בית אבות בהתאמה לתקופת חיים 

בית אבות הוא שם כללי לפתרונות מגורים קיבוציים לאנשים קשישים. תחת אותו כותר, נמנים סוגים רבים של מוסדות כדוגמת מרכזי דיור מוגן, בית אבות לתשושי נפש ובית אבות סיעודי, הנבדלים באוכלוסיות היעד שלהם, להן צרכים ויכולות שונים. קשיש מוגדר על פי חוק, כאדם שעבר את גיל 65. האם הזקנה, נכון לה לכלול 30 שנה לפחות? האם לא שכחנו להרחיב את החלוקה לתקופות חיים עם עליית תוחלת החיים? האם לבני 65 ולבני 95 יש שפה משותפת וצרכים דומים או שיש צורך בתת חלוקה נוספת כגון מוסד נפרד לזקנים צעירים ולזקנים מופלגים?

חיי אדם נחלקים למספר תקופות חיים. עם התקדמות הגיל, הולך ומתארך פרק הזמן של כל שלב; כך, גיל הינקות, מתפרש על פני שנתיים בלבד, בתחומי הילדות אנו  שוהים בסביבות 6 שנים ובגיל הנעורים או ההתבגרות לפחות 8. השינויים הגופניים והנפשיים, המתרחשים אצל אדם מזמן הגיעו לבגרות מועטים והדרגתיים יותר ועל כן תקופות החיים נעשות ארוכות, אך עדיין שומרות על זהות עצמאית. ההתמודדויות, העיסוקים והמצב הגופני, משתנים עם הגיל ומובילים אותנו הלאה במסע דרך הבחרות, הבגרות וגיל העמידה, עד שאנו נוחתים אל הזיקנה, בה נידונו להשאר עד תום ימינו. 

הזיקנה, אף שאינה פוסחת על אף אחד, באה לידי ביטוי בצורות ובקצב משתנים, המושפעים בעיקר מהמצב הגופני. אי לכך, חלוקת בית אבות לפי מדרג גיל אינה משרתת כל מטרה, אך במובנים רבים היא מתרחשת באופן טבעי, בגלל נטיית הגוף להתנוון עם השנים.

תחומי העניין וההתעסקות של דייר דיור מוגן, לא שונים בהכרח בין אם הוא בשנות השבעים המוקדמות של חייו או בשלהי שנות השמונים, כל עוד כוחו במותניו, ומוחו צלול. מאחר והקשישים המאכלסים מרכזי דיור מוגן נמצאים בגיל פנסיה, אך הם עצמאיים ובעלי יכולת, יש בידם להנות מהזמן הפנוי, העומד לרשותם ומהחופש בו זכו, לאחר שעול האחריות והמחויבות הוסר, עם התבגרות הילדים וסיום העבודה. על פי אותו ההגיון, קשישים ולא משנה מה גילם, שמצבם הגופני או המנטלי מחייב טיפול מיוחד ואין להם עוד היכולת לבצע פעולות ופעילויות רבות, ימצאו מכנה משותף עם אחרים במצבם וישוכנו במסגרת נפרדת.

הגדרת הגיל, כמאפיין שלב חיים נשחקת בהגיענו לזקנה. המצב הבריאותי הוא זה המגדיר את פוטנציאל עיסוקינו המעשיים והנפשיים; אי לכך, ניתן למצוא קשת גילאים רחבה בקרב כל מוסדות הגיל השלישי; בית אבות לתשושי נפש כדין מרכז דיור מוגן. מה שנראה כחלוקה על פי גיל מוכתב למעשה מהמצב הגופני והמוחי. בית אבות לתשושי נפש מאכלס בעיקר נפגעי מחלות זיקנה כמו אלצהיימר, אשר שכיחותן עולה עם הגיל, על כן הגיל הממוצע במסגרת בית אבות לתשושי נפש גבוה בהרבה מהגיל הממוצע במרכז דיור מוגן.

סיכום

הזיקנה מתפרשת על גבי כמעט שליש מחיי אדם ובכל זאת, פתרונות הדיור, המוצעים לאוכלוסיה זו, אינה מערבים משתנה של גיל. דיור מוגן, בית אבות לתשושי נפש וכל סוג אחר של בית אבות, מוצעים לכלל אוכלוסיית הקשישים, הכוללת טווח גיל של יותר מ-30 שנה ובכל זאת, במרכזי דיור מוגן ניתן למצוא בעיקר קשישים צעירים יחסית, בעוד שבמסגרת בית אבות לתשושי נפש, הזקנים המופלגים מהווים את הרוב המוחץ.