שברא אלוהים את העולם הוא הבחין בין ים ליבשה, בין אור לחושך ובין האדם לשאר יצורים חיים. לעומת זאת , מי שהמציא את פוליסת הביטוח שהיא בעצם עדות לחוזה בין המבטח למבוטח, לא טרח כלל להפריד בין אור לחושך וכל הדיוט ( הדיוט מתוך המילון - אדם שאינו בקיא בנבכי נושא מסוים ) הופך כמעט לאידיוט שקורה לו מקרה ביטוח.
בין התנאים , הסייגים , הכיסוי הביטוחי , החוק הרלוונטי, גבולות טריטוריאליים , אופן השיפוי, תקופה רטרואקטיבית ועוד חלקים המרכיבים את הפזל ששמו פוליסת ביטוח , מסתתר לו סעיף שלעיתים הוא ממש מסוכן. לסעיף זה קוראים מקסימום למקום.
עסק הפועל במספר מקומות ( רשת מרכולים , רשת חנויות ביגוד ועוד דומים להם ) רוכש מן הסתם סכום ביטוח המשקף את שווי כל המקומות. חברת הביטוח מסיבות שמטיבות בדרך כלל רק עמה ( ותאמינו לי , לא ראיתי הבדל בפרמיה בפוליסות בגלל סעיף מקסימום למקום ) מבקשת מהלקוח שיגיד לה מה המקסימום למקום – דהיינו הלקוח צריך בעצם להחליט באיזה נקודה הוא נעצר וחברת הביטוח לא תשלם לו אף שרכש ביטוח מעבר לכך.
דוגמא . בעל רשת של 24 מרכולים נתבקש בתחילת תקופת הביטוח לנקוב במקסימום למקום . הנתון שסיפק היה לפי המרכול בעל השווי הגדול ביותר שהיה לו ביום תחילת תקופת הביטוח - חמישה מיליון שקלים . לימים , רכש מרכול נוסף וצרף אותו לביטוח על פי פוליסת הביטוח הקיימת. המרכול החדש ערכו הנו שישה מליון שקלים . הלקוח והמבטח כמובן לא עדכנו בפוליסה את סעיף מקסימום למקום , כי מי זוכר סעיף זה - אם חלילה יהיה נזק במקום החדש עלול המבטח לשלם רק חמישה מיליון שקלים .
והמסקנה - כל עדכון וכל שינוי מחייב התייחסות כוללת לכל מרכיבי הפוליסה.
הרצאות ויעוץ בביטוח כללי כולל דירקטורים.
http://www.shahr-shimon.co.il
רשום כעד מומחה בבתי המשפט בישראל.
