ההבדל בין פסימיסט לאופטימיסט - האחריות שלנו על מציאות חיינו 

וינסטון צ'רצ'יל אמר בחוכמתו "פסימיסט רואה קושי בכל הזדמנות, אופטימיסט רואה הזדמנות בכל קושי."

מה מאפשר לאחד לראות את הטוב, החיובי, את התקווה, את היתרונות של המצב ומה חוסם את השני מלראות את כל זה והוא רואה רק את החסרונות, את הסיכונים, את הקושי, הבעיה והמגרעות?

כמובן, שזה נובע מהתפיסות ומההתנסויות חיים של האדם מן העבר בילדותו. נסיבות חייו של האדם הן אלה שבנו לו את תבניות החשיבה, את דרך ההסתכלות שלו, תפיסת העצמי, הזולת ותפיסת המציאות שלו.

הדברים נובעים עוד מחייו ודפוסי ההיקשרות שלו כילד במשפחת המוצא שלו על כל ערכיה, חוקיה הגלויים והסמויים, מנהגיה, אמונותיה, המיתוסים שלה והרגליה.

למשל, ילד יכול לגדול במשפחה שבה אסור "להוציא כביסה מלוכלכת החוצה כי זה מסוכן", או במשפחה בה רמת החרדה גבוהה שעפ"י תפיסתה כל אחד עלול לפגוע וצריך להיות ערוך ומוכן לכל סכנה מכל אחד ובכל מצב, ועוד נסיבות רבות אחרות ומורכבות של החיים, ייצא אל העולם מנקודה הישרדותית ויגיב עם כל מערכות ההגנה שלו גם למצבים פשוטים כשאין בהם שום סכנה אמיתית וממשית במציאות, ויפעל בדרך של  'להרוג נמלה עם טנק'.

לא על זה אני רוצה להרחיב ולהתמקד אלא דווקא על אחת התוצאות של זה והיא הגישה של האדם שמתפתחת לחיים בכלל, אל עצמו ואל האחרים כזולת. וכבר אמר צ'רצ'יל " "גישה היא דבר קטן שעושה הבדל גדול".
זו לא תורשה או ירושה שיש הכרח או חייבים לחיות איתה כל החיים אלא שגישה זה דבר שניתן לשינוי.
אני רוצה להדגים את ההבדלים בגישה שלנו לחיים וכיצד יעיל יותר להתנהל באמצעות סיפור.

 והסיפור הוא כזה...

                                אגדה אינדיאנית

אינדיאני זקן ישב עם נכדו וסיפר לו שבתוך כל אדם שוכנים שני זאבים
וביניהם מתנהלת מלחמה מתמשכת, שאינה נפסקת לעולם.
הזאב האחד הוא זאב הרוע, הכעס, הכאב, התסכול, הקנאה
וצרות העין, העצב, העלבון, חוסר ההערכה העצמית...
הזאב השני הוא זאב האהבה, הקבלה, החמלה, החיוך, האושר,
התקווה, התמיכה, הצחוק, החיבה....

שאל הנכד: ואיזה זאב מנצח במלחמה, סבא?
ענה הסב: זה שאתה מאכיל אותו.

חשוב להבין כי במקום שאנחנו משקיעים את תשומת הלב שלנו, שם אנחנו חיים.
שם תהיה אנרגית החיים שלנו. זאת תהיה מציאות החיים שלנו.

תלוי על מה אנחנו מסתכלים!!! זה בידינו!!!

אם אנחנו מסתכלים רק על חצי הכוס הריקה אז החוויה שלנו תתמקד במה שאין לנו במיוחד, לעומת האחרים.
התוצאה עלולה להיות מועקה, מצב רוח ירוד, נחיתות, חוסר ביטחון, רוגזנות ותוקפנות, בכי וכל אלה בליווי תחושות של עצב, כעס, ייאוש, דכדוך, בדידות ואפילו דיכאון.

לדוגמא, דבר שקורה לא מעט במקומותינו בכלל ובין בני זוג בפרט, במהלך טיפול זוגי באחת הפגישות הראשונות לאחר שהמתח נעלם בין בני הזוג, האווירה הופשרה, ומרחב היחסים התרכך, אמרה מיכל (שם בדוי) לבעלה, (אמיתי לגמרי) "נכון שעשית לי ארוחת ערב כמו שאני אוהבת ונכון שעזרת לי בהכנות ליום ההולדת ונכון שהבאת לי פרחים לוולנטיינ'ס דיי ומאד אהבתי את זה ונכון...ונכון... אבל מה שהפריע לי זה שנתת לי הרגשה שאני לא בסדר שאני מכינה יותר מידיי ושאני מגזימה".

מיכל ערבבה הערכה עם תסכול, ערבבה את שפת השפע עם שפת החסר.
במקום להסתכל על השינוי לטובה שהתרחש ועל ההשפעה שיש לו עליה ועל הזוגיות שלהם, במקום להעריך את בעלה על מה שהוא עשה ולשים נקודה!!! היא אמרה"אבל.." והתחילה להתלונן על מה שעוד אין..

כששמים "אבל" אחרי הערכה ודברים טובים שאומרים, ה"אבל" מבטל את כל מה שהיה לפניו ומה שנשאר זה מה שבא אחרי ה"אבל"..

מזל שזה בתוך תהליך טיפולי שאפשר לשים לב אליו ולשנות את המהלך כי כשזה קורה בבית בין בני הזוג, סיכוי סביר הוא שהבעל יפסיק לעשות את מה שכבר הוא התחיל לעשות... ואז שכרה(ם) יצא בהפסדה(ם)!! ובגדול!! לא חבל? במיוחד שגם המציאות עצמה השתנתה?

בכל מצב אנחנו יכולים לראות את היתרונות ו/או החסרונות שלו. את החיובי ואת השלילי שבו. המציאות היא אותה מציאות, אפשר להסתכל עליה באור חיובי ואפשר בדרך שלילית. אנשים שונים מסתכלים עליה בדרך שונה וזה עושה את ההבדל בין הפסימיסט לאופטימיסט.

יש לנו את היכולת לבחור במה אנחנו מתמקדים, לאן אנחנו מפנים את תשומת הלב שלנו ואיפה אנחנו משקיעים את האנרגיה שלנו על כל רבדיה, הרגשיים, המחשבתיים, ההתנהגותיים והחושניים שלנו.

אם נשקיע את עצמנו במחשבות שליליות, ב"אין" שבחיינו, שם תהיה האנרגיה שלנו, גישתנו לעצמנו וכלפי המציאות תהיה שלילית בלבד וכך גם נחווה אותה. כתוצאה מכך, נפעל ונתנהג מתוך נקודת מוצא שלילית ונראה רק מה לא עובד לנו בחיים. נרגיש מסכנים, אומללים, לא מוצלחים, מקופחים, נחותים, חסרי ערך, חלשים, דחויים, חסרי אונים, חרדים, עצובים, מיואשים ואף, מדוכאים.

לעומת זאת, אם נפנה את תשומת הלב שלנו ונתמקד ב"יש", אנרגית החיים שלנו תתמקד בחיובי, דבר שיוביל אותנו לחשוב ולהתנהג כלפי עצמנו וכלפי אחרים והמציאות בכלל באור חיובי. ממקום כזה אנחנו יכולים לקדם את עצמנו למטרות חדשות ולהשיג הישגים, להצליח במה שאנחנו עושים ולהיות במערכות יחסים
מהנות ומצמיחות.

תוצאות אלו יעניקו לנו שלווה, ביטחון, ערך, משמעות, סיפוק, נחת, אהבה, חיבה, שמחה ועוד.

זהו מעגל סגור שרק אנחנו יכולים לשנות אותו ולקבוע איך יהיה העולם הפנימי והחיצוני שלנו, איך נרגיש ואיך נפעל בתוך המציאות שלנו.

זה תלוי בנו בלבד! זו האחריות הבלעדית שלנו!

הלן קלר אמרה " אופטימיות הינה האמונה שמובילה להישג. שום דבר אינו יכול להיעשות ללא תקווה וביטחה. שום פסימיסט לא גילה מעולם את סודות הכוכבים או שט לארץ לא נודעת, או פרץ את הדרך למרחבי רקיע חדשים בעבור הרוח האנושית."

אנחנו יכולים להישאר בשלילי וב"אין", ולעיתים אף אנחנו מתפתים להישאר שם, זו בחירה, אך מן הסתם נגרום לעצמנו להישאר בתוך סביבה פנימית וחיצונית עגומה בה יש כאב, סבל, תקיעות ומצוקה רבים.
מי אמר שחייבים לחיות כך? יש לנו גם אפשרות אחרת! וזה בידיים שלנו!
זה לא תמיד קל אבל בהחלט אפשרי ורצוי. התוצאות שיגיעו שוות את המאמץ.

לפעמים, אנחנו לא יכולים לשנות את המציאות אבל אנחנו יכולים לשנות את ההתייחסות שלנו לגביה וזה עושה את כל ההבדל.

בדרך זו, בה אנחנו עושים בחירה מתוך אחריות עצמית והופכים להיות בעלי הבית של העולם הפנימי והחיצוני שלנו, אנחנו לא נותנים יותר לדברים הקשים לנהל את חיינו.
אנחנו מחזירים לעצמנו את השליטה על החיים שלנו, את הפרופורציות ונותנים לעצמנו פרספקטיבה טובה יותר על החיים.  

התנהלות חיובית שכזו מסייעת לנו לצמוח כאנשים בשלים ומפותחים יותר ומעצימה את יכולתנו להכיל תסכולים, קשיים ומכשולים שעומדים בפנינו. היא מאפשרת לנו גמישות חשיבה באמצעותה אנחנו יכולים לראות עוד כיוונים ודרכי התמודדות ממקום שקט, שקול, מאפשר ומקבל.

דרך זו גורמת לנו להרגיש תחושות של חופש, שחרור והקלה, עצמאות, חוזק, ביטחון, רוגע וסיפוק ואולי גם גאווה שהצלחנו להביא את עצמנו למקום מוצלח ונעים יותר.

אז, איזה זאב כדאי לכם, לדעתכם, להאכיל?

לקבלת סדרת הטיפים כל הסודות לשליטה וניהול כעסים, לחצו על הקישור