כלים פשוטים להרפיה, לשיפור איכות חיינו 

החיים שאנו מנהלים מתאפיינים בעיקר בעשייה מרובה, Doing.   יש לנו רשימות קצרות או ארוכות, כתובות או וירטואליות של מה שעלינו לעשות ועד מתי. זה הופך לעיתים לריצה, שהרבה פעמים מטרתה "כיבוי שרפות", סיפוק צרכים ורצונות של הסביבה (... גם שלנו). הסביבה יכולה להיות המעגל הקרוב ביותר כמו: ילדים, בת/בן זוג. במעגל הבא- המעסיק, הבוס, העובדים שלי. ויש עוד, ההורים, החברים... כל אחד ומייצרי הרשימות שלו. כך קורה הרבה פעמים, לא תמיד, שאת עצמנו אנו שוכחים או שמים בתחתית הרשימה. מתי נתחיל להרגיש או להיזכר בעצמנו? כשמתחיל להיבנות סבל. כשאני אומרת סבל, אני לא הולכת לדרמה. סבל יכול להיות עייפות מצטברת, כאב ראש טורדני שחוזר על עצמו, לחץ, מתח ועוד "חברים" מהסוג הזה. הסבל מנסה לשים אותנו בראש הרשימה, כמו מבקש קצת תשומת לב לעצמנו.     אך כשאנו מזהים את הסבל קיימות שתי התנהגויות טיפוסיות: א. ניקח כדור ונחזור לעשייה בחריקת שיניים אך בשינוס מותניים, כלומר אנו שמים את עצמנו שוב בתחתית הרשימה. ב. נעצור, נתחבר לסבל, ניתן לו במה ואז נרגיש כמה אנחנו לחוצים, אולי מסכנים..., קורבנות של הנסיבות. כדי לצאת מהמעגל או מלכודת ה-Doing, ופשוט קצת להיות אני, לתת תשומת לב לעצמי, מה שנקרא Being, קיימות טכניקות הרפיה פשוטות שאפשר לאמץ.טכניקות אלה משתלבות בכל עשייה או תפקיד שקיים בחיינו. אפשר להפעיל אותן לפרקי זמן קצרים או ארוכים יותר, בהתאם לאורח החיים. ראשית, מתבקשת מודעות להתנהלות היומיומית לצורך זיהוי (ראה הערה 1 למטה*), האם אנו כרגע במתח/ כעס / תסכול..., ואז נפנה לאחד מהכלים הבאים, ע"פ הצורך והזמן שעומד לרשותנו:    א.    פשוט לנשום שלוש עד ארבע נשימות (אפשר יותר אם נדרש): אנו שואפים אויר בספירה של ארבע... ונושפים בספירה של ארבע עד שש... היכולת להעביר את תשומת הלב, ממוקד המתח אל הנשימה ואל הספירה עצמה, מאפשרת לנו באופן מיידי להוריד את רמת המתח. (סעיף זה מומלץ לתרגול גם בעת ישיבה ממושכת במכונית בפקק  תנועה) ב.     לעצום עיניים, לקחת כמה נשימות (כמו בסעיף א'), לבצע סריקה פנימית של הגוף מכף רגל ועד ראש, במטרה לנסות לאתר איזורים בהם מתרכז המתח (ראה הערה 2 למטה*). לאחר זמן, תתקיים מיומנות של זיהוי מתח ויכולת הרפיה של איזורים בגוף, ללא צורך בעצימת עיניים. מודעות זו לאיזורי מתח בגוף חשוב להפעיל:בעת ישיבה ממושכת בעבודה, בעת דיונים ארוכים, ישיבה במכונית בפקק תנועה (ללא עצימת עיניים!), בעת עשיות שונות בבית, בזמן עמידה בתורים שונים וכד'. המטרה להרפות מתח תוך כדי איזון וזקיפת הגוף. כשמנח הגוף זקוף ומאוזן אין מקום להצטברות מתח. ג.      כלי נוסף להרפיה הוא הדמיון. מחקרים מראים, בעזרת צילומי .T.C של המוח, שכמעט אין הבדל ברמת החוויה הגופנית  בין שהייה במקום מרגיע לבין הדמיה של שהייה במקום מרגיע.

לכן מומלץ לקחת פסק זמן של חמש עד חמש עשרה דקות, לעצום עיניים לקחת  מספר נשימות מרגיעות, להזמין את הגוף להרפיה (כמו בסעיף ב')

ואז לאפשר לעצמנו להעלות דימוי של מקום מרגיע, נעים, בטוח..., אמיתי או דמיוני..., יכול להיות כל מקום.  לדמיין את עצמנו נמצאים שם..., לספוג את המראות והצבעים..., להריח את הריחות (אם יש)..., לשמוע את הקולות (אם יש)..., ולהיות עם התחושות והרגשות שחווים שם באותו מקום... פשוט להיות שם.   תרגול של הכלים הנ"ל בין חמש לחמש עשרה דקות ביום לאורך זמן, ישפיע באופן משמעותי על בריאותנו, על המערכת החיסונית, על רמת לחץ הדם ועוד... ובהחלט יאפשר לנו במרוץ של החיים לתפוס כמה דקות של הרפיה ושלווה.מומלץ בחום!              * הערות: 1. יצירת מודעות לרמות המתח הקיימות :ניתן לעצור פעם בכמה שעות (בתחילה מומלץ פעם בשעתיים/שלוש. עם האימון והזמן זה ייטמע כחלק מההתנהלות שלנו) ולשאול את עצמי שתי שאלות קצרות:"מה שלומי?"  "מה רמת המתח/ כעס/ תסכול... שלי בין 0-10?" (0= אין, 10 = מתח/ כעס/ תסכול, ממש גבוהים) זאת כדי להיות מודע למתרחש בעולמי הפנימי. 2. הסריקה הפנימית: להעביר תשומת לב אל איזור הרגלים..., משם למרכז הגוף, בטן..., לאחר מכן לכתפיים, ידיים, כפות ידיים..., ולבסוף לעורף, ראש והפנים...     כשאנו פוגשים במתח, למשל באיזור הכתפיים, אנחנו מזמינים את הכתפיים להרפות... בעדינות. (נדרשת עדינות בהרפיה כי אם ננסה להרפות בכוח נוסיף מתח במקום להרפות)    איזורים בהם בד"כ מצטבר מתח: איזור הסרעפת (מקלעת השמש), בטן, כתפיים, כפות ידיים, מפרק הלסת ועוד.