ואכלת ושבעת וברכת - מילתא דבדיחותא על אוכל בתנך 

יעקב(קובי) הרגיש לעת צהריים רעב פתאומי תוקף אותו, עת שהוא התקדם במעלה רחוב הנביאים והגיע למפגש עם רחוב דוד המלך, הוא ראה למולו שלט גדול ובו היה מצוין באותיות קידוש לבנה: "ואכלת ושבעת וברכת" הוא החליט להיכנס לבדוק מה פשרו של השלט, תוך שמובילים אותו ריחות בישול יהודי מסורתי. "צפרא טבא, כבוד הרב", קידם אותו המלצר החביב. קובי: "כן, גם לך...ז'תומרת אני לא רב ומה זה הדבר שאמרת עכשיו? מלצר: "צהריים טובים, כבודו, רק בארמית" ק: "אההה, יפה, נחמד, נחמד...אז גם לך צפרא טבא" מ: "תודה. במה אוכל להשביע את רעבונו של כבודו?" ק: "אני לא יודע, אולי תתן לי את התפריט ואוכל להחליט..." מ: "מיד כבודו" (חוזר ומניח ספר תנ"ך על השולחן) ק: "מה? מה זה?... תסלח לי, ביקשתי תפריט, עם כל הכבוד לתנ"ך" מ: "כבודו, כל מה שתחפוץ ונמצא בספר הקדוש הזה, אותו תוכל לאכול, ואכלת ושבעת וברכת" ק: "מה אתה אומר? כל דבר שאחפוץ? אז אני רק צריך למצוא פה ואתה תביא לי? כל דבר? מ: "כלשונו וככתובו" ק: "אוקיי, נראה לי נחמד המשחק הזה, בוא נראה..." מ: "כל שתמצא- שלך הוא, ואכלת ושבעת וברכת" ק: "אמן...מה שמך אגב, לא אמרת לי? מ: "שמי הוא משה, עבדך הנאמן" ק: "לא צריך להגזים, משה...אני קובי אגב" ק: "רגע רגע, תן לי שניה ואני מוצא לך משהו טעים טעים"(מדפדף בין דפי התנ"ך) ק: "הנה, מצאתי, חכה אני אקריא לך משה" מ: "בכבוד"ק: "והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי איש את ה' ותסף ללדת את אחיו את הבל ויהי הבל רעה צאן וקין היה עובד אדמה. ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה' והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן וישע ה' אל הבל ואל מנחתו ואל קין ואל מנחתו לא שעה ויחר לקין מאד ויפלו פניו... ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו" (בראשית ד', א'-ח') מ: "יפה מאוד יעקב, כמעט והרווחת לך מנת בשר ותפוחי אדמה משובחת, אך ראשית, ברשותך, אספר לך את שקראת זה עתה, זהו הסיפור על קין והבל" ק: "איך אומרים, בכבוד" מ: "קין והבל, בניהם של אדם וחוה, מחוסר מסורת בעניין הקרבת הקורבנות אינם יודעים בדיוק מה להקריב כקרבן תודה לה' וכל אחד בוחר להקריב ממה שהוא עוסק בו. קין מפרי האדמה, הבל מהצאן. הקב"ה שועה, ז"א מקבל את מנחתו או קורבנו של הבל ואת זו של קין אין הוא מקבל. קין נעצב, לוקח אבן וזורק על אחיו והורגו במקום. שנאת חינם, פרק ראשון. אתה מבין יעקב, לכן אני אומר: אל תקרא לי בנאדם, הבנאדם הראשון היה רוצח" מ: "ועכשיו, בתאבון כבודו, ואכלת ושבעת וברכת" ק: "תודה רבה...ז"א אמן" (כעבור דקות מספר...) מ: "יש לי מעדן לכבודו, באם ימאן לשמוע את סיפורו..." ק: (בפה מלא באוכל) אמממ...כן, כן...בוודאי.... מ:"ויזד יעקב נזיד ויבא עשו מן השדה והוא עייף. ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני נא מן האדום אדום הזה כי עייף אנכי על כן קרא שמו אדום. ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך לי. ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכרה". (בראשית כ"ה, כ"ז - ל"א) מ: "יעקב מכין נזיד ועשו כ"כ מתלהב ממראה הנזיד ה- 'אדום האדום הזה' ומוכן למכור בכורתו רק למען אכילת הנזיד למרות שאחרי אכילתו הוא מבין את משמעות מעשיו ומאוד מצטער ומתחרט על מכירת הבכורה" ק: "אז בקיצר, משה, תביא לי מהאדום האדום הזה..." מ: "אפשר להציע לכבודו כוס יין משובחת בנוסף?" ק: "אני מניח שזה מצדיק שמיעת סיפור תנ"כי משובח, כמו היין..." מ: "לומר את האמת, יש לי שני סיפורים מעניינים על יין ענבים" הראשון: "ובגפן שלשה שרגים והיא כפרחת עלתה נצה הבשילו אשכלותיה ענבים. וכוס פרעה בידי ואקח את הענבים ואשחט אתם אל כוס פרעה ואתן את הכוס על כף פרעה. ויאמר לו יוסף זה פתרנו שלשת השרגים שלשת ימים הם בעוד שלשת ימים ישא פרעה את ראשך והשיבך על כנך". (בראשית מ', י-י"ד) מ: "פתרון יוסף לחלום שר המשקים. בהיותם אסורים בבית הסוהר של המלך פרעה(יוסף והשר) מוציא פרעה את יוסף מבית הסוהר, בעזרת פתרונות מוצלחים אלו" ק: "אהה...אני מכיר את הסיפור הזה...יוסף נמכר לישמעאלים שלקחו אותו למצרים, שם הוא הפך לעבד בכלא של פרעה, אז הוא פתר כמה חלומות והשמועה הגיעה לאוזניו של פרעה שביקש לראות את הפלא הזה שקוראים לו יוסף וגם לו פתר יוסף חלום והוא הפך אותו ליועצו האישי ומשם נהיה מושל על כל מצרים ופרעה נשאר המלך" מ: "על זה נאמר: 'עבד כי ימלוך' " "הסיפור השני מתחיל כך:" "ויחל נח איש האדמה ויטע כרם וישת מן היין וישקר ויתגל אהלה. וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני אחיו בחוץ... וילכו אחורנית ויכסו את ערות אביהם... ויקץ נח מיינו וידע אשר עשה לו בנו הקטן". (בראשית ט', כ'-כ"ד) מ: "נח מגלה לראשונה בתנ"ך כי מן היין אפשר לצאת שיכור. הוא מגלה גם כי לשכרות יכולה להיות תוצאה לא נעימה... תשתה אבל לא יותר מדי, איך אני אומר: 'הכל במידה' " מ: "אפשר להציע לכבודו קינוח?" ק: "בשמחה, מה יש?" מ: "לקינוח - שלושה סיפורים ועוגת דבש אחת" "הראשון: "וירד שמשון ואביו ואמו תמנתה ויבאו עד כרמי תמנתה והנה כפיר אריות שאג לקראתו ותצלח עליו רוח ה' וישסהו כשסע הגדי ומאומה אין בידו... ויסר לראות אם מפלת הראיה והנה עדת דבורים בגווית האריה ודבש. וירדהו אל כפיו וילך הלוך ואכל וילך אל אביו ואל אמו ויתן להם ויאכלו ולא הגיד להם כי מגווית האריה רדה הדבש". (מלכים א', י"ד, ה-ט') מ: "גבורתו של שמשון הלא היא ידועה לכל הדורות שאחריו. במקרה שלפנינו הוא מוציא מפיו של האריה שהרג במו ידיו...דבש, הוא נתן להוריו לאכול את הדבש הטעים ולא אמר להם כי 'מעז יצא מתוק'..." "הסיפור השני מתחיל כך:" "וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר מהרי שלשה סאים קמח סלת לושי ועשי עגות, ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן-בקר רך וטוב... ויקח חמאה וחלב ובן-הבקר אשר עשה ויתן לפניהם...". (בראשית י"ח, ו'-ח') מ: "אברהם נתגלה כמי שהוא אבי המנהג היפה של הכנסת אורחים, אפילו שהראשונים שנתגלו לו דמו לערבים הוא מקבלם בסבר פנים יפות" "בשלישי - 'פעמיים כי טוב':" "ויקרא אליה ויאמר לקחי נא לי פת לחם בידך. ותאמר חי ה' אלוקיך אם יש לי מעוג כי אם מלא כף קמח בכד ומעט שמן בצפחת והנני מקששת שנים עצים... ויאמר אליה אליהו אל תיראי באי עשי כדברך אך עשי לי משם עגה קטנה... כי כה אמר ה' אלקי ישראל כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר עד יום תן ה' גשם על פני האדמה". (מלכים א', י"ז, י"א-י"ד) מ: "נס צפחת השמן שלא כלתה מעולם. מתנת שמן אשר עשה אליהו הנביא לאלמנה העניה שלא היה לה מה לאכול ואליהו דאג (בעזרת ה') שהכמות המעטה תספיק עד קץ הימים" ק: "משה, כמה עליי לשלם על הארוחה המשובחת שכה ערבה לחיקי?" מ: "אין זה משנה - אכלת, שבעת - ועכשיו תברך. הברכה היא מצווה שאני ואתה נקבל והיא שווה יותר מכל כסף בעולם הבא" "וקח לך איתך את הדף הזה וכשתרצה לחטוף משהו מהמקרר תדע מאיפה הוא ולמי יש להודות" ק: "תודה משה!" מ: "לא. תודה לא-ל!!"   מסעדת "ואכלת ושבעת וברכת" - דף העשרה מלח - "וה' המטיר על סדם ועל עמרה גפרית ואש מאת ה' מן השמים ויהפך את הערים האל ואת כל הככר ואת כל ישבי הערים וצמח האדמה ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח". (בראשית י"ט, כ"ד-כ"ו) סדום ועמורה - ערים מלאות חטאים לה' ולאדם. ערים אלו נחרבו עד היסוד במצוות ה' אשר בחר להפוך אדם ועיר למלח. חלב - "ותצא יעל לקראת סיסרא ותאמר אליו סורה אדני סורה אלי אל תירא ויסר אליה האהלה ותכסהו בשמיכה ויאמר אליה השקיני נא מעט מים כי צמתי ותפתח את נאד החלב ותשקהו ותכסהו... ותקח יעל אשת חבר את יתד האהל ותשם את המקבת בידה ותבוא אליו בלאט ותתקע את היתד ברקתו ותצנח בארץ והוא נרדם ויעף וימת". (שופטים ד', י"ח-כ"א) יעל גיבורת ישראל משתתפת פיסית במלחמת ישראל בסיסרא ומשתמשת בנוסחה של השקיית חלב כדי להרדים את האויב.חלב וחמאה - "תברך מנשים יעל אשת חבר הקיני מנשים באהל תברך מים שאב - חלב נתנה בספל אדירים הקריבה חמאה ידה ליתד תשלחנה וימינה להלמות עמלים והלמה סיסרא מחקה ראשו ומחצה וחלפה רקתו. בין רגליה כרע נפל... שם נפל שדוד". (שירת דבורה, שופטים ה', כ"ד-כ"ו) דבורה הנביאה מתארת בשירתה את גבורת יעל אשת חבר הקיני במלחמתה בסיסרא. גפן, זיתים - "אשתך כגפן פוריה, בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך, כי הנה כן יברך גבר ירא ה'". (תהילים קכ"ח, ג'-ד') הגפן והזיתים נמשלים כעניין של ברכה בבית. שלו, מן, בשר, לחם - "שמעתי את תלונת בני ישראל דבר אלהם לאמר בין הערבים תאכלו בשר ובבקר תשבעו לחם וידעתם כי אני ה' אלוקיכם ויהי בערב ותעל השלו ותכס את המחנה ובבקר היתה שכבת טל סביב למחנה ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק מחופספס דר ככפר על הארץ ויראו בני ישראל ויאמר איש אל אחיו מן הוא כי לא ידעו מה הוא". (שמות ט"ז, י"ב-ט"ו) בני ישראל מקבלים אוכל מהשמים בצורת שלו ומן, בצורה ניסית. כל אחד יכול למצוא אפילו מספר טעמים במן ויבשלו כפי רצונו ודמיונו. שמן זית כתית - "וידבר ה' אל משה לאמר צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלת נר תמיד מחוץ לפרכת העדת באהל מועד יערך אותו אהרן מערב עד בקר לפני ה' תמיד חקת ועלם לדרתיכם"(ויקרא כ"ד, א'-ג') שמן זית משמש גם כביס לאור אשר במנורת הקנים בבית המקדש. כנראה שנבחר כשמן המובחר ביותר המסוגל לבעירה במקסימום הזמן לעומת שמנים אחרים.