תאטרון חייך 

את אשר את טורחת להסתיר במסווה אושר פורצלן,  עיוותי שמחה,  הצגה זולה, רואים כולם ! 

את... קהל בודד בתיאטרון חייך, ההצגה הגדולה בתבל מוכרת וחשופה. רוכשת כרטיס יחידה ביציעה אולם ההיכל , מביימת , עורכת , חותכת , נוגסת עצמאית בגוף הטקסט, המערכה.

שכבות של הסתרה, רואים הם הגלוי והנסתר, ההצגה מוכרת וגם סופה." 

"לא כל יום פורים" , האם באמת ובתמים המשפט הזה תקף בחייכם - האומנם אחרי שחג הפורים חלף לו אתם אינכם חובשים מסכות שמסתירות ומסוות סיפורים על פניכם  ?.

כמה משעשעת היא היכולת להתחפש ולשנות זהות, להתחבא מאחורי מסכה. חג פורים מאפשר לנו לחגוג את חלומותינו. לא במקרה בוחרים הילדים את דמויות התחפושת שיבדילו אותם מן האחרים.  ילד שבחר בפרוות האריה המסורבלת ידע בתבונתו עד כמה רעמתו מעידה על עוצמה וגבורה, וכשילדה מכתירה את עצמה לנסיכה ומניחה על ראשה את כתר מלכותה , היא מבינה ששרביט הקסמים שבידה יברא את כל מה שיצווה, כך למעשה היא בוחרת להיכנס אל תוך נעלי העליונות, להזדהות עם ההרמוניה הנשית בדמות נסיכה שלמה שאינה שנויה במחלוקת, נעלה.

יש לעיתים שכמטפלים ומאמנים אנו מתעקשים עם מטופלים להשיל את המסכות שהם חובשים.

אני , מניסיוני למדתי שיש לנקוט במשנה זהירות בתהליך ההשלה ולא להאיץ בתהליך הקילוף . ברבים מן המקרים אותה מסכת הסתרה משרתת נאמנה אנשים כשריון הגנה וכל ניסיון לעקור מהם את האזור הבטוח שבקיומה יעודד בהם סגירות ומניעה.

לכן יש לקיים הבחנה בן מושג המסתור ובין מושג ההגנה. לשם כך אני נעזרת בפרשנותו של קלף  "תיאטרון חייך" בפריסת הקלפים.

לעיתים הפרשנות עשויה להטעות. כשמביטים במכלול הקלפים שמתחברים יחד לפאזל תמונה מבינים מה הוא הצורך בקיומה של אותה מסכה, האם מסתור הוא או הגנה - .

האם בעצם חבישת המסכה על פנינו  אנו משחקים בתיאטרון של חיינו - האם אנו הופכים לדמות הגרוטסקית בהצגה זולה ?. או שאנו מגלמים את הדמות שתרצה את הסביבה ?. במקרים שמצאתי שאלו הן הנסיבות שדרשו ממטופלי לחבוש מסכות  אכוונם להסיר את שכבות האיפור ולחשוף את הגוון הטבעי שעל פניהם .

אך יש לעיתים שדווקא קלף "תיאטרון חייך" הופך לגלגל הצלה . אישה או אדם בתקופת שבר ושבירה , שחובשים על פניהם מסכת הגנה , ומשדרים בפני העולם חיוניות בריאה, מצילים את נשמתם מטרף סביבה . הסביבה אינה רואה את חולשתם , וכמו בכל חוקי ההישרדות בטבע נמנעת טרפתו של החלש . כדי לחדד את הנקודה אשתף בסיפורה של תרצה  אם חד הורית מאחת מעיירות הפרובינציה בסביבה, כשפגשתיה לראשונה היא נראתה קשוחה למדי וסגורה. בדחף ראשוני כל מה שרציתי היה לרככה  ולעזור לה ליצור מציאות נינוחה . אחרי פריסת קלפים ראשונה הבנתי שתהיה זו טעות לקלף ממנה את שכבת ההגנה . בזכות קיומה של המסכה הנוקשה תרצה מצליחה לכלכל את ילדיה בהצלחה כשהיא עובדת כאישה יחידה במחסן רכש בסביבה גברית וקשוחה . בזכות "חספוסה" הם נוהגים בה ביראה ומתקשים להבחין בחולשתה , כך נשמרים הקלפים בידה . ברור לי  מאוד שאחרי שתתייצב תרצה בחייה כאישה עצמאית ובטוחה יהיה זה מתבקש ללמדה להתרכך וליהנות מנשיותה.

כך למדים אנו שלא תמיד לבישת מסכות מעידה על הונאה עצמית וחולשה, נהפוך הוא ישנם מצבים שבהם היכולת הפראית להחליפן מבורכת.  רק במקרים בהם קלף המסכה מופיע כנורת אזהרה אני מתריעה שבעצם כולם מסביב ערים  להצגה הגדולה בתבל שאתם מגלמים, ושהיא תמיד מתגלה . שהגיעה השעה להשיל מסכות ולבחור בחיים של אמת וללא מורא.