אנחנו שורדים. אנחנו שורדים תוך כדי תנועה מתמדת, לא מרגישים את רוחות השינוי שמכות ללא הפסקה. יש רגעים שבהם אנו עומדים ובוהים אל תוך חלל השינוי שנפער, שנעשה יותר ויותר עמוק. אפשר ללא ספק לקבוע שאנו בעיצומו של תהליך שינוי-חברתי הנראה לעין למרות כל מסכות השגרה.
שלא כמו בזמנים ההם, עת הומצא החשמל, הטלפון ומנוע הקיטור. היום, אנו ערים פחות לשינויים שחלים, כתוצאה מהמצאות חדשות שצצות כמו "כוכבים נולדים" בפריים טיים. המובן מאליו, קיבל נופך חדש בדמות "לייקים", אישורים, ושיתופי חוויות יומיומיים.
מילת המפתח היא: ש פ ע , שפע של מידע הזורם באמצעות שפע של המצאות וחידושים ששוטפים אותנו ללא הרף, מכריחים אותנו לפעור פיות בהתחלה, לעבור את קשיי ההסתגלות כל פעם מחדש, ולהתרגל למציאות חדשה בחיינו.
עם תהליך ההתפתחות המודרנית, שכלל פתיחת בתי קפה ומסעדות, ברים ופאבים ועוד שכלולים מנצחים של התכנסות לצורך שעשוע והפגת המתח היומי, והצורך הבלתי פוסק של בני האדם להיות מעודכנים במתרחש סביבם (כי עכשיו אפשר), התחיל לצמוח לו תהליך כלאיים חדש, "רשתות חברתיות".
המתכון המנצח לשילוב הבילוי החברתי והבילוי הרשתי. כך מוצא עצמו המשתמש המצוי, מרפרף לו על דפי הרשת המקוונת ודולה מידע על אחרים תוך כדי שיתוף מכוון ומקוון של חייו הפרטיים.
הוא מצליח לשתף את כל מי שרק ירצה (ולפעמים גם כאלו שלא) במתרחש סביבו דקה דקה, הוא מעודכן בנעשה ברמת השניות הספורות, יודע להשתמש באינסטינקטים הפראיים שלו, לשלוף תגובה מהירה וחדה מהמותן, ללטף בלייק או להתעלם ב"Ignore" אלגנטי מ"סכנה" מרחפת. כך הפכנו בעל כורחנו (יש גם כאלו שיגידו שלא), לעכבישי רשת הטווים סביבם מארג חברתי-תקשורתי בעל הישגים מרשימים.
מעולם לא קמה מהפכה תקשורתית בקנה מידה כ"כ גדול, אני משוכנע שאפילו לאלכסנדר גרהם בל, ממציא הטלפון הנודע, אילולא גם חלם בהקיץ, לא היה ולו שמץ של מושג לאן ירחיקו לכת בנושא התקשורת. את זרעי התקשורת שהאחרון הניח, קטפו הרשתות החברתיות כמעט בצורה אוטומטית, רוכבים על גלי ההצלחה של תשתית האינטרנט שהוכיחה את עצמה כמובילת שינויים מרחיקי לכת..
הרשתות החברתיות נוגעות בכל אחד ואחד מאיתנו, הן נוצרו כדי למלא את החסר או להוסיף על הקיים. האדם, בהיותו נפש חיה, זקוק למרחב החברתי. היום הוא כבר לא צריך לצאת מביתו בשביל לקבל אתנחתא חברותית קלה... הוא פשוט צריך לתת לאצבעות ללכת במקומו.. במלוא משמעות המונח.
פייסבוק, טוויטר, מייספס ולינקדין...כולם נוצרו יש מאין, בעידן שבו דפים וירטואליים כמעט ואינם נגמרים, עידן שבו המושג "תקצר היריעה מלהכיל" תלוי ברוחב הפס שלך, האינסופיות נתפסת כמובן מאליו. ההתעסקות סביב פייסבוק וטוויטר בלתי ניתנת למניעה, החל מתאגיד בקנה מידה עולמי וכלה בעסק משפחתי קטן, לכולם יש פייסבוק.
טווח הגילאים כבר לא מוגדר, תינוקות שעוד רק נולדו שואפים ללא ידיעתם אוויר פייסבוקי בחסות הוריהם. אפילו פלח השוק הקשה שבאוכלוסיה ? הישישים שבחברה, למדו איך לעדכן את הסטטוס ולשלוח מברק וירטואלי מרגש ואף להעלות סרטון, בו אפילו הם נראים המומים מעצמם.
מטבע הדברים, תקשורת בתקשורת תליא (תלויה), הרשתות החברתיות הפכו להיות כר פורה לכל עיתונאי, בלוגר או אפילו לוחם פואטי מקומי שמשרך את דרכו בתובנותיו העמוקות.
דיונים על סטטוס מעניין, תמונה מרגשת או סתם נושא משותף, הפכו להיות נחלת הכלל, קבוצות אינטלקטואליות שנוצרו מתדיינות על נושאים פילוסופיים רחבים, ממצים את צחצוח הלשונות המלטש. עיתונים ומגזינים מעלים שוב ושוב תמונות נבחרות מהיום שהיה. תוכניות טלוויזיה דואגות ללא הרף להזכיר לנו לבקר את דף הבית שלהם בפייסבוק, כאילו חוששות שמא לא הספיקה לנו שעת צפייה. מחאות חברתיות מתהוות ומתקיימות בזכות מכונת הרשת-החברתית המשומנת.
עיתונאים רבים, יכולים כיום לקבל משוב מידי לכתבה שפרסמו דקות לפני, לערוך דיון בין המוני אנשים שיתנו את דעתם ויציפו את האמור ב"לייקים" מפרגנים או ב"אנ-לייקים" בלתי נראים. הלוגו התכלכל של "פייסבוק" קיים כמעט בכל דף בעל השפעה ואינטרס מסחרי. המיזוג שנוצר יוצר תקשורת יותר מעניינת, חדה ומדויקת, המסוגלת ליצור שיח ציבורי נרחב גם על נושאים פחות מדוברים. המהפכה בעיצומה והיא חלק בלתי נפרד משורשיה הנטועים והמוכרים לכולנו- העיתונים.
לא רחוק היום, בו סטטוסים יעברו מעמוד הפייסבוק הוירטואלי למכבש הדפוס הידוע לכולנו.
ללא כל ספק, העיתונות המסורתית הצליחה לשלב את העיתונות הווירטואלית המתחדשת ולהנגיש את המידע השוטף כמו גם את פוטנציאל הפופולריות החברתית הטמונה ברשתות החברתיות....יש עוד למה לצפות.
אם אהבתם את מה שקראתם- זה יהיה טבעי שתגידו לעצמכם בלב...ליייק.
נרי צוברי
