איך תעודדו אותם לכתוב 

 קשה להאמין. פעם היינו כותבים חיבורים בבית הספר. אחרי כל חופש גדול, אחרי הטיול השנתי, ופה ושם כחלק משיעורי לשון,. ידועה (לפחות בחתך הגיל שלי) הסיומת הקלאסית  לחיבור שאחרי הטיול השנתי: "חזרנו עייפים אך מרוצים".  הסיומת הזאת הועברה כ"מנטרה" מדור לדור, והפכה למין בדיחה קבועה. הבעיה שהיום רוב התלמידים לא רק שלא מכירים את הסיומת החבוטה הזאת, אלא שעד כיתה י"א, הם כמעט לא מתבקשים לכתוב חיבור.

אני עוקבת בדאגה אחר הידרדרות יכולת הכתיבה של הצעירים. בכיתות הנמוכות, הרבה מהמטלות הן מטלות בחירה וסימון (שאלות אמריקאיות). בכיתות הגבוהות יותר נפוץ מאוד נוהג ההכתבה הסיטונאית של סיכומים. התלמידים אמנם מתרגלים את הרצת העט על הנייר, אבל כמעט לא מתאמנים בכתיבה יצירתית. לעיתים ממש נדירות הם מתבקשים בכלל לכתוב משהו עצמאי, ואז מסתבר מה שראיתי פעמים רבות רבות בעבודתי עם לקויי למידה, בעלי הפרעות קשב, תלמידים חלשים וגם תלמידים רגילים לגמרי: יש להם מה לומר, אבל הם חוששים להביע את עצמם מתוך תחושה (מוצדקת בדרך כלל) שכתיבתם לא מספיק טובה.

דרך אגב, גם תלמידים חלשים ביותר יודעים לשם מה נחוץ "לכתוב יפה", כמו שהם מנסחים זאת. הם מבינים שכתיבה טובה מעלה אותם בדרגה, והיא כרטיס כניסה למועדון אקסקלוסיבי של משכילים. תתפלאו, אבל גם התלמידים האלה היו מאוד רוצים להשתייך למועדון הזה.

אמרה לי פעם מורתי החכמה לאסטרטגיות למידה שיכולת כתיבה משקפת האגו, ועם הזמן והניסיון ראיתי עד כמה היא צדקה. תלמיד שמרוצה מכתיבתו, ירגיש מספיק מעודד להמשיך לכתוב, גם אם הרגשתו לא תמיד מתיישבת עם המציאות, ולהיפך: תלמיד שמתבייש בכתיבתו, יעדיף להפסיד נקודות ולכתוב כתיבה מברקית, רק כדי לא להיחשף בקלונו.

אז איך לעודד את הילדים (הפרטיים או התלמידים) שלכם לכתוב?

• לעבור איתם על המטלה, לוודא שהבינו, ולתת להם לכתוב בחופשיות.
• לא להפסיק אותם גם אם עשו שגיאות מכל סוג שהוא (שגיאות כתיב, תחביר או תוכן).
• אחרי שכתבו, אם אלה הילדים הפרטיים, לקרוא הכל ולרשום שלוש הערות חיוביות, אבל אמיתיות. (אי אפשר לכתוב לילד שאוצר המילים דל ביותר:  "כתבת כמו משורר"). צריך לחפש, אפילו מתחת לאדמה, לפחות שתי נקודות זכות: הכתב, הכתיב, הסדר, הרעיון, המקוריות, הדבקות במטרה – העיקר שיהיו שם מחמאות. אם אתם מורים, הסבירו את עקרונות כתיבת ההערות החיוביות לתלמידיכם, ובקשו מהתלמידים להחליף ביניהם את תוצרי הכתיבה, כך שהם בעצם יחמיאו לתלמיד אחר על כתיבתו.
• לנסח את ההערות בצורה חיובית, למשל: "הכתיב שלך נכון" ולא: "אין לך שגיאות כתיב".
• בעיקר אם אתם מורים, אבל גם אם אתם הורים, אל תתקנו שגיאות בדף הכתיבה. כדאי לרכז שגיאות נפוצות, לכתוב אותן על הלוח (או על דף נפרד) להסביר איך לכתוב נכון, ולדאוג לתרגול הכתיבה הנכונה.. כך תחזקו את הדימוי העצמי ואת המוטיבציה  של התלמידים, מצד אחד, ולא תתעלמו משגיאות מצד שני.
• כשהסתיימה המטלה, בקשו מהילד לקרוא בקול רם מה שכתב, וגם את ההערות החיוביות. אל תשכחו להתפעל מהתוצאה, ולבדוק אם גם הוא מרוצה.  המטרה שהילד יהיה גאה בכתיבתו. זה ממש חשוב. אם הוא לא מרוצה, אפשר לעודד אותו ולומר משהו כמו: "זו רק התחלה, וכבר קיבלת מחמאות. יהיו לך עוד הזדמנויות להתאמן. בטוח שתצליח בעתיד", וכו'.
• אם אתם מורים, עודדו כתיבה חופשית. אם אתם הורים, עודדו כתיבה בכל דרך, מברכות לאירועים משפחתיים ועד יומן.

מה נותר? לקוות שתיישמו ולאחל הצלחה.

בהצלחה רבה,