18 מרץ 2012
כי בתחבולות תעשה
במאמרנו "חלום ליל קיץ" מהשבוע החולף הבאנו תרחיש תקיפה ישראלית באיראן, אחד מחלופות רבות אחרות. גרסנו כי על מנת להצליח בתקיפה כנגד מדינת ענק איראנית הנימצאת במרחק אסטרטגי מגביל עבורנו, על ישראל לבטל בנקודת מקום וזמן את היתרונות האיראנים של מרחק גודל ועוצמה ולשטח את שדה הקרב על ידי תקיפה קרקעית בניגוד לאווירית, תוך שימוש בעקרונות הקרב הידועים של "אסטרטגית הגישה העקיפה", "הטעיה ותחבולה", "מאמץ ראשי ומאמץ משני" וזאת תוך ניצול יתרון טכנולוגי נקודתי.
ישראל ממעיטה בערך עצמה. ישראל הינה מעצמה בקנה מדה מזרח תיכוני אזורי אשר עוצמתה הטכנולוגית והכלכלית נותנת בידה את התשובות למרבית ההתנכלויות כנגדה מצד העולם האיסלמיסטי. אלא שישראל חייבת לטכס מעשיה בשום שכל התואם את הסכנות כנגדה ואת מעמדה באזור. בניגוד לאיראן או תורכיה המהוות אף הן מעצמות אזוריות אך יכולות להרשות לעצמן את הלוקסוס של הצלחה אחת בשדה הקרב לעומת מספר כשלונות, הרי שונה המצב עבור ישראל. אנו חייבים להצליח, תמיד, בכל תנאי ולא, יכורסם אנושות כושרנו להרתיע איבים בכוח ובפועל יחדיו.
באורח פרדוכסלי, דווקא איראן היא הנותנת בידינו את הפיתרון לתקיפה מושכלת כנגדה. כל ההערכות מלמדות כי סבב ריקוט הטילים והפגזת המרגמות כלפי ישובים ישראלים בעוטף עזה אינו מקרי ונישען על מצוקתה הכלכלית-שלטונית הבינלאומית העכשווית של איראן אשר הסנקציות של מרבית מדינות ואירגונים בעולם כנגדה החלו לתת בה את אותותיהם. מה עוד שניתוקה של איראן מהמסלקה הפיננסית העולמית השבוע מחמיר את מצבה הכלכלי ואפשר שהופכו למצער לבילתי ניסבל.
מן המפורסמות הוא כי רבים מאויבינו גורסים: "הכה ביהודים והצל את העולם", הינה הדרך האיראנית הנאותה לטעמם להקל לחץ ולשחרר קיטור מעל עצמם.
ישראל האורח מסורתי הינה שק החבטות של העולם האיסלמיסטי (וחלקו של המערב). האצבעות האיסלמיסטיות מופנות לעבר ישראל תוך ציון אחריותה למצער לכל ענין וארוע בשטחן. במקרים אלו, מצטנפת ישראל, מתקפדת במקומה, מורידה את ראשה וממתינה עד יעבור זעם ההמונים האיסלמיסטים, מונחה הנהגותיו הדתיות והשלטוניות. אך האומנם עלינו תמיד לנהוג כך?
הנה, ניראה כי איראן מגישה לנו על מגש של כסף עמוס גראדים את אפשרות התקיפה הישראלית כנגדה ועוד כאשר סביר כי העולם ימחא כפים לכך.
אמנם איראן היא היוזמת את ירי הטילים העכשווי מרצועת עזה כנגד יישובינו, אך מה באשר לייזום ההתלקחות הטילאית מעל שמי ישראל על ידינו ולמטרה ראויה?
כאשר ההתגוששות מעל שמי ישראל מחריפה, מוסטת כל תשומת הלב העולמית לעבר הארוע "הפלשתיני". הדבר אינו חדש. מאז מלחמת העצמאות נהנים הפלשתינים מתשומת לב ותמיכה כ"קרבנות התוקפנות הישראלת" ללא מידה הקשורה לענין עצמו. הסיבות לכך הן רבות אך ניתן לקבצן ולסכמן בשני נושאים עיקריים והם: אנטישמיות אשר הפכה עורה מפאת תקינות פוליטית מערבית מאחזת עינים ומכוונת אצבע אנטישמית כנגד מדינת היהודים, היא מדינת ישראל ולא כבעבר, כנגד הפרטים היהודם. השניה – תמיכה גורפת של מדינות האיסלם בענין הפלשתיני מפאת רצונו לחסל את מדינת היהודים המתקיימת כקוץ ממאיר בבשרם, הוא המרחב האיסלמיסטי ההומוגני, להוותם למעט ישראל. השנאה האיסלמיסטית המאורגנת והמתוזמרת לישראל קיבלה משנה תוקף בשנים החולפות עת תוסכלו האיסלמים להבין כי חצי מליארד מהם אינם יכולים לששה מליון יהודים בארץ ישראל (בצער עלינו לקבוע כי חלקם הניכר של הפלשתינים הישראלים ישתפו פעולה עם הקמים עלינו להשמידנו היה וניקרתה ההזדמנות בידם), עובדה המעלה את רף התיסכול ובעקבותיה השנאה התהומית לגבהים חדשים.
על ישראל לנצל את כובדה של השנאה האיסלמיסטית השורשית והשטנה המערבית האנטישמית כנגדה. על ישראל ליזום (ניקרא גם פרובוקציה), התגוששות נוספת, בתזמון מחושב כנגד האירגונים האיסלמים ואף אפשר החמאס ברצועת עזה בזמן והמקום המתאים לתוכניותיה ההתקפיות כלפי איראן. האירגונים האיסלמיסטים פועלים כ"כלבי פבלוב". שגר על ראשם טיל או פצצה והם מיד מגיבים בעשרה גראדים בתגובה (כך היה אמור להגיב צה"ל אך קצרה היריעה לדיון בכך כאן). אכן זאת ברגיל רע ליהודים מאחר שיישובי עוטף הנגב משמשים כברווזים במטווח עבור האירגונים האיסלמיסטים. אלא שכיום אנו מסוגלים לנטרל כ- 80% מהטילים בעלי סיכויי קיפוד חיים בעזרתמערכת כיפת ברזל ובכך לנטרל חלק ניכבד ביותר מהנזקים בנפש ורכוש אשר היו מושתים ברגיל עקב תקיפה טילית מהרצועה.
אלא שייזום פרובוקציה ישראלית חייב לפסוע צעד אחד רחוק יותר. ישראל חייבת להכריז, עם פרוץ התגובה הפבלובית של אירגוני הטרור כנגדה עקב היוזמה הישראלית, כי הפגזת יישובי הנגב הדרומי אינה ניסבלת יותר, כי חובתה להגן על אזרחיה וכי תגובה מידתית של טיל צה"לי תמורת רקטת חמאס אינה מקובלת יותר ועליה לנקוט בצעדים נוספים, כתגובה הגיונית בלתי מידתית, על מנת לממש את זכותה להגנת אזרחיה. וכך, תרכז ישראל כוחות כנגד רצועת עזה ותצא למבצע "עופרת יצוקה 2" כאשר המטרות אשר יושתו על מפקדי המבצע תהיינה מוגבלות, אך בכל מקרה מתגמלות עבור ישראל כהחלשת האירגונים האיסלמיסטים או החמאס ברצועה ואפשר כי ניטרולם מכל וכל, שניהם יחדיו.
במצב זה תקרה תגובה פבלובית נוספת. העולם האיסלמיסטי ומשתפי הפעולה המערביים עמו יפצחו בזעקות כרוכיה תוך גינוי "הטבח", ו"השמדת העם" בו נוקטת לישראל כנגד "המסכנים הפלשתינים" ברצועת עזה. אפשר ויפי הנפש הרגילים כגון האירגונים החוץ פרלמנטרים הבוגדנים הישראלים, מאותנני "הקרן לישראל חדשה" יחדיו עם אנטישמיי העולם במערב, יארגנו לנו את מבצע "גולדסטון 2". נישמע גרוע, אך בהחלט אינו כך.
מספר שבועות מצומצם מתחילת מבצע "עופרת יצוקה 2 ", כאשר כל תשומת לב העולם בכלל ועולם האיסלם בפרט מופנה לארועים בעזה, בעוד איראן עסוקה בשיגור הטילים כנגד ישראל באמצעות נירצעיה האיסלמיסטים ברצועה, אזי תתקוף ישראל לפתע, בו זמנית את מתקני הגרעין האיראני. האיראנים אשר יאמינו כי הינם תוקפים את ישראל באמצעות האירגונים האיסלמיסטים ברצועה יעמדו לפתע מול תקיפה ישראלית אשר לא היו מוכנים טקטית כנגדה (הינם מוכנים אסטרטגית מזה זמן). דרכי התקיפה כאמור לעיל ובמאמרנו "חלום ליל קיץ" מהשבוע החולף הינן מגוונות ויצירתיות ובהחלט ניסמכות על הנאמר כאן לעיל ללא שינוי.
האיראנים אשר מאמינים כי טומנים לישראל פח בכך שמגיבים על הפרובוקציה הניסתרת הישראלית במטחי טילים, ימצאו עצמם לפתע נופלים לאותו הבור אותו כרו לישראל.
קל למצוא יתרונות בשיטת פעולה זו. ישראל תצוד שתי ציפורים באיבחה אחת דהיינו, החלשת או ניטרול הטרור מעזה והחלשת או ניטרול הגרעין האיראני בעוד שיקשה על העולם להתנגד לכך מאחר שרבים בעולם חשים ממילא מאוימים על ידי הגרעין האיראני ושאיפות ההתפשטות של הממלכה הפרסית ליצירת דומיננטיות פרסית עולמית. יתרה מזאת. ממילא תותקף ישראל על ידי החמאס והחיזבאללה במדה ותצא לתקיפה כנגד הגרעין האיראני. התרחיש המתואר לעיל יכיל ויחסום קרקעית ומלמפרע את תקיפת החמאס והאירגונים מהרצועה עוד לפני התקיפה האיראנית כך שעל ישראל יהיה להגביר פעילות נוספת אך כנגד החיזבאללה.
במצב אידאלי, כל הנאמר כאן חייב היה להידחות לזמנים בהם הושלם מיגון העורף הישראלי. פרושו, מרביתם המכרעת של אזרחי ישראל נימצאים במחסה ממ"דים, כיתות בית ספר ממוגנות כולן, בתי חולים ממוגנים כולם, תשתיות אסטרטגיות ממוגנות כולן, אל מערכת "החץ" ו"כיפת ברזל" צורפה מערכת הלייזר "סקאי-גארד" ו-"שרביט-קסמים" ואזי, תהיה רשאית ישראל לחוש חופשיה יותר לתרגל את חפצה המדיני-צבאי בהתאם לנתוני ההתרחשויות סביבה.
אלא שהאיראנים לא מתעתדים להמתין לסיום מגון העורף הישראלי כפי שאינם מתכוונים להמתין בחפירה והגנת תוכנית הגרעין שלהם עצמם. וכך, ישראל חייבת לפעול (אם בכלל) בהתאם לנתוני השטח ולא בהתאם למשאלות לב. בזמן הקצר שנותר, חייבים המופקדים על ביטחון העורף לללכת את המרחק הנוסף ולסתום פרצות מגננה ככל שביכולתם בלא שעניני חוסר בכח אדם ותקציב יהוו מכשול בעדם.
התרחיש לעיל נותן בידי ישראל גמישות מדינית וצבאית אשר אינה בידיו ברגיל. סבבי ריקוט דרום מדינת ישראל על ידי "הפבלובים" העזתים יחזרו על עצמם במחזוריות צפויה ותואמים את לחצה ודחקה הבינלאומים של הרפובליקה האיסלמיסטית האיראנית. כאשר תהיה ישראל מוכנה לתקיפה באיראן ובכל זמן שהוא, בכל דרך שתבחר, הינה יכולה "להפעיל" את העזתים במתווה המתואר לעיל אשר הם ותומכיהם האיראנים יאמינו כי הינם גורמים למצוקה, בוקא ומבולקא בדרום ישראל אך למעשה יהפכו לפיונים במשחק הגלובלי הגדול יותר אשר ישראל תפעיל עליהם.
נכון לימים אלו אנו עדיין מאמינים כי יש לתת מרווח נשימה והזדמנות לאמצעים דיפלומטים, כלכלים ומדינים לעצירת הגרעין האיראני. אלא שחלון ההזדמנויות לאמצעים אלו הולך ומאפיל עקב יכולות הגרעין האירניות העולות ומתגברות לקראת ייצור והובלת הפצצה לשטחנו. לכן, בהתחשב בנתוני "זמן ומרחב", חלון זה ניראה כפתוח למשך החודשים הספורים הבאים בלבד.
כפי שצויין במאמרנו הקודם "חלום ליל קיץ", הרי שלמען הגילוי הנאות נזכיר לקוראים כי אין כל קשר בין תוכניות המדינה הישראלית לתקיפת הגרעין האיראני ולנאמר כאן. הכותב הינו הדיוטה גמורה בעניני צבא ואינו יודע את שקולמוסו שח בנושא זה. אין באמור לעיל לקבוע מסמרות, הנאמר מייצג חלופה אפשרית בלבד.
חשיבה שבלונית לא תהיה לנו לעזר בבואנו לתקוף מדינת ענק, עתירת משאבים כאיראן. רק במדה ונחשוב ונחשב מחוץ לקופסא כך יסתיע יותר ויגברו סיכויינו.
מאמרי "חלום ליל קיץ"
אהרון רול
המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים http://www.aaronroll.com http://www.global-report.net/aroll/>
