חג פורים הוא החג האהוב עליי. פרט לאוזני המן אני אוהבת הכול בחג הזה, בעיקר היום, כבוגרת, אני נהנית מהעובדה שהוא מאפשר לי להתחפש, להשתטות ולחזור לרגע להיות ילדה.
נדמה שככל שהשנים חולפות, אנחנו זונחים את מנהג הילדות הנהדר הזה ורובנו כבר לא מתחפשים בפורים.
אני עוצרת רגע, חושבת ומגלה שרובנו בעצם ממשיכים להתחפש כל השנה..איך? אתם שואלים. ובכן, רובנו עוטים על עצמנו מסיכות ומסתירים את הזהות האמיתית שלנו מידי יום. יש כל כך הרבה מסיכות ולכל יש תפקיד משלה.
חלקנו עוטה את המסכה של האיש הנחמד ביותר עלי אדמות. מכירים אותו? הוא זה שתמיד יעזור לכולם, ישים את טובתו של האחר מעל טובתו שלו, יחייך תמיד לכולם ולעולם לא יגיד מילה רעה. מוכר נכון? רובנו משתמשים במסיכה הזו כי אנחנו פשוט רוצים שיאהבו אותנו ושיהיו בחברתנו.גם כשאנחנו מתנהגים כאנשים טובים, שחשוב להם לחיות בשלום עם כולם – כדאי שנשים לב אם אנחנו משלמים מחיר ומהו המחיר, כיוון שלעיתים אנחנו ממש לא חיים בשלום עם עצמנו.
יש את המסיכה של אני קשוח/ה וזועף ממש כדאי שתתפסו מרחק ממני- גם זו מסיכה די מוכרת, וזה שעוטה אותה לרוב פגוע וכואב בעצמו ובאיזשהו שלב בחיים הוא החליט שעדיף לא לתת לאף אחד להתקרב כדי שלא יפגע שוב אז הוא עוטה על עצמו קרה וקשוחה שבאמת משאירה את כולם רחוק ממנו...
יש אינספור סוגי מסיכות שמונעות מאיתנו להיות האני האותנטי שאנחנו.
אשתף אתכם בהחלטה אישית שלי: השנה שמתי לב יותר מתמיד, שאני מאוד נחמדה לכולם, לוקחת על עצמי את המשא הכבד של כל האנשים היקרים לי מסביבי ועושה הכל בשביל כולם וממש שום דבר בשביל עצמי, מה שהשאיר אותי מרוקנת ומתוסכלת ולפעמים אף הביא אותי למצבים של האשמה וכעס על הצד השני – זה שעשיתי בשבילו ועזרתי לו.
זיהיתי שהמסיכה הזאת משאירה אותי מרוקנת ומתוסכלת מצד אחד, ומאוד אהובה וטובת לב בעייני הבריות – מצד שני. הייתי צריכה להחליט אם אני נשארת איתה ומוותרת על עצמי או שמא מוותרת על המסיכה ומפסידה כמה אנשים בחיי שאולי יתרחקו ממני כשאסרב לחלק מהבקשות שלהם ולא אהיה הבחורה הנחמדה ביותר בעולם שהם פגשו… לא קל!
זו המסיכה שאני חיה איתה כל חיי, אני מכירה אותה כל כך טוב, אני חיה אותה בלי לחשוב, היא הפכה להיות חלק ממני, ממש טבועה בתוכי… אחד המנהגים בחג הפורים נקרא נהפוך הוא.
פעם בשנה זוהי מצווה להפוך את ההתנהגות שלנו למשהו אחר, כשאנחנו מתחפשים ומשנים את הזהות שלנו אנחנו יכולים גם להפוך את ההתנהגות היומיומית שלנו, הטבעית שלנו, ולשנות אותה לאחרת.
יש משפט שאומר אם תמשיך ללכת באותה הדרך, אל תתפלא שתגיע לאותו מקום… כאשר נשנה משהו בהתנהגות שלנו נאפשר לעצמנו להגיע למקום אחר, אולי טוב יותר מהמקום אליו הגענו בעבר.
ההיפוך שאני בוחרת לעשות השנה על מנת להסיר את המסיכה שלי הוא: בכל פעם שמישהו מבקש ממני משהו אני עוצרת, לא נותנת תשובה מיד, אומרת לאותו אדם אני אחשוב על זה ואחזור אלייך עם תשובה ובכך מאפשרת לעצמי לחשוב ולבדוק האם אני יכולה לעזור לו מבלי שהדבר יפגע בי או שאסרב לו בנימוס. נשמע פשוט? ממש לא…
אלה מכם, אשר כמוני, עוטים על עצמם את המסיכה הנחמדה זמן רב, יודעים שגם כאשר אני אצליח לסרב לאותו אדם ולשים את עצמי במקום הראשון, עדיין עומד בפני מכשול קשה ביותר – המצפון! עלי להצליח לא להתמלא ברגשות אשם כמו: איך לא עזרתי לו.. עד כאן נכתב ע"י המתאמנת שלי, ששמחה לשתף אתכם במסיכה שלה. וממני אליכם:
לכל אחד מאיתנו יש מסיכה שהוא עוטה על עצמו בחיים, הוא רגיל אליה ופועל כמו אוטומט. היא משרתת עבורו צורך מסויים, אך היא מעכבת אותו מלהגיע למקום בו הוא באמת רוצה להיות. אני מזמינה אתכם לשתף ולספר מהי אותה מסיכה ואיזה היפוך אתם יכולים לעשות בכדי להסיר אותה, ולהתחפש רק פעם אחת בשנה, בחג פורים…
חג פורים שמח,
באהבה,
שוש מעוז-אריה
שוש מעוז – אריה 054-3093096 נקודת מפנה
