אז אחרי ההצעה, ההתרגשות, האירוסין, והזמן שלקח לי לעכל את זה שאני מתחתנת, הגיעה גם השאלה החשובה והגדולה: איפה נגור?
השאלה הזאת התפרצה כרעם ביום בהיר ותפסה אותי בין המדידות של שמלת הכלה לבין בחירת סידורי הפרחים, אבל לא היתה לי ברירה. למרות שהייתי באופוריה גדולה כל כך, הייתי צריכה לתת עליה את הדעת. ולהחליט. או פשוט להתחיל לחשוב על איפה אני רוצה לבנות את החיים שלי, באיזו סביבה אני רוצה לגדל את ילדיי, ואיזה סוג של מקום אני מחפשת.
שנינו גדלנו במרכז, בערים לא זולות במיוחד (אלא אם כן אתם רוטשילד ומחיר של כמעט שני מיליון לדירת ארבעה חדרים נראה לכם סכום פעוט), אז ככה שלגור ממש ליד ההורים ירד מהפרק. מצד שני, מענייני נוחות וקרבה למקומות עבודה רבים שנמצאים במרכז, החלטנו גם לא להתרחק יתר על המידה.
לבחור מקום לגור בו זוהי משימה לא פשוטה. הגעתי למסקנה הזאת, טוב, אחרי שעתיים שדשתי בעניין.
יש אנשים שאוהבים את השקט שביישוב מרוחק, יש כאלה שאוהבים את ההמולה של העיר, יש כאלה שאוהבים נופים ומרחבים ירוקים, וישנם שדווקא בניינים וקניונים עושים להם את זה. לי לא היתה העדפה מיוחדת לאיזור מסויים של מגורים. הדבר הראשון שעמד בראש סדר העדיפויות שלי היתה האוכלוסיה. כל זוג צעיר רוצה לגור בסביבה מוקפת צעירים, בדיוק כמוהם. אף אחד לא רוצה להשתקע במקום שבו יש רק אנשים בני 50 ומעלה שקרובים לגיל הפנסיה. כולם מעדיפים את האווירה הצעירה והקלילה, מקום שבו יש ילדים קטנים עם אור בעיניים שמתרוצצים ומשחקים זה עם זה, ממש כמו פעם.
הבעיה היא שאצלינו, הדתיים, ישנה נטייה להתגורר במקומות שבהם יש רק דתיים. וזה לא מהתנשאות חלילה, פשוט זה לא נעים שבבוקר שבת כשחוזרים מבית הכנסת שומעים קובי פרץ בפול ווליום מהבניין של השכן ליד, או שעוברות מכוניות בלי סוף בכביש שליד בית הכנסת ומעכירות את אווירת השבת.
ולמה קראתי לזה בעיה? בדיוק בגלל המטרה שלשמה הוקם האתר הזה. כשאתה גר רק עם דתיים, איך תנפץ את הסטיגמות ואת הדעות הקדומות שיש לך על חילונים, או שלהם יש עליך? אין אפשרות להתגבר על כל המחלוקות שיש ביננו כשאין לנו בכלל אינטראקציה אחד עם השני.
ואז, אחרי כל המחשבות האלה, שפרשתי בפניכם עכשיו, עלה לי הרעיון. גרעינים תורניים.
למי שעוד לא יודע, גרעינים תורניים זו יוזמה מבורכת של זוגות צעירים שהחליטו לצאת מהבועה ולהתגורר בערים שדווקא אין בהן אוכלוסייה שגדלה על חינוך תורני, בלשון המעטה. הזוגות האלה הולכים דווקא לערים שהכי פחות מצופה מהם לגור שם, ערים שיש בהם המון חילונים, עולים חדשים, ואפילו ערבים. עצם ההשתקעות שלהם במקומות האלה מגבירה את הזיקה היהודית במקום, שכן הם מקימים שם בתי ספר וגנים, תנועות נוער, פעילויות שונות לתושבי העיר והרשימה עוד ארוכה. עד היום הוקמו גרעינים תורניים רבים בערים כמו: לוד, באר שבע, רמלה, יפו וכו?.
רעיון כזה נשמע לי קסום כי כך אוכל גם לגור ליד צעירים דתיים, וגם לתרום ולהשפיע. עכשיו נותר רק להתחיל לחפש.
___________________________________________________________________________
מתוך הבלוג של חן ורמוט, מאתר הארגון 'צו פיוס'.
