ערבות הדדית אהבה ואחריות -קודים חשובים במנהיגות 

לפרשת ויגש

יהודה מתגלה בפרשתנו –כמנהיג מעולה, אנו יודעים שלכל אורך ההיסטוריה של העם היהודי מאברהם יצחק ויעקב דרך דוד ושלמה ועד מנהיגי הקהילות בכל אתר ואתר בעולם במשך אלפי שנים , כולם ניצחו, הצליחו לשרוד ולהתקיים בזכות המנהיגים.

בפרשת ויגש מתגלה יהודה בהתנהגותו ובעשייתו כמנהיג אמיתי ואיכותי. יהודה מבין שיש לשמור על אביו יעקב-משום פיקוח נפש.יהודה מבין שלעיתים אדם חייב לסכן את עצמו כדי להציל ולשמור על חברו.בפרשת ויגש פרק לב אומר יהודה " כי עבדך "ערב" את הנער מעם אבי לאמור"...היינו יהודה מבהיר שהוא ערב ולוקח אחריות, אף מבהיר לאביו ליעקב- " אנוכי אערבנו מידי תבקשנו"...אם לא הביאותיו אליך...וחטאתי לך כל הימים...

לומדים אנו מיהודה חשיבותה של ערבות הדדית, שהרי אם יהודה לוקח על עצמו אחריות לבנימין הוא הופך לערב על בנימין. כאשר קיימת ערבות הדדית- פרושו- ששניהם מהווים כגוף אחד מלוכד ומאוחד.

כך אם אדם ערב לכספי חברו וחברו אינו יכול להחזיר הכסף- הערב חייב להשיג הכסף שנלקח מגוף אחר-שהרי הערב קשור קשר הדוק לאותה ערבות.

אנו מודעים לכניסת בני ישראל נארץ ישראל וחלוקת הארץ לשבטים. כל שבט קיבל נחלה-חלקה בו כל השבט התנחל. הערבות ההדדית שהחלה בפרשתנו בין יהודה לבנימין קשורה היטב כאילו היתה בגוף אחד- הרי חילקו את ירושלים הקדושה לשני השבטים בנימין ויהודה, מדהים עד כמה גדול כוחה של ערבות הדדית.

יהודה ידוע לנו במקרה של תמר- כאדם ישר אמיץ הוגן ואנושי-כמנהיג הנושא באחריות- לכל הנעשה עם עצמו וסביבתו.יהודה בפרשתנו מוכן לקחת אחריות על עצמו במקרה של הגביע-. הרמב"ם מבהיר לנו כי מי שיכול ליטול אחריות על הכלל כולו ולא רק על עצמו ראוי להיות מנהיג איכותי ואמיתי. מי שמסוגל להיות ערב לאחר ולחוש ששניהם כגוף אחד הוא מנהיג להפליא.

אנו לומדים מהתנהגותו של יהודה חשיבותה של אחדות בעם ישראל, ואחריות כל אחד מאיתנו על חבריו. לכן חשוב לשלב ייחודיותו של כל אדם, כל אחד צריך לפתח מוחו וכישוריו האישיים שלו אך תמיד תוך התחשבות באחר, אדם יכול ללמוד- להתקדם להתפתח ולהיות עשיר ומאושר אך עליו לתת תרומות ומעשרות וצדקה, לבצע משימות נתינה לכל הסובב. להשאיר לקט פאה ושכחה בשדהו של חקלאי.

עלינו בתחושת הערבות של כלל ישראל לקרב רחוקים ליצור סביבה תורנית- רוחנית אוהדת. לקבל על עצמנו אחריות ליצור חברה מושלמת טובה ואיכותית.פעילותו הרוחנית של כל אחד מאיתנו – צריכה להשפיע גם על חברים-לראות תמיד את הערבות ההדדית ככלי ככלי מהותי לפיתוחו והתקדמותו הרוחנית והמעשית של כל אחד מעם ישראל.

כאשר בני ישראל קיבלו את התורה-כתוב" ויחן שם ישראל",=מציינים חז"ל כאיש אחד בלב אחד".

כל ישראל ערבים זה בזה מאז קבלת התורה הפכנו לעם מאוחד ומלוכד. התורה מצווה עלינו לאהוב את חברנו במצוות " ואהבת לרעך כמוך" ,כל אדם חייב לאהוב את חברו כשם שהוא אוהב את עצמו- היינו על כל אחד מאיתנו לפתח את עצמו –לאהוב את עצמו ואז- חובה עלינו לאהוב את הזולת. ואהבת לרעך כמוך –מבהיר לנו היטב את הקשר עם  חשיבות הערבות ההדדית מאז יהודה ובנימין.

אנו לומדים מפרשתנו את הקשר בין הערבות ההדדית -שילוב האהבה- ולקיחת האחריות כקודים חשובים במנהיגותם של מנהיגים