תרפיית הגשטלט: ריפוי כאן ועכשיו 

תרפיית הגשטלט: ריפוי כאן ועכשיו

משמעות המילה "גשטלט" בגרמנית היא: תבנית, דמות, או שלם בעל משמעות. 

בשנת 1923 גילה מקס וורטהיימר שבבני אדם קיימת נטייה לעשות סדר פנימי לאופן שבו הם תופסים את המידע שאליו הם נחשפים.

בהמשך הוכיחו תלמידיו וממשיכי דרכו כי האדם קולט אינפורמציה כתבניות גם כשאלה אינן שלמות, ונוטה להשלים את  המידע החסר לסגירת התבנית  מתוך ידיעותיו וניסיונותיו הקודמים.

מתוך כך אחד הרעיונות המרכזיים בגשטלט הוא שאנחנו אוסף רב של תבניות אותן אספנו במהלך חיינו.

זיכרונות, חוויות, פרשנויות סובייקטיביות על חוויות וזיכרונות עבר, אפילו דעותיהם של אחרים משמעותיים נכנסות לתוך התבניות האישיות שלנו.

מכיוון שהמוח אינו יכול לסבול חוסר סדר ועניינים פתוחים, אנחנו חייבים לעשות סדר ולהשלים אותם על פי אינפורמציות ותפיסת העולם שלנו בכל דבר.

כך, דרך ארגון ייחודי וסובייקטיבי בתוכנו, ארגון של מיקום, דמות ורקע, דמיון, קירבה, סדר, המשכיות, צורה ופרטי מידע רבים ונפרדים שאנחנו קולטים, מעבדים ומשלימים, כמו גם הדרך בה הם מצטרפים בתוכנו והופכים לכלל שלמות בעלת משמעות עבורנו, היא זו ההופכת לתבנית.

כל אחת מהתבניות הסובייקטיביות הללו וכולן יחד הנמצאות בתוכנו יוצרות את ה "אני" הייחודי, השונה והחד –פעמי. 

פריץ פרלס, רופא ומומחה בפסיכואנליזה, פיתח את "תרפיית הגשטלט" באמצע המאה העשרים כאינטגרציה של גישות פילוסופיות ופסיכולוגיות רבות וטבע אותה כמושג המציין את התבנית שעל פיה תופש ומזהה האישי את צרכיו ומארגן את פעילויותיו כדי לספק, לצמוח ולהתפתח בעזרתן.

השימוש בתרפיית הגשטלט מאפשרת לאינדיבידואל להעלות את רמת המודעות, לקחת בעלות ואחריות על חייו ולהרחיב את יכולות הבחירה שלו. 

בתרפיית הגשטלט עוסקים כאמור במספר נושאים מרכזיים ביניהם: כאן ועכשיו, דמות ורקע, עניינים לא סגורים, קונטקט – הפרעות בקונטקט, קוטביות ועוד. 

בעבודה עם תרפיית הגשטלט מאמינים שהעבודה צריכה ויכולה להיעשות אך ורק בהווה, כיוון שההווה הוא הזמן בו מתרחשת ההתנסות, המפגש בין אנשים.

מכאן שרק בכאן ובעכשיו אנחנו חווים ומרגישים. 

מתוך המודעות לעצמנו ולפעולות שלנו בכאן ובעכשיו, ניתן לגלות איך אנחנו מייצרים לעצמנו את הקשיים ומכאן גם את הדרך לפתור אותם במסגרת ההווה העכשווי.

לימוד זה יגדיל את היכולת שלנו לחקור ולמצוא פתרונות בזמן אמת בכל רגע נתון.

כפי שאומר פרלס בספרו "גשטלט – מילה במילה":  "כשאתה שרוי בתוך העכשיו עומד לך כוח יצירה, עומד לך כוח המצאה. בהיכון חושיך, בהיפקח עיניך ובהיכרות אוזניך - כמוך כילד הקטן מצוא תמצא את הפתרון". 

בתבניות שלנו יש משמעות רבה לפרטים, לתפאורה של האירוע, לכל מה שיש ברקע, ולדמות אליה אנחנו מכוונים את תשומת הלב שלנו. כך פעמים רבות אנחנו מפרשים את מה שאנו רואים, שומעים, מרגישים.

כשאנחנו נותנים תשומת לב ואנרגיה לחלק מסוים הוא זה ההופך למשמעותי.

כך רקע יכול להפוך לדמות ודמות יכולה להפוך לרקע.

מעצם כך אנחנו יכולים לאפשר לעצמנו לבדוק כל תבנית שבנו מכמה נקודות מבט ומכאן ללמוד בכל פעם דברים חדשים על מה שנהפוך לדמות העיקרית. 

תבניות, או "עניינים לא סגורים" בחיינו שוכנים בדרך כלל ברקע והופכים לדמות כאשר גירוי, או תגובה וכדומה מפעילים אותם, לעיתים באופן מודע, במקרים רבים באופן לא מודע, או אז הם  מתפרצים אל מעל לפני השטח ויוצרים תגובה שבמקרים רבים אינה הולמת את המצב הנתון הקורה בעכשיו. 

השאלות המתבקשות הן: איך תבניות אלה עדיין משרתות אותנו היום? איך נלמד לנהל אותן  באופן מעצים ובונה? 

כאן משלבת העבודה עם תרפיית הגשטלט את המודעות והאחריות האישית שלנו.

כאמור, המפתח למודעות עצמית טמון בנוכחות מלאה ברגע הזה ובהבנת התהליכים המתרחשים בו.

כאשר אנחנו מודעים לכל החלקים בתוכנו, גם לאותם חלקים הנמצאים בנו שלעיתים יש לנו נטייה להכחישם, כמו גם לתבניות ולעניינים הלא סגורים המפעילים אותנו, או אז נוכל לבחור ולקחת אחריות מלאה על חיינו, על כל החלקים שלנו, להבין מה הם תורמים לנו. נוכל לשחזר חוויות טראומטיות שחווינו, לייצר עבורן חוויות חדשות, מתקנות, כאלה שיאפשרו לנו להחזיר את השליטה לחיינו, לנתק את המתגים האוטומטיים המפעילים אותנו בהווה. מתוך אלה יתאפשר לנו לחיות את חיינו באופן מלא ומספק.