זה היום השלישי שאנחנו בשטח ומחפשים את האתר הנסתר שעליו דובר ביום שישי האחרון.
יער מאובן..יער שלם שבעקבות התפרצות געשית כוסה בלבה ובמשך אלפי שנים התאבן.הארוזיה חשפה אותו ואומרים שהצבעים מרהיבים ושנשארו כמה גזעים ענקיים שכדאי לראות.
טסנו ליוון בטיסת לילה, והגענו עייפים אבל מרוגשים מההרפתקה שידענו שמחכה לנו בשטח.
לפני היציאה וידינו של כשורה דרכונים ,ויזה מקבלים בשדה התעופה. לדני יש אזרחות צרפתית הוא לא יזדקק ביטוח בריאות ,גם על זה חשבנו התקשרנו לקופה שלנו והציעו לנו מחיר ביטוח בריאות לכל הימים .האמת שלי לא היה צורך בכך אני כבר מבוטח יש לי ביטוח בריאות פרטי שאני מקפיד לחדש כל שנה אני ומשפחתי רגועים.גם במסעות רחוקים בסכנה ממשית הייתי שקט עם הביטוח שלי.
ידענו פחות או יותר באיזה אזור אנחנו אמורים לחפש את האתר. הצטיידנו באוכל, מים בעיקר, ביסקוויטים ומעט שימורים .סברנו שביום אחד ולילה בשטח נוכל להגיע לאן שרצינו.
אבל טעינו. זה כבר הלילה השני שאנחנו ישנים תחת כיפת השמים ולא נראה שאנחנו מתקרבים. כנראה שטעינו בדרך ונצטרך לחזור על עקבותינו.
דני הלך קדימה, טיפס על צלע הר די לתלול .החלטנו שזה הטיפוס האחרון החלטנו שאם לא נגיע הפעם נעשה את הדרך חזרה ואולי יישאר לנו זמן להתחיל מהתחלה.
דני צעק: היזהר!
רק שהייתי עסוק בלהתבונן בנוף ולא שמעתי.סלע גדול הדרדר תחת רגליו ונחת על כף הרגל שלי.
הכאב היה עצום. לא יכולתי לזוז וכבר חשבתי על הגרוע ביותר איך אני אסיים את המסע, איך אוכל לרדת לשביל המוביל חזרה.
כף הרגל הייתה מרוסקת.
דני ירד אלי ובמאמצים משותפים הצלחנו לנחות על שטח שטוח ורחב.
זה לא נראה טוב, פסק דני, אני מזיק עזרה.
הטלפון הלוויני שלנו היה לעזר רב.מזלנו שהמוקדן הבין אנגלית קלט מייד שאנחנו במקום שעזרה יכולה להגיע רק מן האוויר.התקשר למוקד על מנת להזעיק מסוק למקום.
מן המוקד אמרו לנו שלפני שהם מזניקים מסוק הם צריכים לשאול אותנו כמה שאלות.
כמובן שהשאלות התייחסו לכסף. להתחייבות תשלום על הזנקת מסוק. וכאן בירכתי את עצמי על כך שחתמתי על ביטוח בריאות פרטי אחרת אני לא יודע איך הייתי עומד בתשלום של הזעקת מסוק במדינה זרה באמצע שום מקום.
מסרתי למוקדן את קוד הביטוח שלי, ולאחר כעשרים דקות הופיע מסוק בשמיים ופינה אותי וגם את דני לבית החולים הקרוב.
לכתוב זה כמו להיות ירדן
