להענות לכולם בו זמנית. מספר רב מידי של מסרים יוצר עומס על יכולת הקליטה והתגובה שלנו ועלול לגרום לסינון ואף לחסימה מוחלטת.
וכאב מלכתחילה יוצר עומס על יכולתנו זו. וכשהכאב ממש חמור אנחנו כבר לא רוצים בכלל שייגעו בנו.
כאב, מכל סוג שהוא, הוא לא עונש הוא שפה, שמפנה את תשומת לבנו למצב המצריך התייחסות ומוסרת מידע. שיטת בואן-NST דוברת את השפה.
טום בואן (אוסטרליה , 1916-1982) פיתח שיטת טיפול במגע שהיא בעצם שפה המאפשרת תקשורת פשוטה, עדינה ולכן מאד אפקטיבית, עם הגוף. תוך שימוש במערכת התקשורת הקיימת - רשת הקולטנים של מערכת העצבים הפרושה על שטח הפנים של הגוף - העור.
תנועה יחודית (אבקת הקסם המתבלנת את הצד הפיסיולוגי של השיטה), נעשית בסדרות של רצפים על פני העור, בעדינות ובדיוק רב, כמעט ללא הפעלת לחץ. בין סדרת תנועות אחת לבאה אחריה יש מספר דקות הפסקה המעניקות לגוף זמן לקלוט, להבין, לשמור ואפילו להגיב. נקודות המגע מתייחסות בדרך כלל לנקודות החיבור של שרירים וגידים לעצמות, התנועה נעשית לרוחב השריר, כמו פריטה על מיתר. תו מצטרף לתו. אות לאות נבנה משפט, נכתב המסר ונשלח.
"...כוחה של פריטה באצבע...תחום ומתועל על ידי מיתר, הכוח האצור הופך לרטט מוזיקלי שמתפזר בהדרגה...אתם הופכים להיות סדורים באותו האופן בסוג של הדהוד. אתם מכוונים בידי המיתר... ככל שצלילו של מיתר מתרכך, האנרגיה שלו מקרינה על פני שטח נרחב יותר... אם אתם מלווים אותו אל תוך הדומיה, הוא עשוי לקחת אתכם אתו כנוסעים..." (מתוך להקשיב, וויליאם אלאודין מאתיו, הוצאת פראג).
אפרת
מטפלת בשיטת בואן-NST
כי לחיות עם כאב זה לא כורח המציאות
עושה מסג' שמנים
כי זה כיף
ולומדת שיטת פאולה
כדי ללמוד וללמד תחזוקה עצמאית
