קרן איילי מתרשמת מביקור בתערוכה במשכן לאומנויות פתח תקווה בנושא:
תרבות אומנות חברה וקהילה
בשבוע שעבר בקרתי בתערוכה לא סטנדרטית שכותרתה אומנות-חברה וקהילה. הגעתי למוזיאון בפתח תקווה ושם במספר אולמות הוצגו מודלים שונים של מעורבות חברתית, דרך מגוון פרויקטים של אמנים ישראלים ובינלאומיים הפועלים בקרב קהילות מוחלשות ומודרות באזורים גיאוגרפיים ותרבותיים שונים.
נכתב כי הפרקטיקות השונות של הפעילות האמנותית-חברתית מתאפיינות כולן בנתינה, בשבירת הגבולות המסורתיים בין יצירה לקהל, בהגברת האינטראקציה והדיאלוג בין אמנות לקהילה ובהרחבת המושג "מרחב יצירה", כאשר כל פרויקט מציף בעיות המייחדות את הקהילה הספציפית בהקשריה ההיסטוריים, הפוליטיים והכלכליים.
בכניסה ובאולם הראשון הוצגה תערוכה בנושא אופקים, בה הוקרנו סרטי וידאו של בני נוער באופקים, מודל של המפעל באופקים שאמור להפוך להיות למשכן לאומנים. ומוצגים נוספים הקשורים לעבודה קהילתית באופקים. חלק בארט וידאו, חוברות וגם חלקי בטון שמייצגים את המפעל בטון שנבנה שם אך אין בו שימוש. פה חוויתי תחושה של תקווה במקום שכוח אל, נבטה מן האומנות החברתית תקווה גדולה של חיים שיבואו. חשבתי לעצמי האם תערוכה זאת תוכל לעורר בתושבי אופקים תחושת גאווה מקומית. האם העובדה שהאומן עצמו תושב אופקים ומתאר את החווה האדריכלית שתקום באופקים מעוררת רצון להשתייך למקום?
באולם הבא מודל של אומניות בעמותה שמטרתה לעזור לנשים מעוטות יכולות להיות יצרניות ולהרוויח את לחמם. המיצג מראה את מעגל החיים, את החיבור בין הטבע לאפשרות ליצור ממנו. ואף נכתב כי המיצג למחירה כדי לממן את פעילות העמותה. דבר שמעניין כשלעצמו. פה חוויתי תחושה של תנועה. המים הזורמים גרמו לי לשאלות לגבי מקומה של האומנות בהקשר של מטרות העמותה. והאם מיצג זה יכול לעורר הזדהות ואף אולי קריאה לעשייה? מאד מסקרן אותי אם משהו ירכוש את המיצג ובכלל היכן הגבול בין האומנות לבין הפרקטיות?
באולם האחרון הוצגו סרטי וידאו המתארים תהליך ארוך של אקטיביזם חברתי של אומני מוסררה. גם כאן עלתה לי שאלה מהותית לגבי עשייה אומנותית לבין, החיים , האקטיביזם החברתי ואף מבחינה אומנותית הרגשתי פריצת גבולות בין ג'אנרים שונים של אומנות. מצד אחד וידאו ארט, מצד שני אומנות פלסטית המשולבת בבני אדם, תיאטרון , מחול ואף שירה. הדרכים הרבות בהן הוצגו המסרים הנוגעים לפעילות במוסררה על כל גווניה הפוליטיים והחברתיים עוררה בי בידול בין התהליך אותו עברו האומנים שבאו לידי ביטוי בדרכים אומנותיות רבות כאמור, לבין אני כצופה שלא לוקחת חלק ואף מרגישה מרוחקת. ואולי זאת הייתה הכוונה שאני ארגיש מיעוט ולא חלק מהרוב?
לסיום ראיתי סרט שהכינו בנות מהכפר רהט שבנגב. פה התרגשתי מאד. הסרט שיקף תהליך של בנות ערביות מוסלמיות שהן כנראה צאצאיהן של עבדים משבטים בזנזיבר. הבנות בודקות את הדרתן בחברה הערבית המוסלמית ברהט.
ובסופו של דבר יצאתי עם דמעות בעקבות החוויה בתערוכה של אומנות , חברה וקהילה.
(חלק מהחומר התיאורטי לקוח מדברי ההסבר בתערוכה וכן מהאתר)
קרן איילי - בעלת ניסיון עשיר במגוון תחומים: חברתיים, סביבתיים, תקשורת, עסקים וקהילה, ניהול פרויקטים והדרכה. כמו כן, עסקה בעבר במגוון תפקידי ניהול בתחום החינוך הפורמלי והבלתי- פורמלי.
