זה לא אני זה הוא מדוע קשה לנו להכיר במציאות 

"זה לא אני זה הוא" מדוע קשה לנו להכיר במציאות?? קלו ליאור

כחובבת ספורט מושבעת נוהגת אני במהלך השבוע לפקוד את חדר הכושר ולגוון בסופי שבוע בהליכות רגליות במסלולים המיועדים לכך .

בעירנו מושם דגש רב על פעילות ספורטיבית בכל היבט וגוון החל משפע פעילויות הספורט המוצע בחוגים השונים, בעושר הרב של אולמות, מגרשי ומתקני הספורט שהעירייה הכשירה, וכלה במודעות הספורטיבית העירונית שבאה לביטוי בפעילויות הספורט העירוניות המתקיימות לעיתים קרובות ופתוחות לקהל המקומי .

במסגרת האוריאנטציה הספורטיבית, הקימה העירייה מסלולי הליכה מסודרים הכוללים בין היתר מדי שקילה אלקטרונים שממוקמים על גבי המסלולים .

לפני כשבועיים תוך כדי צעדה והקשבה למוסיקה שהשמיע הנגן שלי חזיתי באחד ההולכים שהחליט לבדוק "מה המצב" . במסגרת הבדיקה הוא עלה על אחד ממדי המשקל, הציץ בצג ששקף את משקלו......... , ירד בכעס רב שהוא מכבד את המשקל בבעיטה הגונה ובברכה של "משקל דפוק ".......

תגובתו לא נשארה ברמת המיקרו והתפתחה לרמת המקרו תוך שילוב אבחנה כעוסה על הכספים שהעירייה מבזבזת על "דברים" מיותרים .

נשאלת השאלה מה באמת מעורר את זעמו של הצועד, האם "כספי העירייה המבוזבזים " ?, האם תקינותו של מד השקילה" או שמא משקלו האישי - .
אם ננסה להתבונן בהתרחשות הדברים,נבין שהפעולה בה נקט הצועד הנה דוגמא לפן התנהגותי שכולנו משתמשים בו בחיי היום יום .

את הפן ההתנהגותי במונחים מעולם הילדות ניתן לתמצת לביטוי "זה לא אני זה הוא " , כלומר יש פה פעולת השלכה במסגרתה יש רצון לבריחה מהתמודדות עם ההכרה בקיום הבעיה ושעתוקה לגורם אחר .

ובחזרה לסיפור הצועד " איך הוא ביצע הלכה למעשה את אקט הבריחה וההשלכה ", זה לא שהמשקל שלי "לא בסדר", מד השקילה אינו בסדר והעירייה שמבזבזת את כספיה על אמצעים מיותרים היא לא בסדר . אני בסדר גמור , משקלי תקין, מה שלא בסדר זה שהעירייה מבזבזת כספים על דברים מיותרים וגם לא תקינים.

בואו וננסה לבדוק מה מוביל אותנו לדפוס התנהגות שכזה ?, מדוע אנו מסרבים להכיר במציאות/ בעיה?, מדוע אנו מנסים להתנתק מאותה מציאות ולחפש אשמים בגורמים חיצונים לנו - .

המענה לשאלות אלו הנו מורכב ,עשיר ומגוון, על מנת לבדוק מענה זה נציגו על מרכיביו השונים:

א. ההכרה בקיום הבעיה מאיימת , היא נתפסת כסוג של כישלון .
ב. ההכרה בקיום הבעיה מובילה לצורך בשינוי, הצורך בשינוי מפחיד ומרתיע .
ג. ההכרה בקיום הבעיה מובילה לשאלות של : " מה יהיה כעת שיש לי בעיה, שאני צריך
להתמודד עמה " , "כיצד אתמודד עמה" ," האם אצליח להתמודד עמה " - .
המענה לשאלות אינו ברור, ולכן הוא מוביל לתחושת חוסר וודאות .
ד. ההכרה בקיום הבעיה מובילהלמחשבה שהצורך בשינויידרוש משאבים אנרגטיים שלא תמיד
יש לנו רצון וכוח לאתרם ולגייסם .
ה. ההכרה בקיום הבעיה מאלצת אותנו לחרוג מסביבת הנוחות בה אנו שוהים .
ו. ההכרה בקיום הבעיה מביאה אותנו למחשבה שיש צורך בשינוי המערער על קיומה של
מעטפת הביטחון העטויה סביבנו .
ז. ההכרה בקיום הבעיה מובילה למחשבה שאנו ממוקמים באזור"לא טוב" "לא נוח" "לא
בטוח" ולפיכך, כמנגנון התנגדות לתחושות אלו אנו מפעילים את מנגנון ההכחשה .
ח. ההכרה בקיום הבעיה תופסת אותנו פעמים רבות בתקופות לא מתאימות ,לא נוחות
ומזמינות לחיינו הפתעות בלתי צפויות שלא נוח לנו עמן ולכן יש לנו נטייה
לעצימת עיניים ולהכחשת קיומן .
ט. ההכרה בקיום הבעיה והצורך בפתרונה, מובילים אותנו לעיתים לתקופות ולאזורים
בלתי נוחים ונעימים, בהם ניסינו להתמודד עם בעיות ולא הצלחנו ,ולכן כמנגנון
מונע אנו מסרבים להכיר בקיומה של הבעיה .

מגוון הטיעונים שהועלו לעיל משקפים נאמנה את הרצון שלנו לברוח מהמציאות , להכחיש את הבעיה ,להתעלם ממנה, או לחילופין להשליכה על גוף/ גורם/ אדם אחר .

אנו מתקשים לקבל את האחריות על ההכרה בקיום הבעיה וזיהויה, ובוודאי על הצורך בפתרונה ,
ולפיכך כמנגנוני מניעה אנו "עוצמים עיניים", מכחישים או לחילופין מגלגלים את הבעיה על מישהו או משהו אחר .


על מנת שאותו צועד ייקח את האחריות על חייו , בריאותו ומשקלו עליו לעבור את השלבים הבאים :

א. עליו להיות ער לתופעה, למציאות, לדפוס הבעיה .
ב. עליו להכיר בקיומה של המציאות / הבעיה .
ג. עליו לבחור "באקט הפעולה ", ברצון לשנות ולהשתנות .
ד. עליו לגבש אסטרטגיה- תוכנית מציאותית עם אבני דרך על מנת להשתחרר מהדפוס
הבעייתי .
ה. עליו לקחת על עצמו מחויבות ואחריות על ההכרה המתמדת בקיומה של הבעיה, על הצורך
בפתרונה ועל המעשים והצעדים שיובילו אותו לפתור את הבעיה ולשנות את המציאות שלו
ממצב מצוי למצב רצוי .

המאמר שהוצג כאן הציג שורה של הסברים וטיעונים לחוסר הרצון/ יכולת להכיר במציאות / מצב/ בעיה .
הערנות וההכרה בקיומה של מציאות מסוימת הנה שלב מקדים והכרחי המהווה מנגנון מחולל שינויים שהאדם רוצה ליישם בחייו.

ללא הערנות וההכרה בקיום המציאות, ללא היכולת להודות בהווייתה , לא יכולים להתחולל תהליכים המשכיים של לקיחת אחריות לשינויי וגיבוש אסטרטגיה לשחרור ממציאות זאת .

אם הנך רוצה לחולל שינוי במציאות ובהוויה , בראש ובראשונה עליך להכיר ולהיות מודע לקיום הבעיה .

אם ברצונך לשנות את חייך, אם ברצונך לשנות ולשפר את המציאות הסובבת אותך, תוכל לפנות אליי כך שיחדיו נוכל לזהות את המצוי ובכוחות משותפים לצעוד לעבר הרצוי .

ליאור קלו M.A, בניהול וייעוץ ארגוני ועיסקי
מאמנת אישית וקבוצתית
Lior.kalo@lmi.co.il
050-5675050