3 מרץ 2012
קזינו איראן
אמנם ראש הממשלה בנימין נתניהו דרש משריו לסכור פיהם באשר לסיכויי התקיפה הישראלית באיראן. אלא שראש הממשלה אינו שולט במוצא פיהם של אבירי חופש הביטוי "הנכון לשעתו", הם אנשי התקשורת.
לכאורה חייבים היינו לקיים דיון מושכל בצורך ובאפשרויות התקיפה, דיון פלורליטסי פתוח והוגן אלא שאיצטגניני וידעוני התקשורת מייתרים כל צורך בדיון בסוגיה, הם כבר קיבעו לכאורה דעתם ולקחו צד דהיינו, כולם עד אחד הינם כנגד התקיפה. למצער, מדי יום קופץ האוויל התקשורתי התורן וממתיק באוזנינו סוד כי אל לנו לתקוף באיראן והסיבות? אם לסכם, למרות המלל הרב, אין סיבות ממשיות. לכאורה, אסור לנו לתקוף פן יבולע לנו.
כותב טורים אלו נמנע בכוונת מכוון בעבר ואף כאן מלהביע דעה בעד או נגד תקיפה ישראלית באיראן. הסיבה לכך מובנת. כל דעה שנביע, סיכויה להיות נכונה הינן בדיוק כסיכוי של "השודד בעל היד האחת" ב"קזינו איראן", להביא לנו את הזכיה הגדולה. אנו האזרחים, בפשטות חסרים מידע חיוני, מוסמך ועדכני על מנת לחרוץ דעה מושכלת בעד או נגד התקיפה. כמשל הידוע אם כי בהקשר אחר "והמשכיל בעת ההיא יידום".
נישמע הגיוני, אלא שהגיון זה אינו עובד אצל "הנכונים לשעתם", הם ניתקפו בחיידק הטורף של הפטפטת (מוכוונת אינטרסי חוץ, אנטי ישראלים) ועמלים ליצור דעת קהל נגד התקיפה מתוך כוונה ליצור מסה קריטית למול מנהיגינו אשר תשכנעם לא לתקוף באיראן.
אנשי התקשורת חסרים מידע וזה הקיים בידם אינו מפורט יותר מהמידע אודות התקדמות הגרעין האירני מאשר המידע שבידי איצקוביץ נהג המונית מכרמיאל ומסעודה עקרת הבית מאופקים, מדוע בכל זאת מתעקשים העיתונאים לנסות ולשכנע את מנהיגינו כנגד התקיפה?
להבנת הרקע הסובב את ההתנהלות העיתונאית עלינו להתרומם כך וכך אלפי מטרים באוויר ולבחון את התמונה הרחבה יותר.
בנקודות מסוימות בעולם מתנהל מסע מתוזמר לדה-לגיטימציה, להפיכת מדינת ישראל למדינה מצורעת, מדינה שאין לה זכות קיום. המסע הזה אומנם נישען על הפזורה הערבית איסלמיסטית בעולם אך מוזן ומנוהל על ידי גורמים שונים לחלוטין. הסיבות הברורות לכאורה העולות בדעתו של אדם הוא כי מדינת ישראל מהווה מכשול בידי מעצמות המערב להשיג גישה נוחה וזולה יותר לאוצרות הנפט של המזרח התיכון בדרך של ריקודי "קומבייה" סוערים עם מדינות ערב כאשר ישראל אינה נמצאת יותר ברקע למכשול. טיעון זה הוא נכון ומחזיק מים אלא שהינו הטיעון הנכון לרובד הנמוך יותר ובא לכסות על הגורמים לאשורם המנהלים את המסע האנטי ישראלי בעולם.
קיימת סיבה עילית נוספת הרובצת כענן שחור מעל טיעוני הצורך בנפט ואלו הם סוחרי הנפט הגדולים בעולם אשר שלא במקרה מהווים גם השכבה השלטת והמכוונת את אירגוני "הסדר העולמי החדש".
אם השגת נפט זמין וזול ניראה כסיבה טובה דיה לרצון להפטר ממדינת ישראל היהודית והפיכתה למדינה ערבית פלשתינית, הרי שקיימת סיבה עילית יותר, חובקת עולם יותר המובלת בידי מנהיגי "הסדר העולמי החדש" וזו הינה שוב מדינת ישראל התקועה לאותם אנשים כעצם בגרון להשגת שליטה מלאה על הקורה במזרח התיכון בדרכם להשגה שליטה כלל עולמית, בדרך של פירוק הלאומים והקמת ממשלת-על עולמית רודנית, וטוטליטרית.
איראן גרעינית או איראן הרחוקה אך בפסע מהשגת נשק גרעיני הינה שלא במפתיע אינטרס מובהק של אותם אנשי "הסדר העולמי החדש". גם אם לא תייצר איראן נשק גרעיני אלא תהיה קרובה להשגתו במרחק נגיעה הרי המטרה מבחינתה הושלמה. איראן תוכל לאיים על ישראל (ועל מדינות שאינן עדיין בשליטה שיעית-איראנית), בשימוש בנשק זה תוך שיודעת כי הלך הרוחות במערב מייחס תכונות של "כלב משוגע" למנהיגים האיראנים המסוגלים (לכאורה- אך הם לא) ללא הנד עפעף להשתמש בנשק זה כנגד ישראל. כמובן כי מאותו הרגע בו נוצר מצב זה ישראל הופכת לברווז צולע. די באיום כי איראן תשליך פצצה גרעינית הנמצאת בידיה ומוכנה להטלה על ישראל על מנת לשתק כל תכנון ישראלי אפקטיבי, בנוסך התקפי, כתגובה לירי רקטות מסיבי של חמאס וחיזבאללה סוריה ואיראן על מרכזי הערים בישראל. אפשר בהחלט כי ישראל תעדיף ספיגה של מטחי טילים קונוונציונלים על ערי ישראל ללא תגובה ממשית, למעט משענת הקנה הרצוץ של ההגנה האוירית הטילית הרב- שכבתית שעדיין אינה מתפקדת כיאות, כנגד מטחי מאות טילים בו זמנית, מאשר להסתכן בפצצה גרעינית על ראשינו. דהיינו, איראן אינה חייבת להיות בעלת פצצה מוכנה באמתחתה או אף להטילה במדה וכבר מוכנה בידם, די לה כי תיצור המצג כי הפצצה בידה ותיצור הרושם כי הינה מוכנה להשתמש בה בכל עת כנגד ישראל
קל וחומר, כאשר יהיה בידה של איראן נשק גרעיני ממשי ומוכן להטלה. כל העיצורים והחסמים המוטלים על יוזמות ביטחוניות וצבאיות ישראליות כנאמר לעיל יועצמו מונים רבים עם הימצא פצצה ממשית ביד איראן.
בדיוק במצב כאוטי זה מעונינים אירגוני "הסדר העולמי החדש" (סי.אף.אר. ובילדרברג). אין ספק כי אירגוני "הסדר העולמי החדש" רואים ברכה רבה באיראן גרעינית אשר תהפוך את מדינת ישראל למדינה דמויית מדינת "ישראטין" כמאמר המנוח קדאפי ובא לעולם גואל.
כאשר אנו גורסים קיום יחסי תקשורת-הון-שילטון בהקשרה האמריקני–אירופי הרי שמרביתה המכרעת של אותה תקשורת חוץ נימצאת בידי אלי הון, בתי מלוכה, טייקונים ובנקאים בינלאומים. אלה הם אחד לאחד חברי אירגוני "הסדר העולמי החדש" (כאמור, סי.אפ.אר. ובילדרברג), כולם, עד האחרון שבהם. קשרי התקשורת העולמית והישראלים הינם ברורים, כולם חולקים את אותה השקפת שמאל רדיקלי, אוניברסליות, עולמית שפרושה המעוות הינו יצירת ממשלה עולמית אחת (טוטליטרית-דיקטטורית) הניבחרת על ידי עצמה מתוך עצמה (בית המשפט העליון הישראלי היה לו מהיכן להעתיק – ואכן שלא במפתיע חלקם של חבריו נימנים על הארגון העולמי הזה – אופס, אחד פחות), צבא עולמי אחד, משטרה עולמית אחת וכן הלאה תוך ביטול מוחלט של מדינות הלאום, גבולות וחסמים לאומיים, אתנים ודתיים. אהה כן, גם "מזרח תיכון חדש" העוקב אחר "הסדר העולמי החדש".
רבות דובר על אותם קשרי הון-שלטון-תקשורת גם במקומותינו. אין ספק כי ישנם גורמי הון בישראל הקשורים או חברים באירגוני "הסדר העולמי החדש" ומקבלים הוראותיהם מחוץ לגבולות ישראל. אין גם ספק כי קיימים עיתונאים בכירים (התבוננו ימינה ושמאלה – הזיהוי הוא קל) הקשורים בקישרי טובות הנאה תמורת שרותי סחריר בתוככי מדינת ישראל.
הערה, לא נחשוף כאן יתר על המידה (קיימים מעטים היודעים) אך קיימים אלו הנימנים על הצמרת השלטונית במדינת ישראל, בעלי מספרי חבר 2804 , 2894 באירגון "הסדר העולמי החדש" סי.אפ.אר. ניראה ובכל הזהירות הדרושה, כי הללו משרתים שני אדונים דהיינו, את הציבור בישראל ואת אדוניהם מעבר לים והמדובר הוא בנאמנות כפולה כאשר מי הראשונה מהן אינו וודאי.
כאשר אנו מצרפים את כל הגורמים והעובדות, המוצקות והנסיבתיות יחדיו, אנו אכן עדים לתזמורת הבצורת המתוזמנת בתקשורת הישראלית כנגד התקיפה באיראן. מטעמים אשר רובם אינם ממין הענין. כמובן כי במדה והם טועים הרי תמיד יכולים הם לטעון "אמת לשעתה", וזאת במדה וייוותר מהם שריד ופליט שאינו מפוחם לחלוטין מהשואה הגרעינית שאנו עומדים לפניה כאפשרות בהחלט ראלית.
לאלו מהקוראים החפצים לקבל באורח פרטני יותר את האמור לעיל באשר לאירגוני "הסדר העולמי החדש" והשפעתם המכרעת על התנהלות הממשל הישראלי בפרט משך שני העשורים שחלפו, לאלו החפצים לדעת מדוע הדברים אינם מתנהלים במקומותינו כפי שאמורים להתנהל, מוזמן לעיין בסיפרי (החינמי) שהקישור אליו נימצא בסיפא למאמר זה, בשם "משנאי החינם בנינו" פרק ראשון בשם (ואיך לא): "הסדר העולמי החדש".
אין בידנו הוכחות ישירות לקבלת טובות הנאה של אנשי תקשורת בתמורה לכתבות בעלות גוון פוליטי ומדיני בכיוון מסויים. אך ההוכחות הנסיבתיות הינן חזקות ביותר, אין הן מוצקות כדוגמת ההוכחות הישירות אך הינן קרובות אליהן באופן מרשיע. ההתגיסות התקשורתית נגד התקיפה הינה יותר ממרעימה, הינה פושעת. איננו באים לטעון כי התקיפה באיראן הינה מחויבת המציאות, אפשר והיא לא. אך לבוא ולטעון טענות מופרכות נגד התקיפה בלא בסיס מוצק ובלא ידע אמין ומוסמך הינו כאמור פשע כלפי אזרחי מדינת ישראל אשר תוצאתו מי ישורנו.
ראש ממשלת ישראל נתניהו אמר לערך זאת: "סיתמו את פיותיכם לעזאזל" והוא צדק.
התקשורת הישראלית, בחלקה (ראה הערכים "הארץ", "ידיעות אחרונות, גלי צה"ל, ערוצים 2-10 ודומיהם), אינה משרתת את הדמוקרטיה הישראלית אלא את האנטישמים בעלי כוונות ההשמד כנגדנו מארצות הים. התקשורת הישראלית פועלת חלקה הקטן ללא כוונת זדון וחלקה בכוונת מכוון כנגד האינטרסים הקיומים של מדינת ישראל. אנו כישראלים אל לנו לתמוה. ידיעות רבות מאששות הסברה כי בעת מלחמת לבנון 2 , בשם רדיפת רייטינג חסרת מידה ומצפון העבירו עיתונאים ישראלים בשידוריהם נקודות ציון אמיתיות מסכנות חיי ישראלים למטווח רקטות החזבאללה על ערי וישובי ישראל בעודם מודעים לנזק שגורמים, אך מתעלמים. מכיוון שגם עזמי בישארה הבוגד הערבי-נוצרי–ישראלי עשה כן, אזי מהו ההבדל בין עיתונאינו הלא חביבים ובוגדים כמאור הדור (ח"כ) בישארה (טיבי וזועבי – מאחוריכם)? ניתן לומר כי חצרנו התקשורתית האחורית מדיפה ריח באושים.
השיטה בה נוקטת העיתונות הינה זריעת פחד בציבור מפני תקיפה באיראן. למצער מדי יום מתפרסמים מאמרים המציינים את מספר הטילים המכוונים לעבר ישראל והמוכנים לשיגור מידי. מועצמים תאורים אודות תגובת עולם האיסלם כנגד ישראל במדה ונתקוף באיראן. אכן זה הינו מצב חמור אך אם בזריעת פחד עסקינן, מה באשר למאות אלפי ההרוגים ועוד מאות אלפי ניפגעי קרינה הצפויים להיוותר בנינו במדה ותהיה התקפה גרעינית על ישראל?. הנכלולים התקשורתים מגלגלים עינים ולואטים באוזנינו כי אל לה לתקשורת לזרוע בהלה בציבור ולכן אינם נותנים המשקל הראוי לסכנה האטומית. אכן אמת ויציב, אך אם כן, מדוע הינם זורעים בהלה מפני גשם הטילים הצפוי במקרה תקיפה? עיתונות הוגנת (אין חיה כזו בישראל) היתה חייבת להביא לדיון ציבורי הוגן ואובייקטיבי את שני צידי המטבע לתקיפה או להמנעות ממנה או לחילופין, מה שנאות יותר, לסכור קולמוסיהם ולהתיחס לנושא מהפן האקדמי בלבד.
סימוכין: "משנאי החינם בנינו"
http://www.aaronroll.com/democracy/Hatred_for_Nothing_Volume2.pdf
אהרון רול
המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים http://www.aaronroll.com http://www.global-report.net/aroll/>
